מינרווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מינרווה
Minerva
Paris - Les Invalides - Façade nord - Statue de Minerve - PA00088714 - 004.jpg
תרבות דת רומי העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
אלים מקבילים אתנה, סנואה עריכת הנתון בוויקינתונים
אב יופיטר עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מינרווה היא אלת החוכמה, המסחר, האמנויות, המדע, המלחמה והאסטרטגיה הצבאית במיתולוגיה הרומית. כמינרווה מדיקה היא אלת הרפואה והרופאים. היא נחשבה לממציאת המספרים וכלי הנגינה. מקבילתה היוונית היא האלה אתנה, ומקבילתה האטרוסקית היא האלה מנרווה. מינרווה היא אחת הדמויות הבולטות במיתולוגיה הרומית, ומופיעה לאורך מיתוסים ידועים רבים.

מינרווה, אלת החוכמה והמלחמה הרומאית.

מינרווה היא אחת משלוש האלות הבתולות, לצד דיאנה ווסטה. היא שמרה בקנאות על בתוליה, מעולם לא נישאה ולא העמידה צאצאים.

מינרווה היא בתו של יופיטר, שליט האלים. בדומה למיתוסים היוונים בנוגע לאתנה, גם המיתוס הרומי מספר שמינרווה לא נולדה בדרך הרגילה, אלא זינקה כאישה בוגרת וחמושה היטב מראשו של אביה.

תיאוריה לעיתים קרובות כוללים ינשוף, המכונה "ינשוף מינרווה",[1] המסמל את הקשר שלה עם ידע, חכמה ותפיסה חדה. מינרווה מתוארת בדרך כלל כגבוהה עם מבנה גוף אתלטי ושרירי, ופעמים רבות מתוארת כלובשת שריון ונושאת חנית. המלומד הרומי מרקוס טרנטיוס וארו ראה בה את התגלמות היקום.[2]

פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

למינרווה סגדו בכל איטליה, אולם רק ברומא תוארה כאלת המלחמה. בהתאם לכך, לרוב היא מתוארת באמנות כאשה עוטה שריון קשקשים, קסדה ונושאת רומח.

הפסטיבל הרומאי החשוב ביותר לכבוד מינרווה היה הקווינקואטריה. פסטיבל זה נמשך חמישה ימים, מ-19 במרץ ועד 23 במרץ, ובמהלכו הוקרבו קורבנות לכבוד האלה, נערכו קרבות ראווה של גלדיאטורים, ואנשי החינוך - הן מורים והן תלמידים - נהנו מחופשה קצרה. חג נוסף לכבוד האלה נערך ב-13 ביוני. יתרה מזאת, לכבודה של מינרווה היו שני מקומות פולחן, האחד בפומריום (התחום המקודש של העיר) ובנוסף, הוקם מקדש מפואר על הגבעה הקפיטולינית, ושם התבצע פולחנה המרכזי, יחד עם הפולחן ליופיטר וליונו.

ב-207 לפנה"ס, הוקמה גילדת משוררים ושחקנים כדי להתכנס במקדשה של האלה בגבעת האוונטין ולהביא לה מנחה מיוחדת בצורת שירה ומשחק. אחד מחברי הגילדה היה המשורר והמחזאי ליביוס אנדרוניקוס. מקדש מינרווה באוונטין המשיך להיות מרכז אמנויות חשוב במהלך מרבית שנותיה של הרפובליקה הרומית.

מינרווה הייתה האלה השלישית החשובה ביותר באימפריה הרומית, אחרי יופיטר ומארס.

מיתוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיתוס על מינרווה ומדוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדוזה היא דמות מיתולוגית מפלצתית אשר הייתה בעבר אישה יפה. על פי המיתולוגיה, כאשר מינרווה גילתה שנפטון נישק את מדוזה במקדש המוקדש למינרווה, הפכה מינרווה את מדוזה למפלצת והחליפה את שערה בנחשים לוחשים. לאחר מכן, מדוזה הפכה כל יצור חי שעליו הסתכלה לאבן. כשפרסאוס התקרב למדוזה הוא השתמש בבבואתה במגן שלו כדי להימנע ממגע עם עיניה, ואז ערף את ראשה.[3] פרסאוס מסר את ראשה הכרות של מדוזה למינרווה, שמאז הציבה את תמונתו על האגיס (מעין מגן) שלה.[4]

המיתוס על מינרווה וארכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכנה הייתה אישה העוסקת באריגה וברקמה. יופיין של יצירותיה ושל תהליך היצירה שלה, משך נימפות לצאת מסביבתן הטבעית כדי לצפות בארכנה בשעת עבודתה, "כי אכן אומנות טהורה היא". ארכנה התפארה בכך שכישוריה עולים על אלו של מינרווה, והודיעה כי היא מוכנה להתמודד מול מינרווה בענף זה. הדבר הכעיס את מינרווה, שבתגובה לבשה צורה של אישה זקנה כדי לגשת לארכנה, והציעה לה הזדמנות לחזור בה מדבריה ולהתנצל.[5] כשארכנה סירבה, מינרווה פשטה את דמות הזקנה שלה והסכימה להתמודד עם ארכנה. ארכנה החלה לטוות שטיח שהראה את חסרונות האלים, בעוד מינרווה רקמה את עימותה עם נפטון והאלים בעודם מביטים בשאט נפש על בני תמותה שהעזו לקרוא עליהם תיגר.[5] האריגה של מינרווה הייתה אזהרה אחרונה בפני ארכנה. לאחר מכן מינרווה הרסה את יצירותיה של ארכנה, ונגעה לה במצח. הדבר גרם לארכנה להתבייש במעשיה, ולהתאבד בתליה. מינרווה חשה אשם עבור ארכנה והחזירה אותה לחיים, אך בדמות עכביש, כעונש על מעשיה וכתזכורת נצחית על כך שפגעה באלים. מיתוס זה שימש כאזהרה לבני התמותה שלא לאתגר את האלים.[4]

המיתוס על המצאת החליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המיתולוגיה, מינרווה היא שהמציאה את החליל, באמצעות ניקוב חורים לתוך עץ תאשור. מינרווה נהנתה מצלילי החליל, אך נעשתה נבוכה מהאופן שבו נראתה כאשר לחייה התנפחו בעת הנגינה. בשל כך, מינרווה זרקה את החליל על גדת הנהר, שם הוא נמצא על ידי סאטיר.[6]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מינרווה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Philosophy of Right (1820), "Preface"
  2. ^ Augustine, of Hippo, Saint, 354-430. (2008). The city of God. Catholic University of America Press. ISBN 978-0-8132-1108-4. OCLC 647919892.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  3. ^ Apollodorus; Hyginus (2007). Apollodorus' Library and Hyginus' Fabulae: Two Handbooks of Greek Mythology (באנגלית). Hackett Pub. ISBN 978-0-87220-820-9.
  4. ^ 1 2 Bulfinch, Thomas. (2010). The Age of Fable, or Stories of Gods and Heroes. Neeland Media LLC. ISBN 978-1-59625-257-8. OCLC 1028955021.
  5. ^ 1 2 Ovid, 43 B.C.–17 A.D. or 18 A.D. (2018). Metamorphoses. ISBN 978-0-253-03359-8. OCLC 1007036859.
  6. ^ "OVID, FASTI BOOK 6 - Theoi Classical Texts Library". www.theoi.com. נבדק ב-2020-03-31.


Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.