ארטה (ערוץ טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Arte
לוגו ערוץ ארטה
פרטי הערוץ
מדינה גרמניה, צרפת
תאריך השקה 30 במאי 1992
בעלות ARTE France
ARTE Deutschland TV GmbH
שפה גרמנית, צרפתית
משרד ראשי שטרסבורג, צרפת
זמינות
HOT אפיק 146
yes אפיק 133
https://www.arte.tv/en/

Arte (ראשי תיבות של Association relative à la télévision européenne, בתרגום לעברית: האגודה המשותפת לטלוויזיה אירופית) הוא ערוץ טלוויזיה ציבורי גרמני-צרפתי המשדר תוכניות בתחום התרבות והאמנות. הוא מורכב משלוש חברות שונות, ומשדר משטרסבורג, פריז ומבאדן-באדן. הערוץ, שמנוהל כמיזם בינלאומי משותף, נועד לפנות לקהל הצרפתי והגרמני גם יחד, ועל כן משמעות הדבר היא שהערוץ משדר בשתי שפות במקביל, וכל תוכנית עוברת תרגום/דיבוב כפול, לצרפתית ולגרמנית, והוא זמין בשני אפיקי שמע שונים (באמצעות הטלוויזיה הדיגיטלית, הטלוויזיה בלוויין והטלוויזיה בכבלים).

80% מהתוכניות של Arte מופקות באופן שווה בגרמניה וצרפת על ידי שלוחות הערוץ במדינות אלו, ואילו יתר התכנים מסופקים על ידי ARTE GEIE והשותפים האירופיים הנוספים של הערוץ.

בעבר הייתה ידועה ARTE France בשם La Sept. מהצד הגרמני, ARTE Deutschland TV GmbH היא חברה בת של שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות בגרמניה: ARD וה-ZDF.

תוכניות נבחרות של הערוץ זמינות דרך האינטרנט עם כתוביות באנגלית, ספרדית ופולנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1986-1990: חבלי הלידה - רעיון הקמת הערוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-80, שוק הטלוויזיה הצרפתי סער עקב הופעתם של ערוצי טלוויזיה בבעלות פרטית (TV6, TF1, La Cinq ו-+Canal). פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת, שהגה את רעיון הקמת ערוץ תרבותי וחינוכי כלל-אירופי מאז שנת 1984.[1] הפרויקט יצא לדרך ב-27 בפברואר 1986 ושם הערוץ נקרא La Sept, כשבעלי המניות בו היו: 45% נשלטו על ידי FR3, המדינה שלטה ב-25%, 15% היו בידי רדיו צרפת ו-15% על ידי INA2.

באוקטובר 1986, בפסגה הפרנקו-צרפתית, בפרנקפורט, שוחחו נשיא צרפת מיטראן וקנצלר גרמניה הלמוט קוהל בעניין חיזוק המשקל הפוליטי של אירופה באמצעות כלי התקשורת. כעבור שנה וחצי, ב-26 במרץ 1988, הוקמה בגרמניה קבוצת עבודה שעסקה בנושא הקמת ערוץ תרבות גרמני-צרפתי. ב-4 בנובמבר 1988 הסכימו מיטראן וקוהל על הקמת "ערוץ התרבות הצרפתי-גרמני, שיהיה הגרעין של הטלוויזיה התרבותית האירופית העתידית". ב-1989 נפתח המשא ומתן להקמת הערוץ.

עם זאת, על הפרויקט היה להתגבר על קושי ראשון: אם בצרפת התוכן האודיו-ויזואלי נמצא באחריות המדינה, אז לעומת זאת בגרמניה ישנן 11 מדינות שעמן יהיה צורך לנהל משא ומתן. כמו כן בגרמניה צפוי היה כי הערוץ יתבסס על ARD ו-ZDF ובצרפת על La Sept, אולם הגרמנים סירבו לממן את הרשת באופן שווה יחד עם הצרפתים, כיוון שהם מספקים שידורים באמצעות הכבלים ל-80% מהאוכלוסייה שלהם בעוד רק חלק קטן La Sept נקלט רק אצל חלק קטן באוכלוסיית צרפת באמצעות לוויין TDF 1.

לבסוף, ב-2 באוקטובר 1990 נחתם בברלין הסכם בין-לאומי להקמת הערוץ. ההסכם נחתם במהירות עוד טרם איחוד גרמניה על מנת להימנע מהצורך לשכנע את חמש המדינות של גרמניה המזרחית.

1991-1992: הקמת Arte[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 באפריל 1991, ארטה, האגודה לטלוויזיה אירופית, נוסד, והמשרד הראשי של הערוץ נמצא בשטרסבורג.

בספטמבר 1991 הוקמה La Sept Cinéma, חברת הפקת סרטים.[2] ב-15 בנובמבר אותה שנה התקיים בשטרסבורג הכנס הראשון שמטרתו הייתה להשיק את ההפקות הראשונות של הערוץ.

ב-30 במאי 1992 החלו שידורי הערוץ עם שידור אופרה מיוחדת בבניין האופרה של שטרסבורג. אמנים רבים נכחו בשידור ההשקה של הערוץ, דוגמת ז'ראר דפארדיה, חנה שיגולה ומסטיסלב רוסטרופוביץ'.[1][3]

הערוץ משודר בו-זמנית בשתי המדינות על ידי לוויינים TDF 1,2 ועל ידי הכבלים. מספר הצופים שלו עומד על 900,000 בצרפת ו-10 מיליון בגרמניה.

מאז הקמת הערוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בספטמבר 1992, הרחיב הערוץ את קליטתו בצרפת. בהמשך, ב-13 בדצמבר 1994, החל ארטה לחלוק את שעות השידור שלו יחד עם ערוץ La Cinquième, שנוסד בשנת 1994. ערוץ זה שידר במשך 12 שעות ביום, מ-7:00 בבוקר עד 19:00 בערב, ואילו ארטה שידר ביתר הזמן.

בנוסף, ארטה החל ליצור שיתופי פעולה עם ערוצים אירופיים נוספים. ב-4 בפברואר 1993 נוצר שיתוף פעולה עם ערוץ RTBF הבלגי. בנוסף הוא החל בשיתופי פעולה גם עם SSR, תאגיד השידור השווייצרי ב-6 ביולי 1995, עם TVE, רשות השידור הציבורית של ספרד, ב-12 ביולי אותה שנה,[4] ושנה לאחר מכן גם עם TVP (פולין), בדצמבר 1996.

ב-27 בספטמבר 1993, La Sept שינה את שמו ל-Ls Sept-Arte11. בינואר 1994, פורסם הגיליון הראשון של הירחון שלו, ARTE Magazin. במאי אותה שנה נוסד ARTE Éditions. ב-1 בינואר 1995 התאחדו גופי השידור הגרמניים MDR ו-ORB עם Arte Deutschland TV.[5]

בשנה שלאחר מכן, עברה הרשת שינויים רבים. השינוי הראשון היה כאשר היא החלה לשדר במשך 24 שעות ביממה באמצעות הטלוויזיה בלוויין ובכבלים, והפיקה סרט בשיתוף פעולה עם ARD ו-ZDF. בפברואר שודר הסרט הראשון של הרשת שכלל מסלול קריינות מיוחד לעיוורים ולבעלי לקות שמיעה. חודש לאחר מכן, שודר הסרט הראשון בפורמט מסך רחב 16:9. באוקטובר השיקה הרשת את אתר האינטרנט שלה. ב-9 בנובמבר הצטרפו חמש מדינות גרמניה המזרחית לשעבר להסכם בין שתי המדינות מ-2 באוקטובר 1993.

בשנים הבאות, הרשת החלה בשיתופי פעולה עם גופים נוספים. ב-15 בינואר 1998 החל שיתוף פעולה עם ORF (אוסטריה), ב-17 באפריל עם RAI האיטלקי וב-3 בפברואר 1999 עם YLE הפיני. בספטמבר 1999 La Sept Arte הפך לבעל המניות ב-TV5Monde.[6]

בראשית שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2000, הפך סופית La Sept Arte לערוץ Arte צרפת. ביוני 2001 הפך ארטה צרפת לבעל 15% מהמניות של הערוץ הקנדי ICI ARTV. באוקטובר, חתמה ארטה על הסכם לשיתוף פעולה עם ה-BBC (בריטניה).[6] באפריל 2002 עבר הערוץ התרחבות מהירה ונקלט ב-20 מדינות אפריקאיות הדוברות צרפתית. ביוני חתמה הרשת על הסכם לשיתוף פעולה עם תאגיד השידור השוודי. בספטמבר הושקה תחנת הרדיו של הרשת, שנקרא Arte Radio שנקלטת באמצעות הרשת ומשדרת דיווחים ותוכניות תעודה. בנובמבר ארטה עלה לאוויר ברשת השידור הדיגיטלית היבשתית.

ב-13 באוקטובר 2003 חנכה ארטה את המטה החדש שלה בשטרסבורג, שהיה קרוב יותר למוסדות האירופיים. המטה עוצב על ידי צוות אדריכלים גרמניים-צרפתיים.[7]

בספטמבר 2006 ארטה ו-RTBF השיקו את ערוץ Arte בלגיה. בספטמבר 2007 הושק שירות הטלוויזיה של ארטה, 7+.

ביולי 2008 עבר ארטה לשידור בחדות גבוהה באמצעות הלוויין Astra. באפריל 2009 חתם ארטה על הסכם לשיתוף פעולה עם תאגיד השידור היווני. במאי, הושקה ARTE Live Web, (בשנת 2014 שונה שם הפלטפורמה ל-ARTE Concert), פלטפורמה המוקשת לשידור חי של מופעי בידור.

בעשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2010 הפך ארטה לזמין גם מחוץ לאירופה, במרטיניק, גוואדלופ וגיאנה הצרפתית. בנובמבר, +ARTE 7 הפך לזמין בטלפונים החכמים, בטלוויזיות חכמות ובפלטפורמות נוספות. בפברואר 2011 הושקה ARTE Creative, פלטפורמה המוקדשת לתרבות עכשווית, ומאפשרת למשתמש להיות פעיל בה. בינואר 2012 שידור חי של הרשת הפך לזמין באמצעות רשת האינטרנט.

באפריל 2013 הושקה פלטפורמה בשם ARTE Future, אשר מוקדשת לנושאים סביבתיים, מדעיים וכלכליים. כמה חודשים לאחר מכן, חתמה הרשת על הסכם לשיתוף פעולה עם תאגיד השידור הצ'כי, ובדצמבר אותה שנה על הסכם עם RTS, רשת שידור הרדיו של שווייץ, המהווה חלק מה-SSR. ב-14 במרץ 2015 מכרה רשת Arte צרפת את המניות שלה בערוץ הקנדי לטובת הסכם עם תאגיד השידור הקנדי.[8]

בנובמבר 2016 הושקו שתי גרסאות חדשות לשידורי הרשת, באנגלית ובספרדית, ושנה לאחר מכן גם גרסה בפולנית.[9] גרסאות אלו זמינות לצפייה דרך האינטרנט בלבד, וכוללות כתוביות בשפות אלו לתוכניות הערוץ. פרויקט תרגום השידורים מומן על ידי הנציבות האירופית בסכום של 1.13 מיליון אירו כדי שכמה שיותר אירופאים יוכלו לצפות בערוץ בשפת האם שלהם.[10]

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת ארטה מורכבת משלוש יחידות: ארטה GEIE, אשר משרדיה נמצאים בשטרסבורג שבצרפת, ומשתי שלוחות, האחת בגרמניה והשנייה בצרפת. שתי השלוחות מספקות 80% מכלל התוכניות המשודרות בערוץ, והיתר מגיעים מארטה GEIE ומשיתופי פעולה של הרשת עם גופי שידור אירופיים נוספים. הרשת פועלת בשיתוף פעולה עם כמה גופי שידור אירופיים אשר על פי ההסכמים שנחתמו עימם, מתחייבים להפיק מספר מסוים של הפקות ביחד עם ארטה ולהחליף תוכניות אחד עם השני. בין הגופים אשר חתומים על הסכמי שיתוף פעולה כאלה ניתן למצוא את RTBF הבלגי, TVP הפולני, תאגיד השידור היווני, תאגיד השידור השווייצרי, תאגיד השידור השוודי, ה-BBC ועוד.

ארטה GEIE[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הרשת שיושב בשטרסבורג הוא המחליט בעניין התוכן ולוח השידורים. כמו כן הוא האחראי על השידור ועל תרגום השידורים. בנוסף, מפיק מטה הרשת את תוכנית החדשות של הרשת וכן כמה שידורים נוספים. במקום זה מועסקים 424 עובדים במשרה מלאה.

מאז 13 באוקטובר 2003 כל משרדי הרשת בשטרסבורג ממוקמים קרוב למוסדות האירופיים בעיר, וכל מחלקות המטה נמצאים בבניין אחד. שטח הבניין הוא 14,350 מ"ר.

מועצת ארטה GEIE מורכבת מארבעה חברים, אשר ממונים לארבע שנים. נשיאות המועצה מתחלפת מדי ארבע שנים, כאשר מסתיימת תקופת הכהונה של המועצה.

ארטה צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרדי ארטה צרפת ממוקמים בדרום-מערב פריז. החטיבה של ארטה בצרפת מפיקה ורוכשת תוכניות עבור הרשת. לחטיבה זו יש 220 עובדים קבועים העובדים בהפקה, פיתוח, תקשורת וניהול שיתופי הפעולה עם גופי השידור הנוספים. כמו כן יש לחטיבה שתי חברות בנות, שהן חברה להפקת סרטים וחברת שיווק.

החטיבה הצרפתית של ארטה היא שותפה של TV5Monde ושל CFI, המשדרים גם הם תוכניות של ארטה. בנוסף, ארטה צרפת משתפת פעולה גם עם ARTV הקנדית.

ארטה גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה הגרמנית של ארטה, שמשרדיה ממוקמים בעיר באדן-באדן מפיקה ורוכשת תוכן עבור שידורי הרשת, בדומה לחטיבה הצרפתית. החטיבה נמצאת בבעלות ZDF ו-ARD, שני גופי השידור הציבוריים של גרמניה.

שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארטה משתפת פעולה עם גופי שידור אירופיים רבים:[11]

גופי שידור המשתפים פעולה עם ארטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • RTBF (בלגיה) - מאז 4 בפברואר 1993;[4]
  • TVP (פולין) - מאז ינואר 2001 (בעקבות הסכם לשיתוף פעולה שנחתם בדצמבר 1996)
  • ORF (אוסטריה) - מאז מרץ 2001 (בעקבות הסכם לשיתוף פעולה שנחתם ב-15 בינואר 1998)[12]
  • תאגיד השידור הצ'כי - מאז פברואר 2014 (בעקבות הסכם לשיתוף פעולה שנחתם באוקטובר 2013)
  • RAI (איטליה) - מאז יולי 2016;[11]
  • RTE (אירלנד) - מאז נובמבר 2016;[11]

גופי שידור אשר חתומים על הסכם שיתוף פעולה עם ארטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תאגיד השידור השווייצרי - מאז 6 ביולי 1995
  • YLE (פינלנד) - מאז 3 בפברואר 1999
  • תאגיד השידור היווני - מאז אפריל 2009

גופי שידור אשר חתומים על הסכמי הפקות משותפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • BBC (בריטניה) - מאז אוקטובר 2001
  • תאגיד השידור השוודי - מאז יוני 2002

בנוסף לכל גופי השידור הנ"ל, ארטה חתמה על הסכמים עם גופי שידור נוספים, אשר לא ידוע האם הם עדיין תקפים.

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

95% ממימון שידורי הרשת מגיעים מתשלום של הצופים בצרפת וגרמניה. עם זאת, המחירים אינם זהים. כך בצרפת משלם כל משק בית תשלום שנתי של 138 אירו (רק משקי בית שצופים בערוץ דרך הטלוויזיה - עבור צפייה דרך המחשב או הסמארטפון אינם מחייבים בתשלום) בעוד שבגרמניה כל משק בית צריך לשלם 210 אירו מדי שנה. עם זאת, על פי ההסכם שנחתם בין שתי המדינות, הרשת לא רשאית לשדר פרסומות, אך זכאית לממן חלק משידוריה על ידי שידור חסויות.

שידור וקליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשת משודרת בצרפת וגרמניה ללא תשלום במשך 24 שעות ביממה באמצעות הטלוויזיה בלוויין, בכבלים, ובאינטרנט. תוכניות הרשת זמינות לצפייה עם תרגומים לצרפתית וגרמנית, ובחלקן גם לאנגלית וספרדית.

הערוץ נהנה מדריסת רגל משמעותית באירופה. כמעט בכל רחבי אירופה ניתן לקלוט את שידוריו, ולרוב את שתי גרסאותיו בגרמנית ובצרפתית.

מאז שנת 2008 הערוץ משדר ב-HD בגרמניה וצרפת.

מחוץ לאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשת משודרת גם מחוץ לאירופה, ושידוריה נקלטים במדינות רבות ברחבי אפריקה. תוכניות רבות של ארטה משודרות גם בטלוויזיה הקנדית, וכך גם באוסטרליה.

שידורי הערוץ נקלטים גם בישראל, וזמינים בשידורי HOT ו-yes.

נתח שוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל לארטה בצרפת יש יותר צופים לעומת גרמניה. בשנת 2015 אחוזי הצפייה הממוצעים של ארטה בצרפת היו 2.2%, לעומת 1% בלבד בגרמניה. את הסיבות להבדלים ניתן לתלות בשוקי הטלוויזיה השונים של שתי המדינות. בצרפת, ארטה זמין כמעט בכל בית כאחד מתוך 7 ערוצי טלוויזיה אנלוגיים המשודרים בשידור חופשי. עוד תורמת העובדה שבצרפת מספר קטן יחסית של משקי בית מנוי לשירותי הטלוויזיה הרב-ערוצית השונים, והערוצים האחרים המשודרים בשידור חופשי לא מתחרים בארטה מבחינת תחומי התוכן השונים, והם פונים לקהלים שונים. לעומת צרפת, בגרמניה, הרוב המכריע של משקי הבית בגרמניה בעלי גישה לכ-13 ערוצי טלוויזיה, כולל כמה ערוצים ציבוריים אשר משדרים תוכן דומה לזה המשודר בארטה;[13] את עיקר התחרות בגרמניה מהווה ערוץ 3sat. בצרפת, לאחר כניסת שירות הטלוויזיה הדיגיטלית היבשתית נתח השוק של ארטה ירד, בעוד שנתח השוק של ארטה בגרמניה כמעט לא השתנה.

המחלוקות סביב פעילות הערוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המוניטין שלו כערוץ בעל עצמאות רבה יחסית, הואשם ערוץ ארטה פעמים רבות בצנזורה. כמה דוגמות שגרמו לאנשים לטעון שהערוץ מצנזר אנשים:

  • ב-16 במאי 2012, לאחר שידור תוכנית אודות משבר החוב של יוון, נטען כי דבריו של ויקי סקומבי עורך כתב העת "האמת" נחתכו בטרם שודרו. לדברי העורך, אשר לאחר מכן פרסם מכתב פומבי אודות העניין, העובדה שנחתכו דבריו נבעה מצנזורה טהורה במטרה לעוות את דבריו.[14] ב-23 במאי הגיב מפיק התוכנית באתר הערוץ כי "מעולם לא בוצעה צנזורה בשידורי ארטה", וכי דבריו של העורך נחתכו כיוון שחרגו מהזמן שהוקצב להם.
  • בשנת 2015 הזמינה הרשת סרט מאת יואכים שרדר בנושא האנטישמיות באירופה. עם זאת, בשנת 2017 לאחר שקיבלה את הסרט, סירבה הרשת לשדרו בטענה כי אינו עומד בסטנדרט שלה. היסטוריונים גרמניים אחדים גינו את "הצנזורה" של הרשת.

בנוסף לטענות בדבר צנזורה ברשת, נשמעו טענות בדבר אנטי-סובייטיזם או "רוסופוביה" מהעיתונאי האוקראיני סרג' חלימי, בהקשר של מלחמת האזרחים באוקראינה או ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית, כי רוסיה, עבור ארטה וכל מדיה מערבית אחרת היא "מטרה רגילה, אפילו באופן אובססיבי".[15]

תוכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרפתקאות ארטה
  • ארטה ז'ורנל - תוכנית אקטואליה
  • ארטה הערב - תוכנית העוסקים באירועים מיוחדים
  • שירות חשאי מאוד - קומדיית ריגול
  • הלילה - תוכנית אקטואליה
  • בגדד - סרט תעודה
  • מטרופוליס - משודרת מאז 2001
  • שירים - תוכנית מוזיקה (משודרת מאז 1997)

סדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הקמת ארטה, טלוויזיה צרפתית-גרמנית, INA - Jalonas
  2. ^ Dates clés Archives - ARTE Entreprise, ARTE Entreprise (בצרפתית)
  3. ^ שידור ההשקה של ארטה
  4. ^ 4.0 4.1 הסכם שיתוף פעולה בין ARTE לבין SSR
  5. ^ Chronik der ARD | ORB und MDR werden ARTE-Gesellschafter, web.ard.de (בגרמנית)
  6. ^ 6.0 6.1 Arte 20, Arte
  7. ^ מטה חדש לארטה, batiactu, ‏10 באוקטובר 2003 (בצרפתית)
  8. ^ AFP, רשת Arte יוצאת מ-ICI-ARTV, ויוזמת שיתוף פעולה עם תאגיד השידור הקנדי, Le Point, ‏14 במרץ 2015 (בצרפתית)
  9. ^ ARTE בחמש שפות, arte (בצרפתית)
  10. ^ פסקלה פאולי-לבילי, ארטה הופך להיות רב לשוני: נהדר, מדהים, חביב!, Télévision, ‏23 בנובמבר 2015 (בצרפתית)
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 שיתופי פעולה, ארטה
  12. ^ Les années Clément., Libertion, ‏8 באוקטובר 1998
  13. ^ עשר שנים לארטה
  14. ^ הנרי מלר, משבר ביוון, צנזורה בארטה (מכתב פתוח), Acrimed, ‏22 במאי 2012 (בצרפתית)
  15. ^ כשארטה רוצה לפגוע ברוסיה, Le Monde diplomatique, ‏מרץ 2018 (בצרפתית)