אליס מורגן רייט

אליס מורגן רייט
לידה	10 באוקטובר 1881; אולבני, ארצות הברית
פטירה	8 באפריל 1975 (בגיל 93); אולבני, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	מכללת סמית' (1904); ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק (1909); Doane Stuart School ;

אליס מורגן רייט (באנגלית: Alice Morgan Wright;‏ 10 באוקטובר 1881 – 8 באפריל 1975) הייתה פסלת אמריקאית, סופרג'יסטית, ופעילה למען זכויות נשים וזכויות בעלי חיים. היא הייתה אחת האמנים הראשונים בארצות הברית שאימצו את הסגנון הפיוטוריזטי קוביזטי.

ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייט נולדה ב-10 באוקטובר 1881, באולבני, ניו יורק, להנרי רומן רייט ואמה ג'יין מורגן. אביה היה סוחר משגשג, ולכן רייט נשלחה ללמוד בבית הספר סנט אגנס - בית ספר קתולי פרטי (מאוחר יותר ידוע כבית הספר דואן סטיוארט). היא הפגינה כישרון לאומנות מגיל צעיר, ועד שסיימה את התיכון ב-1898, כבר החליטה להיות פסלת. מ-1899 ועד 1904 רייט למדה בסמית' קולג', שם בין היתר הייתה עורכת העיתון.^[1]

לאחר סיום לימודיה בסמית' קולג' רייט עברה לעיר ניו יורק, שם עבדה ב"ליגת זכות הבחירה השווה של המכללות" (CESL), ארגון שתמך בסטודנטיות ובוגרות מוסדות להשכלה גבוה, בתנועה הסופרג'יסטית^[2]. במקביל, למדה ב"ליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק" לצד פסלים מפורסמים אחרים, כגון ג'יימס ארל פרייזר והרמון אטקינס מקניל^[1]. במהלך לימודיה, רייט לא הורשתה להשתתף בחלק משיעורי הציור, מאחר שהמודלים היו גברים שדגמנו בעירום. לכן החליטה רייט לצפות בקרבי איגרוף והאבקות, דרכם למדה את האנטומיה הגברית^[3]. ב-1909 היא הציגה את עבודתה באקדמיה הלאומית לעיצוב, וזכתה בפרסים על שמם של אוגוסטוס סן-גודנס וגוצון בורגלם, מטעם ליגת הסטודנטים לאומנות בניו יורק^[1]. מאוחר יותר עברה ללמוד בצרפת, תחילה בבית ספר לאומנויות בסן-ריו ואחר כך באקדמיית קולארוסי בפריז, לצד ז'אן אנטואן אינג'לברט.^[2]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה בסמית' קולג, רייט פגשה את עידת גוד (באנגלית: Edith Goode) והן נהיו שותפות לחיים. במשך 50 שנה השתיים פעלו יחד למען זכויות נשים, רווחת בעלי החיים וצדק.^[4] רייט האמינה שישנו קשר הדוק בין התנועה הסופרג'יסטית ורווחת בעלי החיים, בטענה שאינך יכול להתנגד לדיכוי של קבוצה אחת ללא להזדהות עם דיכוי של קבוצה אחרת. במהלך שהותה בפריז כתבה לידידה: “אני חייבת לספר לך שהפכתי לצמחונית […] אני סופרג’יסטית, מתנגדת לניסויים בבעלי חיים, ולא מעשנת או לובשת ציפורים ופרוות”. יש לציין שעד 1944 המילה "טבעוני" לא הייתה קיימת באנגלית, ועד אז גם טבעונים כונו צמחונים.^[5]

פעילות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הסופרג'יסטית ואקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייט פיתחה עניין בתנועה הסופרג'יסטית עקב היחס כלפי נשים בעולם האומנות. גברים רבים לא האמינו שהיא חזקה מספיק כדי לשלוט בחימר ואבן, ועקב כך פסלו את שאיפותיה להיות פסלת^[3]. ב-1910 במהלך שהותה בפריז, ארגנה רייט כנס דוברים והצליחה להביא את אמלין פנקהרסט כנואמת. השתיים נהיו קרובות, וב-1911 רייט עזרה לפנקהרסט לארגן כנס באלבני. רייט הצטרפה לפנקהרסט באנגליה, שם נהייה חלק מאיחוד הנשים החברתי והפוליטי.^[2] ב-4 במרץ 1912 רייט השתתפה בהפגנה לצד חברותיה הסופרג'יסטיות,^[1] במהלכה שברה חלון ביחד עם עוד שתי נשים^[5]. הן נשלחו למאסר ועבודת פרך של חודשיים, בכלא הולוויי שבלונדון, שם היא וחברותיה האקטיביסטיות התחילו בשביתת רעב כנגד היחס שקיבלו^[1]. רייט השתמשה באוכל כדי ליצור פסלים של חברותיה למאסר, כאשר היא משתמשת בקוביות הסוכר כבסיס^[3] . בניגוד לשאר האסירות, היא לא הוכרחה לאכול בכוח וב-26 באפריל שוחררה מהכלא^[1]. רייט נשארה בלונדון עד שכל חברותיה הסופרג'יסטיות שוחררו^[2].

עם תחילת מלחמת העולם השנייה היא חזרה להיות פעילה פוליטית. היא הייתה אחת ממייסדות "ליגת הנשים המצביעות של ניו יורק" (LWV) וממארגני אונסק"ו (UNESCO) . בנוסף היא וגוד עזרו להקים את מפלגת הנשים הלאומית (NWP), ומ 1945–1947 כיהנה כיושבת ראש.^[1]

אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1914 רייט חזרה לניו יורק והשכירה סטודיו בניו יורק סיטי בשנים 1914–1920. ב-1921 רייט חזרה לבית משפחתה באלבני,שם היא חיה יחד עם גוד. הקומה הרביעית של הבית שימשה כסטודיו בשבילה, עד שב-1926 מצאה סטודיו אחר בוודסטוק^[1]. עבודותיה של רייט הושפעו רבות מאוגוסט רודן, ובהמשך היא התחילה לשלב סממנים של פוטוריזם וקוביזם. היא עבדה לאט ונעה רבות בין הסגנון הקלאסי למודרני^[6]. למרות שיצירותיה של רייט צברו פופולריות ברחבי העולם, היא החליטה לקחת הפסקה מפיסול, עד שתיקון מס' 19 בחוק עבר בארצות הברית, המאפשר לנשים להצביע. אך עקב דלקת מפרקים היא התקשתה להמשיך ליצור^[2].

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגרוף (The Fist)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"האגרוף" (ברונזה), אחת מיצירותיה המפורסמות של רייט, הוא אחד מהפסלים הראשונים בארצות הברית שנוצרו בסגנון הקוביסטי. הפסל נוצר והוצג ב-1921, שנה לאחר מתן זכות ההצבעה לנשים בארצות הברית, ונהוג לפרשו כמייצג את המאבק המתמשך של נשים ליחס שוויוני.^[6]

אמלין פנקהרסט (Emmeline Pankhurst)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1912,במהלך שהותה בכלא בלונדון, רייט פיסלה פרוטומה של חברתה למאסר אמלין פנקהרסט. היא השתמשה בפלסטלינה שהגניבה לתוך הכלא כדי ליצור את הדמות. ב-1954 רייט כיסתה את הפסל בגבס ויצקה לתוך הגבס ברונזה.^[7]

יצירות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאן, מחזיקי ספרים (Faun Bookends), ברונזה, 1914^[8]
פאן ( faun), ברונזה עם פטינה חומה, פסל קטן לגינה, 1914^[8]
שומרת החלומות (The Keeper of Dreams), ברונזה, 1915^[1]
נער וטווסים (Boy With Peacocks), ברונזה, 1915^[8]
לה סיגל (La Cigale), ברונזה עם פטינה חומה, 1916^[8]
הרוח מהחוף (The Offshore Wind), ברונזה עם פטינה חומה, 1916^[8]
פאן (Faun), ברונזה עם פטינה, פסל גדול, 1966^[8]
דמות אישה עטופה (Draped Female Figure), ברונזה^[8]
אני הקפטנית של נשמתי (I'm the Captain of My Soul)^[1]
הערב והבוקר (The Evening and the Morning)^[1]

רווחת בעלי החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מגיל צעיר רייט אהבה חיות, ולמרות הסתייגות התנועה הפמיניסטית, רייט וגוד פעלו למען זכויות בעלי חיים עד סוף חייהן. השתיים היו ממקימי "החברה ההומאנית הלאומית של ארצות הברית" (The Humane Society of the United States). בשנת 1948 הן עזרו להקים את "האגודה הלאומית לחינוך הומני". שנתיים מאוחר יותר הארגון פתח ביחד עם עזרתה של רייט את המרכז לרווחת בעלי החיים הראשון. בנוסף השתיים התנגדו פוליטית לניסויים בבעלי חיים, וב-1957 רייט כתבה לנשיא דווייט אייזנהאואר ובקשה לשים סוף לשימוש של בעלי חיים בניסויים עם פצצות אטומיות. להצלחתה, "חוק השחיטה ההומני" נקבע שנה מאוחר יותר.^[2]