אלכסנדר ת'רו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר ת'רו
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 17 באוגוסט 1939 (בן 84)
מדפורד, מסצ'וסטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד, Boys/Girls State עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסנדר לואי ת'רואנגלית: Alexander Louis Theroux, נולד ב-1939) הוא סופר ומשורר אמריקאי. הוא נודע ברומן שלו "Darconville's Cat" משנת 1981, שאנתוני ברג'ס בחר להכניסו למסה באורך-ספר שלו, "תשעים ותשעה רומנים: המיטב באנגלית מאז 1939 - בחירה אישית" בשנת 1984 ולארי מק'קאפרי בחר בו לרשימת [100 להיטי המאה ה-20 הגדולים ביותר: 100 ספרי סיפורת בשפה האנגלית".[1]

ת'רו זכה בפרס לאנאן לספרות יפה בשנת 1991 וקיבל את מדליית קליפטון פאדימן לספרות יפה בשנת 2002 מאת ספריית מרקנטייל בניו יורק. הוא אחיהם של הסופר פול ת'רו והכתב פיטר ת'רו, ודודם של יוצר סרטי התעודה לואי ת'רו, הסופר מרסל ת'רו והשחקן ג'סטין ת'רו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ת'רו נלד במדפורד, מסצ'וסטס, בן בכור להורים קתולים; אמו, אן, הייתה ממוצא איטלקי ואביו, אלבר אז'ן ת'רו, היה צרפתי קנדי. אמו הייתה מורה בבית ספר יסודי ואביו היה סוכן מכירות. ת'רו סיים את בית הספר התיכון במדפורד ואחר למד באמהרסט, מסצ'וסטס.

ב-1958 התקבל למנזר הטראפיסטים בספנסר, מסצ'וסטס, ומשם המשיך ב-1960 לסמינר הפרנציסקני בקוליקון, מדינת ניו יורק. בשנת 1964 קיבל ב.א. באמנויות בקולג' סן פרנסיס. כעבור שנה קיבל תואר מסטר בספרות אנגלית ואת הדוקטורט בספרות אנגלית עשה באוניברסיטת וירג'יניה, שם זכה במלגת שוברט למחזאות בשנת 1967.

ת'רו עשה שנה בלונדון במלגת פולברייט ב-1969. ב-1974 קיבל מלגת גוגנהיים.

קריירת הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ת'רו לימד באוניברסיטת וירג'יניה ב-1968 וב-אוניברסיטת הרווארד כמרצה בריג-קופלנד מ-1973 עד 1979. הוא היה סופר הבית באקדמיית פיליפס באנדובר מ-1979 עד 1982. בשנת 2016 הודיעה אקדמיית פיליפס, שחקירה חיצונית מצאה שת'רו היה מעורב בהתנהגות מינית שאינה נאותה עם סטודנטית בשנות ה-70', וכי "בית הספר קיבל תלונות רבות בנוגע להתנהגותו של ת'רו כלפי סטודנטים". ת'רו הכחיש את ההאשמות והתובע המחוזי המקומי ציין, כי חוק ההתיישנות אינו מאפשר לו להגיש תביעה פלילית. ת'רו הורחק מן הקמפוס של פיליפס אנדובר ומאירועים בית ספריים.[2]

הוא לימד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס מ-1982 עד 1987 ובאוניברסיטת ייל מ-1987 עד 1991.

ת'רו התגורר גם באנגליה, אסטוניה וצרפת.

יצירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Three Wogs", הרומן הראשון שלו, נכתב במהלך שהותו בלונדון והשחקן רוי דוטריס שקל להעלות אותו כמחזה טלוויזיה בבי.בי.סי.. Darconville’s Cat, הרומן השני שלו, היה מועמד לפרס הספר הלאומי.

הוא פרסם את המשל Master Snickup’s Cloak, עם איורים של בריאן פרוד, בשנת 1979. זה נכתב בעקבות שני משלים, The Schinocephalic Waif ו-The Wragby Cars, עם איורים מאת סטאן וושברן, משנת 1975.

ב-1987 הוציא לאור את An Adultery. ספרו הארוך והסאטירי ביותר, Laura Warholic, יצא לאור ב-2007.

ספרי העיון שלו על צבע, The Primary Colors משנת 1994 ו-The Secondary Colors משנת 1996 עלו לתקופה קצרה לרשימת רבי-המכר בלוס אנג'לס.

כסופר עשה לו שם בסגנונו האנציקלופדי, עתיר הארמוזים ובשנינותו המלומדת. המבקר קולין מרשל כתב "להגנת הפרוזה שלו, דימה אותה פעם ת'רו ל, עליית גג ויקטוריאנית'. כתיבתו עוסקת יותר בחיים הפנימיים מאשר בחיצוניים, בתשוקה לנקם יותר מבכל דבר אחר, וביותר חומר ממשי לעמוד - חומר שאינך מצפה לו - מן המצוי בכל רומן אחר."[3] הסופר סטיבן מור כינה אותו "רב-אמן מודרני שפסחו עליו".[4]

טענת פלגיאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995 דיווח ניו יורק טיימס שאחד מקוראיו שם לב לדמיון בין שש פסקאות בסקירה של "צבעי היסוד" מאת ת'רו משנת 1994 לספר Song of the Sky מאת גאי מרצ'י משנת 1954. ת'רו ייחס את הדבר ל"טיפשות ורישום קלוקל," וציין, שהוא קרא מאות ספרים לצורך כתיבת "צבעי היסוד". העורך של ת'רו אמר, שבמהדורות הבאות של הספר יינתן קרדיט ליצירה של מרצ'י, או שהפסקאות האמורות יוצאו מן הספר.[5]

מבחר פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס שוברט למחזאות (1967)
  • מלגת פולברייט (1970-1969)
  • פרס גוגנהיים (1974)
  • מועמדות (פעמיים) לפרס הספר הלאומי
  • מדליית קליפטון פאדימן מספריית מרקנטייל (2002)
  • מענק קרן לאנאן (1991)[6]

מבחר מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Three Wogs (1972)
  • Darconville's Cat (1981)
  • An Adultery (1987)
  • Laura Warholic or, The Sexual Intellectual (2007)

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Schinocephalic Waif (1975)
  • The Great Wheadle Tragedy (1975)
  • Master Snickup's Cloak (1979)

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Lollipop Trollops (1992)
  • Collected Poems (2015)
  • Truisms (2022)

סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Early Stories (2021)
  • Fables (2021)
  • Later Stories (2022)

עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • he Primary Colors (1994)
  • (1996) The Secondary Colors
  • (The Enigma of Al Cappo (1999
  • The Strange Case of Edward Gorey (2000) (revised, updated edition 2011)
  • Estonia: A Ramble Through the Periphery (2011)
  • The Grammar of Rock: Art and Artlessness in 20th Century Pop Lyrics (2013)
  • Einstein's Beets: An Examination of Food Phobias (2017)

מחקרים ביקורתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jo Allen Bradham, "The American Scholar: From Emerson to Alexander Theroux's Darconville's Cat. Critique 24.4 (Summer 1983): 215-27.
  • Larry McCaffery "And Still They Smooch: Erotic Visions and Re-visions in Postmodern American Fiction." Revue Française d'Etudes Américaines 9.20 (May 1984): 275-87.
  • Steven Moore, "Alexander Theroux's Darconville's Cat and the Tradition of Learned Wit." Contemporary Literature 27.2 (Summer 1986): 233–45.
  • Michael Pinker, "Cupid and Vindice: The Novels of Alexander Theroux." Denver Quarterly 24.3 (Winter 1990): 101-24.
  • "Alexander Theroux/Paul West Number", The Review of Contemporary Fiction 11.1 (Spring 1991): 7-139.
  • Sam Endrigkeit. “‘Do Your Worst’: Maximalism and Intertextuality in Alexander Theroux’s Darconville’s Cat." Thesis, Universität Duisburg-Essen, 2015. Sam Endrigkeit, “Do Your Worst”: Maximalism and Intertextuality in Alexander Theroux’s Darconville’s Cat, 2015-07-01
  • Steven Moore (author) Steven Moore Alexander Theroux: A Fan's Notes. Los Angeles: Zerogram Press, 2020. ISBN 978-1-55713-446-2
  • Greg Gerke, "An Adultery." In his See What I See. Los Angeles: Zerogram Press, 2021, 112-16.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]