אלפונס לגרוס
 | |
| לידה |
8 במאי 1837 דיז'ון, קוט ד'ור, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
8 בדצמבר 1911 (בגיל 74) ווטפורד, הרטפורדשייר, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
ריאליזם |
| הושפע על ידי |
Horace Lecoq de Boisbaudran |
| יצירות ידועות |
Calvary, Léon Gambetta, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
  | |
אלפונס לגרוס (באנגלית: Alphonse Legros; 8 במאי 1837 – 8 בדצמבר 1911) היה צייר, תחריטאי, פסל ומדליסט צרפתי.[1] הוא עבר ללונדון ב-1863 ולאחר מכן קיבל אזרחות בריטית. הוא היה חשוב כמורה בתחיית התחריט הבריטי.[2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לגרוס נולד בדיז'ון; אביו היה רואה חשבון, והגיע מהכפר השכן Véronnes. בעודו צעיר, לגרוס ביקר בחווה של קרוביו, האיכרים והנופים של אותו חלק של צרפת היו הנושאים של יצירות רבות שצייר. הוא נשלח לבית הספר לאמנות בדיז'ון במטרה להיכנס למקצוע, למד אצל מאטר ניקולרדו, מעצב בתים וצייר תמונות. ב-1851 יצא לגרוס לפריז אבל כשעבר דרך ליון הוא נשאר שם שישה חודשים כצייר קירות אצל המעצב שקישט את הקפלה של הקרדינל בונלד בקתדרלה.
בפריז למד לגרוס אצל שארל-אנטואן קמבון, צייר תפאורות ומעצב בתיאטראות. הוא גם למד בבית הספר לציור של Lecoq de Boisbaudran שם מצא את עצמו מזדהה עם ז'ול דאלו ואוגוסט רודן. בשנת 1855, הוא השתתף בשיעורי הערב של בית הספר לאמנויות יפות. לגרוס למד את אמנות התחריט בסביבות 1857,[3] ולימד את עצמו הכנת מדליות.
לגרוס שלח שני דיוקנאות לסלון פריז של 1857: אחד נדחה, והיווה חלק מתערוכת המחאה שארגן פרנסואה בונווין בסטודיו שלו; השני, שהתקבל, היה דיוקן פרופיל של אביו. עבודה זו הוצגה במוזיאון בטור כשחברו ז'אן-שארל קאזין היה אוצר התערוכה.
ב-1859 הוצג ל'אנג'לוס" של לגרוס, הראשון מבין ציורי פנים כנסייה שבזכותם הוא התפרסם. שנתיים לאחר מכן הוצג במוזיאון בדיז'ון.
הוא עבר לאנגליה ב-1863 וב-1864 נישא לפרנסס רוזטה הודג'סון. בתחילה חי על פי תפיסתו בציור. לאחר מכן הוא הפך למורה לתחריט בבית הספר לאמנות דרום קנזינגטון, וב-1876 התמנה למורה ביוניברסיטי קולג' בלונדון.[4]
בזמן שלימד בבית הספר סלייד, למדה אצלו קבוצה גדולה של נשים, שזכו לכינוי "בנות סלייד".[5] באמצעות תחום הפיסול שלו הוא עודד אותן לעיצוב מדליות המבוססות על סגנון הרנסאנס האיטלקי של דיוקן, שממחיש את הדמות, המקצוע או חייו של האדם המתואר. דוגאלד מקקול היה בין תלמידיו.
"בנות סלייד" קיבלו עבודות ממגוון אגודות וארגונים בשל היופי והמיומנות של עבודתן. בין התלמידות הבולטות ניתן למנות את האחיות קאסלה (אלה ונליה), ג'סי מאת'רסולה, פדורה גליכן, ליליאן סווינסון (לימים המילטון) ואלינור האל.[6]
לגרוס התאזרח כבריטי בשנת 1881, ונשאר ללמד ביוניברסיטי קולג' במשך 17 שנים. הוא היה מצייר או מצייר לתלמידים את פלג הגוף העליון או את הראש תוך שעה או פחות. בבית הספר לציור הוא התעקש על קו מתאר טוב, שנשמר על ידי שפשוף דק של אומבר, ואז היה צריך לסיים את העבודה בציור אחד. הוא ראה במסע המסורתי לאיטליה חלק חשוב מההכשרה האמנותית, ונתן חלק ממשכורתו כדי להגדיל את ההכנסה הזמינה לסטודנטים לנסיעה.
לאחר שלגרוס התפטר מההוראה שלו ב-1892, חזר לדרך חייו הראשונה - ציור נופים מלאי דמיון, טירות בספרד וחוות בבורגונדי, תחריטים שונים כגון סדרת "ניצחון המוות" והמזרקות המפוסלות לגנים של הדוכס מפורטלנד במנזר וולבק.
לגרוס נפטר ב-8 בדצמבר 1911 בווטפורד.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
דיוקן של איש זקן -
חזרה לטקס -
תפילה על הים -
קופידון ופסיכה
_-_Head_of_an_Old_Man_-_1933.68_-_Manchester_Art_Gallery.jpg)
_-_Rehearsing_the_Service_-_N03135_-_National_Gallery.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפונס לגרוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Legros, Alphonse in: L. Forrer: Biographical Dictionary of Medallists, Volume III, London 1907, p. 375-378.
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Legros, Alphonse". Encyclopædia Britannica. Vol. 16 (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ Poulet-Malassis, Auguste, and A. W. Thibaudeau (1877). Catalogue raisonné de l'oeuvre grave et lithographié de M. Alphonse Legros 1855–1877. Paris: Baur. p. III.
- ^ "Legros, Alphonse". Who's Who. 1911. p. 1193.
- ^ Attwood, Philip. "The Slade Girls" (PDF). British Numismatic Society. Retrieved 19 July 2019.
- ^ "Miss Elinor Jessie Marie Hallé CBE - Mapping the Practice and Profession of Sculpture in Britain and Ireland 1851-1951". sculpture.gla.ac.uk. Retrieved 19 July 2019.