אמיל גאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיל גאלה
Émile Gallé
Émile Gallé.jpg
לידה 4 במאי 1846
נאנסי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 1904 (בגיל 58)
נאנסי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Émile Charles Martin Gallé עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית קברות פרוויל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ליצאום אנרי פואנקרה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אמן זכוכית, מעצב, אמן קרמיקה, בונה ארונות, glassblower עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד נשיא (19011904) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג הנרייט גרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מפקד בלגיון הכבוד (1900) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אמיל גאלהצרפתית: Émile Gallé‏; 8 במאי 1846 - 23 בספטמבר 1904) היה אמן, מעצב רהיטים וזכוכית, חלוץ בחידושים בזכוכית ותעשיין. גאלה היה מוביל בתנועת הארט נובו הצרפתית ומייסד אסכולת נאנסי.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל היה בנו של שארל גאלה (1818 – 1902) אמן ויצרן מצליח בתחומי הרהיטים והקרמיקה בנאנסי. לאחר שסיים לימודי התיכון ב-Henri Poincare ואת לימודי השפה הגרמנית בווימאר, למד גאלה גם פילוסופיה, בוטניקה, מינרולוגיה וציור. ב-1867 הצטרף למפעל המשפחתי. את אהבתו לבוטניקה ששימשה לו השראה במרבית יצירותיו, קיבל מסבו שהרבה לטייל אתו ביערות שבאזור. בגנו הפרטי היו למעלה מ-3,000 מינים של צמחים. בטכניקת ייצור כלי זכוכית השתלם גאלה במייזנטל (Meisenthal), במפעל חרסינה בשם סנט קלמנט. הוא התנדב לשרת כחייל במלחמת צרפת-גרמניה. בשנת 1871 נסע ללונדון, למד שם אנגלית ועבד במוזיאון ויקטוריה ואלברט בקנזינגטון ובגן הבוטאני המלכותי – קיו גרדן. בפריז השתלם באמנות בגבישים עתיקים ובעבודות אמייל בטכניקות ערביות. שם גם נחשף לסגנון היפני (ז'אפוניזם) שהשפיע על עבודתו כמו על מרבית אמני הארט נובו. בשנת 1875 נישא אמיל גאלה להנרייטה גרים וב-1877 הצטרף כמנהל לעסק של אביו. הוא העביר אותו לרחוב לה גרן בננסי ושם הפך למוסד המוביל באמנות הארט נובו בזכוכית, בחרסינה ובעץ (רהיטים). בסוף שנות ה-80 עבדו בסדנה-מפעל שלו יותר משלוש מאות אמנים ובעלי מלאכה. המפעל במתכונת חצי תעשייתית ייצר דגמים של גאלה ושל אמני זכוכית אחרים עד שנסגר ב-1936. ב-1901, לאחר שזכה בפרסים רבים ופרסום רב, הוא ייסד בשיתוף עם אמנים, בהם ויקטור פרוב, צורף, לואי מיורל, בונה רהיטים, ואנטון דאום, אמן זכוכית, תנועה אמנותית ברוח הארט נובו שידועה בשם "אסכולת נאנסי". ב-1904, בן 58, נפטר מלוקמיה, מחלה שסימניה הופיעו כבר ב-1900 ושנגרמה כנראה מחומרים כמו קדמיום, מנגן, ארסן ואורניום שעמם עבד בצביעת הזכוכית האמנותית. הוא נקבר בבית הקברות פרוויל בנאנסי (Préville). רבות מעבודותיו של גאלה (למעלה מ-400) מצויות היום במוזיאון של אסכולת נאנסי Musée de l'École de Nancy. אחרות מצויות במוזאונים רבים בעולם, בהם מוזיאון ד'אורסה (Muse'e d'Orsay), הלובר בפריז, והמטרופוליטן בניו יורק.[1][2]

אמן זכוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את כלי הזכוכית הראשונים שייצר קישט באמייל. בהמשך פיתח סגנון אישי וייצר כלים מזכוכית עבה ולא שקופה שהקישוטים והציורים עליה נעשו בחריטה ובצריבה. בהשראת לימודי הבוטניקה שלו וסגנון הארט נובו שהתפתח באותה תקופה, המוטיבים לציורים ביצירותיו היו מהצומח, בעיקר פרחים, וחרקים: כמו שפיריות, פרפרים וחיפושיות. הוא קידם ושכלל טכניקות לייצור כלי זכוכית בעיקר אגרטלים ומנורות, מזכוכית אטומה וכבדה, . החשובה שבהן הייתה התכה של שתיים ויותר שכבות של זכוכית בצבעים שונים ואחר כך הסרה בחריטה תחילה ידנית ואחר כך במכונה, של חלק מהשכבות העליונות. חשיפת הצבעים של השכבות התחתונות בשילוב צבעי העליונות יצרה את הציור. כדי להעשיר את הזכוכית, הוסיף לה כשהיא במצב מותך אבקות ופסים של מתכות ובועות אוויר. טכניקה זו של שכבות וחריטה מכנים היום כ"סגנון גאלה" tip Galle. זכוכית שמייצרים בטכניקה זו מכנים זכוכית קמאו. גאלה כינה את הטכניקה שלו כשיבוץ זכוכית: glass marquetry וגם כקדרות בזכוכית .[3][4][5]

כלים מקוריים וזיופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל ערכם הכספי הגבוה של יצירות גאלה, הפופולריות שלהם והעובדה שנעשו בייצור תעשייתי, יש היום בשווקים זיופים רבים. בחלקם מזייפים גם את החותמת ובחלקם רושמים tip Galle כאשר ה - tip קטן מאוד. הזיופים שלא כמו היצירות המקוריות עשויים מזכוכית חד שכבתית, והקישוט בציור או בתבליט ולא בחריטה או צריבה. מחירם גם זול בהרבה משל היצירות המקוריות.[6]

בונה רהיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שולחן כתיבה, 1900, אמיל גאלה

ב-1885 החל לעבוד בעץ במטרה להציג את יצירות הזכוכית שלו בדרך המרשימה ביותר כמו על שולחן או שידה. הוא ערך ניסיונות בבניית פריטים קטנים אבל בסופו של דבר בנה רהיטים ואפילו חדרים שלמים. ניסיונותיו הפכו להצלחה גדולה ועד שנת 1900 העסיק במפעל מאות עובדים שבנו רהיטים מסוגי עץ שונים. העיקר מהגוני בחלק החיצוני של הרהיט ואלון בפנימי. עיצובי הרהיטים של גאלה התבססו על סגנון הרוקוקו והמשיכו את המסורת הצרפתית שעשתה שימוש בצורות אורגניות עדינות. העיקרון שהנחה אותו בעיצוב הרהיטים היה מה שכינו אז "הרהיטים המדברים": הקישוטיות ברהיטים אלה קיבלה את השראתה מציטוטים מתוך ספרות עכשווית של סופרים סימבוליסטים של אותה תקופה, שלהי המאה התשע- עשרה, ביניהם מוריס מטרלינק ופול ורלין. גאלה נהג ליצור במשותף עם אמנים אחרים. שותף לעיצוב רהיטיו היה לואי מיורל, אחד מבוני הרהיטים המפורסמים של הארט נובו הצרפתי. בעבודות העץ הנפלאות של גאלה ניתן לראות גם את ההשפעה האסייתית בעיטורים בחיתוכי עץ של פרחים, פרפרים, ואפילו דרקונים.[5][7]

פעילות חברתית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאלה היה הומניסט מושבע וככזה היה מעורב בפעילויות למען הציבור ולמען עקרונות של חופש ושוויון גם במחיר של סיכון עסקיו. היה בין מארגני בתי ספר של ערב למעמד העובד בנאנסי, היה גזבר של סניף נאנסי של ארגון זכויות האדם של צרפת וגם מהראשונים שיצאו בפומבי להגנתו של אלפרד דרייפוס ואישים יהודים אחרים, הביע את תמיכתו באירים הקתוליים במאבקם נגד בריטניה ובוויליאם אובריאן ממובילי המרד האירי. כמייסד וכחבר באסכולת נאנסי שילב במפעלו ברוח האסכולה שדגלה ב"אמנות לכל" בין אמנות וייצור תעשייתי כדי להבטיח מחירים נמוכים ועיצוב ברמה גבוהה גם למעמדות העובדים.[1]

הוא הקדיש את חייו (על פי ספרו) לחיפוש אחר היפה והטוב. הוא ראה בטבע את התגלמות השלמות וההרמוניה והאמין שאם יבין את נפשו של הצמח ויצליח לתרגמה לשפת האמנות, יביא ערך משמעותי לעולם.[1][7]

הערכה - פרסים ותערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאלה השתתף בתערוכות רבות, ביניהן התערוכה העולמית של פריז (1878), בה זכה בארבע מדליות זהב ובתהילה עולמית. בתצוגה נוספת בפריז 1884 הוא זכה במדליית זהב נוספת. בשנים 1894 – 1899 כתב ספר "כתיבה על אמנות" " ב – 1889 קיבל האת הפרס הגדול בתערוכה הבינלאומית בפריז וניתן לו תואר חבר לגיון הכבוד הצרפתי. ב – 1893 הוא השתתף בתערוכה העולמית בשיקגו וב 1894 בתערוכה לאמנויות דקורטיביות בנאנסי. הוא המשיך להציג בתערוכות: מינכן, 1897, פרנקפורט ולונדון. ב – 1900 בשנה בה פרסומו הגיע לשיא בתערוכה העולמית שוב זכה במדליית זהב ובתואר אביר לגיון הכבוד הצרפתי. בתערוכה בדרזדן השתתף ב – 1901. ב -1902 השתתף בתערוכת האמנות הדקורטיבית בטורינו וזכה להערכה רבה שהתבטאה בכך שהפך לחבר של החברה הלאומית לאמנויות יפות של פריז.[1][6][2]

יצירות הזכוכית של גאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיל גאלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]