אמיל רקוביצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיל רקוביצה
Emil Racoviță
לידה 15 בנובמבר 1868
יאשי, הנסיכויות הרומניות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 1947 (בגיל 79)
קלוז'-נאפוקה, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המרכזי האז'ונגארד בקלוז' עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט אנרי דה לאקאז-דוטייר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת באבש-בויאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמיל רקוביצהרומנית: Emil Racoviță; ‏15 בנובמבר 186817 בנובמבר 1947) היה ביולוג רומני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל רקוביצה נולד באחוזה משפחתית ולמד ביאש. בהמשך הוא למד בסורבון ובשנת 1899 קיבל תואר במשפטים. מייד עם קבלת התואר הוא התחיל ללמוד ביולוגיה וסיים את התואר בשנת 1891 ודוקטורט ב-1899.

בשנת 1897 הוא נכלל בצוות של המשלחת האנטארקטית הבלגית. המשלחת חזרה לאירופה בשנת 1899. תוך זמן קצר רקוביצה פרסם את היומן שלו בה תיאר את עבודת המשלחת.

בשנת 1900 הוא פרסם את תוצאות מחקריו על החי והצומח באזור הארקטי.

את המשך החייו רקוביצה עסק בעיקר בחקר מערות. רוב הסיורים הוא עשה לצד חברו רנה ז'נל. בשנת 1919 הוא הועמד בראש מחלקת הביולוגיה באוניברסיטה בקלוז'. בשנת 1920 הוא הקים באוניברסיטה זו מכון לחקר ספלאולוגיה.

בשנים 19221926 הוא היה חבר בפרלמנט של רומניה. בשנים 1926–1929 אמיל רקוביצה היה נשיא האקדמיה למדעים הרומנית. בשנים 1929–1930 הוא היה רקטור של האוניברסיטה בקלוז'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיל רקוביצה בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.