לדלג לתוכן

אמנמחת הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנמחת הראשון
פטירה 5 במרץ 1965 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Pyramid of Amenemhet I עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מצרים העתיקה, הממלכה התיכונה של מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
תארים פרעה עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Neferitatjenen עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים סנוסרת הראשון, נפרו השלישית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הפירמידה ההרוסה של אמנמחת הראשון בסביבות הכפר א-לישט

אמנמחת הראשון (בתעתיק מצרי: Imen-em-hat, משמעותו: "אמון בראש"; מלך בין השנים 1991 לפנה"ס – 1962 לפנה"ס לערך)[1] היה פרעה ומייסדה של השושלת ה-12, שפתחה את תקופת הממלכה התיכונה – תקופת תור הזהב המדינית והתרבותית של מצרים העתיקה.

עלייתו לשלטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנמחת הראשון לא היה ממוצא מלכותי. מרבית החוקרים מזהים אותו עם הדמות ההיסטורית של "אמנמחת", אשר שימש כווזיר (משנה למלך) ומפקד הצבא תחת שלטונו של הפרעה האחרון של השושלת ה-11, מנתוהוטפ הרביעי. נסיבות עלייתו לשלטון אינן ברורות לחלוטין, ואף שיש הסבורים כי תפס את השלטון בכוח או בעקבות מותו של מנתוהוטפ ללא יורש. לא נמצאו עדויות למלחמת אזרחים נרחבת, ושמו של אמנמחת נכלל ברשימות המלכים הרשמיות כריבון חוקי לכל דבר[2].

נבואה מאוחרת יותר, המוכרת כ"נבואת נפרטי" (Neferti), שנכתבה ככל הנראה בימי שלטונו, מציגה את עלייתו כהתגשמות של נבואה עתיקה על מושיע שיגיע מדרום מצרים (מאזור אסואן), שיביס את האסיאתים שבאים מהמזרח בחרב, ואת הלובים במערב באש. ויאחד מחדש את הממלכה השסועה.

פעולות שלטוניות והבירה החדשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לבסס את שלטונו ולהחליש את כוחם של הנומארכים (מושלי המחוזות המקומיים) שצברו עוצמה רבה במהלך תקופת הביניים הראשונה, ביצע אמנמחת הראשון רפורמה מנהלית מקיפה. הוא הגדיר מחדש את גבולות המחוזות וקשר את מושלי המחוזות ישירות לחצר המלוכה.

הצעד האסטרטגי המרכזי של שלטונו היה העתקת עיר הבירה מהעיר הדרומית תבאי לצפון המדינה. הוא ייסד עיר בירה חדשה לחלוטין בשם יצ'יתאוי (Amenemhat-itj-tawy, שמשמעותה: "אמנמחת אוחז בשתי הארצות"), אשר מוקמה באזור אסטרטגי דרומית לממפיס ובסמוך לנווה המדבר פיום. מיקום זה איפשר שליטה אפקטיבית יותר הן על הדלתה של הנילוס והן על מצרים העליונה, ושימש כבסיס קדמי להגנה מפני חדירת נוודים מהמזרח התיכון[3].

במקביל, ניהל אמנמחת מסעות מלחמה נגד הלובים במערב ובאזור נוביה בדרום, שם הקים סדרת מבצרים לאורך הנילוס כדי לאבטח את גבולותיה של מצרים ואת נתיבי הסחר בזהב.

מוסד העצרות המשולבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה ה-20 לשלטונו, הנהיג אמנמחת הראשון חידוש פוליטי חסר תקדים בהיסטוריה המצרית: הוא מינה את בנו, סנוסרת הראשון, כשותף מלא ופעיל לשלטון (עצרות משולבת - Coregency). סנוסרת קיבל את הפיקוד המעשי על הצבא ויצא למסעות מלחמה, בעוד אמנמחת ניהל את העניינים המנהליים של הממלכה בארמון. מוסד זה הפך לסימן ההיכר של השושלת ה-12 והבטיח מעבר שלטון חלק, יציב וללא זעזועים עם מותו של המלך המבוגר[4].

הרצח וההקשר הספרותי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנמחת הראשון נרצח בשנתו ה-30 לשלטון בעקבות קנוניית חצר סודית שארגנו נשות הרמון המלכות יחד עם חלק משומרי ראשו. הרצח התרחש בלילה, בארמון המלכות ביצ'יתאוי, בזמן שסנוסרת הראשון שהה בעיצומו של מסע מלחמה נגד הלובים[5].

אירוע דרמטי זה עומד בבסיסן של שתיים מהיצירות המפורסמות והחשובות ביותר בספרות המצרית העתיקה:

  • סיפורו של שאנהת: יצירת מופת ספרותית הנפתחת ברגע שבו מגיעה השמועה על רצח המלך למחנה הצבאי בלוב. פקיד החצר סינוחה נתקף פחד מאי-היציבות הפוליטית הצפויה ובורח לכנען, שם הוא חי במשך שנים רבות עד שהוא נקרא לשוב למצרים על ידי המלך החדש, סנוסרת הראשון.
  • "הוראותיו של אמנמחת" (Instructions of Amenemhat): טקסט פוליטי-ספרותי המוצג כמונולוג שנושאת רוחו של אמנמחת המנוח המופיעה בחלומו של בנו סנוסרת. בטקסט מתאר המלך את רגעי הרצח הבוגדניים, ומזהיר את בנו שלא לבטוח באיש, אפילו לא בקרוביו ובידידיו הקרובים ביותר: "הישמר מפני כפופים לך... אל תתקרב אליהם לבדך, אל תבטח באח, אל תדע רע, ואל תעשה לך מקורבים... שכן ביום צרה אין לו לאדם מושיע."

מפעל הבנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנמחת הראשון בנה את מתחם הקבורה והפירמידה שלו באל-לישט (Lisht), בסמוך לבירה החדשה יצ'יתאוי . הפירמידה שלו נבנתה בשיטה של ליבת לבני בוץ ואבני גזית שנלקחו בחלקן ממבנים ומקדשים עתיקים יותר מתקופת הממלכה העתיקה בגיזה ובסקארה, צעד ששיקף הן שיקולים כלכליים והן רצון פוליטי לקשור את שמו למלכים הגדולים של העבר.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Wolfram Grajetzki, The Middle Kingdom of ancient Egypt: history, archaeology and society, London: Duckworth, 2006, Duckworth egyptology, ISBN 978-0-7156-3435-6
  2. Nicolas Grimal, **A History of Ancient Egypt**, Blackwell Books, 1988, pp. 158–160
  3. Ian Shaw, **The Oxford History of Ancient Egypt**, Oxford University Press, 2000, p. 159
  4. William J. Murnane, **Ancient Egyptian Coregencies**, Oriental Institute of the University of Chicago, 1977
  5. Miriam Lichtheim, **Ancient Egyptian Literature: Volume I: The Old and Middle Kingdoms**, University of California Press, 1973, pp. 135–139

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Wolfgang Kosack, Berliner Hefte zur ägyptischen Literatur 1 - 12, Basel, 2015.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמנמחת הראשון בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.