אן בריגס

**אן בריגס**
**Anne Patricia Briggs**
	אין תמונה חופשית
לידה	29 בספטמבר 1944 (בת 79); טוטון, הממלכה המאוחדת
שם לידה	אן פטרישיה בריגס
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1963
סוגה	פולק
שפה מועדפת	אנגלית
	פרופיל ב-IMDb

אן פטרישיה בריגס (באנגלית: Anne Patricia Briggs; נולדה ב־29 בספטמבר 1944) היא זמרת פולק אנגלייה. פעלה בשנות ה-60 וה-70, אך לא זכתה להצלחה מסחרית או להכרה ציבורית רחבה. עם זאת, היא הייתה דמות משפיעה בתחיית הפולק האנגלי, ושיריה היוו מקור השראה מוזיקלי לאחרים כמו אל לויד, ברט יאנש, ג'ימי פייג', ווטרסונס, ג'ון טבור, סנדי דני, ריצ'רד תומפסון, מדי פריור ועוד.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריגס נולדה בטוטון, ביסטון, נוטינגהאמשייר, ב-29 בספטמבר 1944. אמה נפטרה משחפת כשהייתה צעירה. אביה, אלברט, נפצע קשה במלחמת העולם השנייה, והיא גודלה בטוטון על ידי דודתה הילדה ובעלה ביל, שגידלו גם את אחותה הצעירה של הילדה, בריל, ובתם שלהם בטי.

בשנת 1959 נסעה בריגס בטרמפ עם חברתה לאדינבורו. הן נשארו לילה אצל ארצ'י פישר, שהיה באותה תקופה מוזיקאי בולט בתחיית הפולק בסקוטלנד, ובאמצעותו פגשה את ברט יאנש, שרק החל להלחין את שיריו שלו. המפגש בין יאנש ובריגס הובילה למערכת יחסים שנמשכה מספר שנים, וכללה גם שיתוף פעולה מוזיקלי נודע.

בשנת 1962, קונגרס האיגוד המקצועי, ארגון גג של איגודי עובדים בריטיים, העביר את החלטה 42, שנועדה לעודד פיתוח פעילות תרבותית מחוץ ללונדון. כדי ליישם החלטה זו, התמנה המחזאי ארנולד וסקר למוציא לפועל של התכנית, ובהפקתה השתתפו גם צ'ארלס פרקר, המחזאי הקומוניסט יואן מק'קול ול. "ברט" לויד (שניהם הקימו את מועדון הפולק הראשון, Ballads and Blues).^[1] הקבוצה כינתה את עצמה מרכז 42. מרכז 42 ארגן סיור ברחבי בריטניה במטרה לקיים ערבי כישרונות מקומיים בכל מקום שיתאפשר.

בנוטינגהאם, שמע במקרה יואן מק'קול את בריגס שרה את Let No Man Steal Your Thyme ו-She Moves Through the Fair. הוא ניגש אליה והזמין אותה מיד להופיע על הבמה באותו לילה. כך הפכה בריגס לחברה מלאה בסיבוב ההופעות של מרכז 42. היא הקליטה את אותם שני שירים באלבום שהוקלט בשידור חי באדינבורו בהמשך השנה. במהלך סיבוב ההופעות החליטה בריגס לעזוב את בית ילדותה, ארבעה שבועות לפני יום הולדתה השמונה עשרה. להבטחת פרנסתה, העסיק אותה מרכז 42 בעבודה אדמיניסטרטיבית במשרדיהם, והיא הייתה אמונה על הקשר עם תיאטראות וגלריות. עד מהרה רכשה בריגס את הקשרים שהיו דרושים לה כדי להמשיך בקריירה מוזיקלית משלה.

ראשית קריירת מוזיקת הפולק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריגס הופיעה במועדוני הפולק העיקריים שהפכו אז למפורסמים: טרובדור (לונדון), ה'סקוטס הוז' ומקומות שונים שניגנו מוזיקה אירית. בשלב זה, הדגש במקומות כאלה היה על מוזיקה עממית אינסטרומנטלית, ושירה נחשבה כהפוגה בין המנגינות. כריסטי מור הצעירה שמעה את בריגס וקיבלה ממנה השראה לתת דגש רב יותר במוזיקה שלה על שירה ולא על נגינה אינסטרומנטלית. בריגס ויאנש התגוררו יחד בסקוואט בארל'ס קורט בלונדון, לפני שעברו יחד לבית בסומלי רואד, שם התגוררו ג'ון רנבורן ומוזיקאי פולק אחרים. יאנש ובריגס היו דומים זה לזה, ולעיתים קרובות טעו לגביהם כי מדובר באח ואחות. בריגס לימדה את יאנש את שיר העם Blackwaterside אותו הקליט באלבומו של ג'ק אוריון בשנת 1966.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירים המוקלטים הראשונים של בריגס הוקלטו במסגרת אלבום נושא בשם The Iron Muse, שיצא על ידי Topic Records בשנת 1963. בערך בתקופה זו, בריגס נכנסה למערכת יחסים עם גבר סקוטי שכונה "גארי הקשת", שהתגלה כפוגעני ואלים. היא חולצה מהיחסים האלה על ידי היימיש הנדרסון, שנתקל בה בטעות והזמין אותה להצטרף ללואי קילן, דייב סברבריק ופרנקי ארמסטרונג לפרויקט הקלטות. שיתוף הפעולה ביניהם הוליד את האלבום The Bird in The Bush.

במהלך סיבוב הופעות באנגליה פגשו חברי להקת The Dubliners האירית את בריגס, וסברו כי תהיה שותפה מוזיקלית מושלמת לג'וני מויניהן, זמר פולק אירי שהכירו מדבלין. בשנת 1965 הם ליוו אותה לאירלנד, ובמשך ארבע השנים הבאות בילתה שם מדי קיץ, כשהיא נוסעת בעגלה רתומה לסוסים, ושרה בערבים בפאבים מקומיים. במהלך חודשי החורף היא התפרנסה מהופעות במועדוני פולק באנגליה. בזמן שבילתה באירלנד נחשפה לשירת הסולו של סגנון ה-Sean-nós, שנפוץ בשיריהם של אמני הפולק האיריים. לסגנון זה נודעה השפעה על שירתה המאוחרת של בריגס, ששילבה אותו עם אלמנטים מן הפולק האנגלי.

אופייה הפרוע של בריגס היה ידוע לשמצה בסצנת הפולק. באותה תקופה התרבו סיפורים על התנהגותה משולחת הרסן, כמו דחיפת מויניהן ואנדי אירווין מראשה של ערימת חציר. בהזדמנות אחרת קפצה בריגס לים במאלין הד, דונגל, כדי לרדוף אחר כלבי ים. בפרק של פולק בריטניקה (סדרה דוקומנטרית על מוזיקת פולק בריטית ששודרה ב-2006) נזכר ריצ'רד תומפסון שהוא פגש את בריגס רק פעמיים, ובשני המקרים היא הייתה שיכורה ומחוסרת הכרה.

בשנת 1966 הקימו ג'וני מויניהן ואירווין את להקת Sweeney's Men ובריגס הצטרפה אליהם לסיבובי הופעות ולמדה לנגן בבוזוקי, שהיה כלי נדיר באותה תקופה בבריטניה ואירלנד. היא כתבה את Living by the Water, שהיה אמור להופיע באלבומה משנת 1971, כשהיא מלווה את עצמה בבוזוקי.

כוכבת בעל כורחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפיק הפולק ג'ו לוסטיג, שהחתים את להקת פנטאנגל בשנת 1968, החתים כעבור זמן קצר גם את בריגס. היא הופיעה יחד עם קבוצת הפולק-רוק COB ('הלהקה המקורית של קלייב') באולם הפסטיבל המלכותי בשנת 1971. באותה שנה הקליטה בריגס אלבום שנשא את שמה, Anne Briggs, שיצא בהוצאת Topic. האלבום כלל בעיקר שירים עם קטעי פולק של בריגס, ללא ליווי מוזיקלי. מויניהן ניגן בוזוקי ברצועה אחת. מאוחר יותר באותה שנה הוציאה בריגס אלבום שני בשם The Time Has Come. הוא יצא ב-CBS, ובריגס ביצעה בו שירים משלה בליווי גיטרה אקוסטית. האלבום כולל את השיר של מויניהן, Standing on the Shore, שהוקלט בעבר על ידי Sweeney's Men. מכירות האלבום השני היו גרועות והוא הושמט מהקטלוג של CBS. האלבום הופק מחדש בשנת 1996.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברט יאנש תיאר את בריגס כ"אחת הזמרות הפחות מוערכות בזמננו". הוא הקליט את שיריה של בריגס (כולל Go Your Way, My Love ו-Wishing Well) בארבעה מאלבומיו. היא גם הייתה המקור לכמה מהשירים המסורתיים שהקליט, כולל Blackwaterside. הליווי האינסטרומנטלי של יאנש לשיר זה הועתק אחר כך ועובד על ידי ג'ימי פייג' מלד זפלין, שהקליט אותו כ-Black Mountain Side ונתן לעצמו את הקרדיט כמחבר.

יאנש וג'ון רנבורן ניגנו את The Time Has Come בתקליט הצמד שלהם, לפני שבסופו של דבר הקליטו אותו עם להקת פנטאנגל באלבום Sweet Child. שיר אחד, Mosaic Patterns, שבריגס עצמה לא הקליטה מעולם, הוקלט על ידי זמרת הבלוז, דוריס הנדרסון. סנדי דני כתבה שיר מחווה לבריגס, שנקרא The Pond and the Stream יחד עם להקת Fotheringay ב-1970. בריגס העניקה השראה גם לשיר Beeswing של ריצ'רד תומפסון.

שורת הלחן מגרסתה של בריגס לשיר Willie O Winsbury שימשה את להקת Fairport Convention כבסיס לשירם הידוע Farewell, Farewell, שנכלל באלבום Liege and Lief משנת 1969.