אנחלינה בלוף
 | |
| לידה |
23 ביוני 1879 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 1969 (בגיל 90) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות |
| מקום לימודים |
|
| הושפעה על ידי |
אנרי מאטיס, פול סזאן, פבלו פיקאסו |
| בן או בת זוג |
דייגו ריברה (1911–1921) |
  | |
אנחלינה בֵּלוֹף (בספרדית: Angelina Beloff; ברוסית: Ангелина Белова, אנגלינה בלובה; 23 יוני 1879 - 30 בדצמבר 1969) הייתה אמנית ילידת רוסיה שעשתה את רוב עבודתה במקסיקו. עם זאת, היא ידועה יותר כאשתו הראשונה של דייגו ריברה, ועבודתה הייתה בצל עבודתו וציורי נשותיו המאוחרות. היא למדה אמנות בסנקט פטרבורג ולאחר מכן נסעה להתחיל את קריירת האמנות שלה בפריז בשנת 1909. באותה שנה פגשה את ריברה ונישאה לו. ב-1921, ריברה חזר למקסיקו, השאיר את בלוף בפריז והתגרש ממנה. היא מעולם לא נישאה מחדש. בשנת 1932, באמצעות קשריה עם אמנים מקסיקנים שונים, היא קיבלה אישור לחיות ולעבוד במקסיקו. היא עבדה כמורה לאמנות, יוצרת מופעי מריונטות והציגה מספר תערוכות בשנות ה-50. רוב עבודתה נעשתה במקסיקו, תוך שימוש בדימויים מקסיקניים, אבל הסגנון האמנותי שלה נשאר אירופאי. ב-1978 כתבה הסופרת אלנה פוניאטובסקה רומן המבוסס על חייה.
חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלוף נולדה בסנקט פטרבורג בתקופת האימפריה הרוסית וגדלה שם במשפחה אינטלקטואלית.[1][2] [3] היא נכנסה לאקדמיה לאמנויות של סנקט פטרבורג בשנת 1905 מכיוון שהעיר הייתה אז מרכז האמנות הרוסית. המורים של בלוף עודדו אותה לעבור לצרפת כדי להמשיך ללמוד, מה שעשתה לאחר מות הוריה בשנת 1909. היא התגוררה בפריז בתמיכת ממשלת רוסיה וכן בתמיכת קרן נאמנות ממשפחתה, ועבדה תחילה בסטודיו של אנרי מאטיס ומאוחר יותר בסטודיו של ציירים אחרים.[4] במהלך תקופה זו, למדה את טכניקות ההדפס של חריטה בעץ ומתכת וזכתה להכרה על הציור והרישום שלה.[5] היא גם עבדה כמורה לאמנות.
בראשית המאה ה-20, צרפת הייתה בחזית החידושים באמנות הציור העולמי, ולכן משכה פריז אמנים ממדינות רבות. שם היא פגשה את דייגו ריברה במהלך טיול עם האמנית הספרדית מריה בלנצ'רד לבריסל. ריברה התאהב בה, והן התחתנו בפריז בסוף 1909.[6] נולד להם ילד אחד בשם מיגל אנחל, שמת מסיבוכי ריאות כשהיה בן ארבעה עשר חודשים.[1] חייהם של בני הזוג בפריז לא היו קלים, מבחינה כלכלית, במיוחד במהלך מלחמת העולם הראשונה.
היא עבדה בעבודות שונות, והקריבה את הפיתוח היצירתי שלה כדי שריברה יוכל לצייר. היא השאירה יומן מחייה עם ריברה המתאר את חייהם הפרטיים, חילופי הרעיונות שלהם כציירים ומצבעי פרויקטים משותפים, כמו גם על האינטראקציה עם ציירים אחרים בני זמנם. בשנת 1921, ריברה נקרא לחזור למקסיקו לצייר את המדינה לאחר המהפכה המקסיקנית. בלוף לא התלוותה אליו מכיוון שלא היה להם מספיק כסף לנסוע. ריברה מעולם לא שב לאירופה והתגרש ממנה. הוא המשיך לשלוח לה כסף גם לאחר הגירושים. היא התבודדה, לאחר שריברה התחתן עם גואדלופה מרין.[7]
במשך שתים עשרה שנים היא הייתה בקשר עם אמנים מקסיקנים אחרים. היא הוזמנה לבוא למקסיקו כדי לחיות שם על ידי הסופר אלפונסו רייס והאומן חרמאן קואטו שהגיעו למקסיקו ב-1932. היא חיה 37 שנים במקסיקו, המשיכה בקריירת האמנות שלה וייסדה מספר מוסדות ציבוריים המוקדשים לאמנויות. היא מתה במקסיקו סיטי ב-30 בדצמבר 1969, בגיל 90.[7]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא עבדה בצבעי שמן, צבעי מים, תחריטים, צילום, אמנות גרפית, יצרה בובות, בצבעי גואש ורישום ויצרה דיוקנאות, נופים, איורים חינוכיים ואחרים, סצנות במה ומריונטות. בלוף הפיקה את רוב עבודתה במקסיקו. כציירת עבודתה העיקרית הייתה פורטרטים וצבעי מים. עבודת התחריט שלה נועדו בעיקר לאיור ספרים באירופה. היא הייתה מאסטר ברישום ויצרה טכניקות חדשות בתחריט.[2]
רוב התחריטים, צבעי המים והשמן שלה נמצאים באוספים ציבוריים ופרטיים כולל אלה של המוזיאון לאמנות מודרנית במקסיקו סיטי, המוזיאון הלאומי לאמנות של מקסיקו ואוסף בלאיסטן. עם זאת, מספר רב מיצירותיה, במיוחד רישום ותחריטים במתכת ועץ הם חלק מהאוסף של מוזיאון דולורס אולמדו.[8] זהו האוסף החשוב ביותר של עבודתה שכן הוא מכיל מבחר של רישומים, צבעי מים, גרפיקה ושמן. האוסף נרכש על ידי המוזיאון ב-1994, ולמעט ציור השמן בשם Tepoztlan, כולם מהקריירה המוקדמת שלה, בצרפת בראשית המאה ה-20.
היא הייתה אחת ממספר אמנים זרים שהוזמנו למקסיקו כדי לעזור לעצב את הדמות התרבותית של המדינה בעשורים שלאחר המהפכה המקסיקנית. היא החלה לעבוד כמורה לרישום ותחריט בבתי ספר ובסדנאות. חלק ניכר מעבודות ההוראה שלה היה קשור ליצירת תיאטרון ילדים, במיוחד מריונטות, בובות ותפאורה על הבמה. היא יצרה מספר מריונטות בולטות כולל אחת בשם "פסטיליטה".[6]
במהלך חייה, עבודתה הואפלה על ידי יחסיה עם ריברה, יחד עם נשותיו האחרות, גואדלופה מרין ופרידה קאלו.[2] עבודתה כמעט ולא ידועה. אין אוספים גדולים לזכרה ותערוכות של עבודותיה נדירות. הייתה הצגה של עבודתה, תוך התמקדות בתחריט שלה בשנות ה-80 במוזיאון קאסה אסטודיו דייגו ריברה אי פרידה קאלו. בשנת 2012, הייתה רטרוספקטיבה של עבודתה במוזיאון של דייגו ריברה עם תשעים יצירות. אפילו ספרי המהדורה המוגבלת שהיא איירה כמעט בלתי ניתנים להשגה.
שני ספרים על חייה יצאו לאור. אלנה פוניאטובסקה כתבה רומן ב-1978 המבוסס על מערכת היחסים של בלוף עם ריברה שעובד לשידור ברדיו, ולאחר מכן תורגם לאנגלית.
יצירות האמנות שלה היו מיזוג של סגנונות אירופאים עם דימויים וצבעים מקסיקניים, כשההשפעות האמנותיות העיקריות שלה היו מאטיס, סזאן ופיקאסו. הציור שלה מראה את השפעתו הגדולה של סזאן. השפעה זו נראית בעיקר בטבע דומם, דיוקנאות ובמספר נופים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Fausto Ramírez, Cinco interpretaciones de la identidad nacional en la plástica mexicana del siglo XIX (1859-1887), Arbor CLXXXV, 2009-12-02, עמ' 1169–1184 doi: 10.3989/arbor.2009.740n1083
- ^ 1 2 3 Jocelyn Olcott, Beyond Mexico City, Oxford University Press, 2017-06-22
- ^ Glaydson Jose da Silva, Aspectos de cultura e genero na Arte de Amar, de Ovidio, e no Satyricon, de Petronio
- ^ La entrevista literaria de Elena Poniatowska, Purdue University Press, 2012-09-15, עמ' 89–136
- ^ Jason S. Page, Boildown Study on Supernatant Liquid Retrieved from AW-106 in December 2012, 2013-06-04
- ^ 1 2 Retoman con exposición a la artista Angelina Beloff, El Universal (בספרדית)
- ^ 1 2 Robert S. Weddle, Peñalosa, Diego Dionisio de (1621?–1687), Spanish governor of New Mexico, Oxford University Press, 2000-02, American National Biography Online
- ^ Louise Noelle, Memorias, Angelina Beloff, Anales del Instituto de Investigaciones Estéticas 15, 1987-08-06, עמ' 261 doi: 10.22201/iie.18703062e.1987.58.1350