אנטוני טיודור
 | |
| לידה |
4 באפריל 1908 לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
19 באפריל 1987 (בגיל 79) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
William Jonh Cook |
| מדינה |
אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| מעסיק |
אוניברסיטת קליפורניה באירוויין |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אנטוני טיודור (באנגלית: Antony Tudor; 4 באפריל 1908 – 19 באפריל 1987) היה כוריאוגרף, מורה ורקדן אנגלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיודור נולד בשם "ויליאם קוק" בלונדון. אל הריקוד הגיע במקרה. הוא נחשף לראשונה לבלט מקצועי בסוף שנות העשרה שלו, כשראה את בלט רוס של דיאגילב. הוא צפה ברקדן סרז' ליפר מבלט דיאגילב בבלט "אפולו מוליך המוזות" של בלנשין בשנת 1928. בהמשך, יציג לפניו הבלט רוס את אנה פבלובה, שתעניק לו השראה נוספת במסעו אל עולם המחול. טיודור פנה אל סיריל ו. בומונט, בעל חנות לספרי בלט בדרך צ'רינג קרוס בלונדון, וביקש ממנו לייעץ לו בדבר הכשרה לבלט. בומונט הפנה אותו ללימודים אצל מארי ראמבר, לשעבר רקדנית בבלט של דיאגילב, שמלמדת בשיטת צ'יקטי.
טיודור החל לרקוד כמקצוע אצל מארי ראמבר בשנת 1928, וכעבור שנה היה לאסיסטנט ראשי במועדון הבלט שלה. ככוריאוגרף צעיר בראשית דרכו, בגיל עשרים ושלוש, יצר לרקדניה בלטים אחדים, בהם "ליזיסטראטה" ו"כוכבי הלכת", בתיאטרון מרקורי, נוטינג היל גייט הקטן. את שני הבלטים המהפכניים ביותר שלו, "גן הלילך" ו"אלגיות אפלות", יצר לפני גיל שלושים, ורקד בעצמו את התפקידים הראשיים.
בשנת 1938, ייסד טיודור את "בלט לונדון" עם רקדני ראמבר, בהם יו ליינג (שיהיה לחברו לחיים), אנדרה הווארד, אגנס דה מיל, פגי ואן פראך, מוד לויד ו-וולטר גור. בראשית מלחמת העולם השנייה, ב-1940, הוזמן עמם לניו יורק, שם הצטרפו לתיאטרון הבלט המחודש של ריצ'רד פלזנט ולוצ'יה צ'ייז. הלהקה של צ'ייז הייתה בהמשך לתיאטרון הבלט האמריקאי, שעמו עמד טיודור בקשרים הדוקים עד סוף חייו.
טיודור היה כוריאוגרף הבית של תיאטרון הבלט למשך עשר שנים. הוא ביים מחדש כמה מיצירותיו הקודמות אך יצר גם כוריאוגרפיות חדשות, "עמוד האש" (1942), "רומיאו ויוליה", "זוהר מועם" ו"זרם מעמקים" ללהקה זו עד תום המלחמה. לאחר שפרש מן הריקוד ב-1950, עמד בראש סגל מורי בית הספר לבלט של מטרופוליטן אופרה, חזר ולימד בבית הספר ג'וליארד משנת 1950 ואילך, והיה מנהל אמנותי להבלט המלכותי השוודי מ-1963 עד 1964. הוא יצר שלוש כוריאוגרפיות לניו יורק סיטי בלט. טיודור המשיך בקריירת ההוראה שלו כפרופסור לטכניקת בלט במחלקה למחו של אוניברסיטת קליפורניה באירווין מ-1973 (בהפסקות עקב מחלת לב חמורה), ובמקביל חזר לתיאטרון הבלט האמריקאי ב-1974 כמנהל אמנותי נלווה, שם יצר את "העלים קמלים" ו"עובד אדמה בשדות", יצירתו הגדולה האחרונה, ב-1978. הוא וליינג המשיכו להתגורר חלק מן השנה בלאגונה ביץ', קליפורניה.
את ההשראה לחלק מן הבלטים שלו העניקו מוד לויד, יו ליינג ונורה קיי. גם דיאנה אדמס וסאלי וילסון יכולות להיחשב למוזות של טיודור.
כמורה, נודע טיודור בהתמקדותו בפרטים גופניים ופסיכולוגיים במטרה לסלק את האגו, כדי לאפשר לרקדנים להיחלץ מאזור הנוחות שלהם ולהרחיב את יכולותיהם. בריאיון עם דיק קאווט אמר טיודור, "אתה חייב להיפטר מן הגינונים האישיים כדי להגיע אל הדמות בבלט, ורקדנים אינם רוצים להרפות. לא קשה לשבור אדם. אבל אינך יכול לשבור אותם אלא אם תהיה מוכן לאסוף את האפר ללא שהיות וליצור ממנו שוב את הפניקס. זה החלק הקשה. מפתה כל כך לשטח אותם ארצה ולדרוך עליהם."
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מדליית אמנויות יצירה מאוניברסיטת ברנדייס
- פרס דאנס מגזין
- פרס קאפציו
- מדליון הנדל של עיריית ניו יורק
- אותות הוקרה ממרכז קנדי ו-Dance/USA National.
- בשנת 1988 התקבל טיודור להיכל התהילה ויטני של הזוג ונדרבילט במוזיאון הלאומי למחול.
מורשת וקרן[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיודור מקובל על הרוב כאחד מגדולי היוצרים המקוריים בצורות המחול המודרני. יחד עם ז'ורז' בלנשין, רואים בו דמות ראשית בשינוי הבלט לאמנות מודרנית, אבל בגאוניות העושה שימוש בצורות בלט, יותר משהיא נובעת מהן. יצירתו נחשבת על פי רוב כביטוי "פסיכולוגי" מודרני, אבל - כמוה כיוצרה - בחומרה, הידור ואצילות, ראויה לציון בראש ובראשונה בשימוש בצורות קלאסיות בלבד. מיכאיל ברישניקוב אמר, "אנו רוקדים את הבלטים של טיודור כי אנחנו מוכרחים. יצירתו של טיודור היא המצפון שלנו."
טיודור, מאמין ממושמע בזן בודהיזם, מת ביום א' של חג הפסחא בביתו שבמכון הזן הראשון של אמריקה, בגיל 79.
קרן אנטוני טיודור נוסדה כדי להמשיך להעלות יצירות של טיודור. בצוואתו מינה את סאלי בריילי בליס כמוציאה לפועל היחידה של הבלטים שלו עם הגשת צוואתו לבית המשפט לצוואות של מדינת ניו יורק ב-1987.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטוני טיודור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אנטוני טיודור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)