אנטיתזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנטיתזה או אנטיתזיס ( ביוונית ἀντίθέσις ניגוד. אנטי - נגד, תזה - עמדה) היא ניגוד ישיר או הפך מדויק למשהו. לדוגמה: גיהנום אנטיתזה לגן עדן; אי-סדר אנטיתזה לסדר.

ברטוריקה, אנטיתזה היא צורת דיבור המביעה ניגוד רעיוני על ידי הפך חד משמעי במילים, פסקאות או משפטים, בעזרת מבנה דקדוקי מקביל, כמו בדוגמה: "כשצריך שקט אתה מדבר, וכשצריך דברים אתה שותק; כשאתה נמצא אתה רוצה להיעדר, וכשאתה נעדר אתה רוצה להיווכח; בזמן שלום אתה רוצה מלחמה, בזמן מלחמה אתה דורש שלום; במועצה אתה שר על אומץ, אך בקרב אתה רועד".

המשפט הידוע באנגלית "Man Proposes, God Disposes" - "האדם מציע, האלוהים משליך לפח" הוא דוגמה לאנטיתזה. אנטיתזה מופיעה גם בספרו של ג'ון דריידן, "הצביה והפנתר": "שחור מידי לגן-עדן, ועם זאת לבן מידי לגיהנום".

אנטיתזה יכולה להיות כפולה או מתחלפת לסירוגין כמו במשפט הבא של הקיסר אוגוסטוס: "הקשיבו, אנשים צעירים! הקשיבו לאדם זקן, שאנשים זקנים שמחו להקשיב לו כשהיה צעיר".

בין הכותבים האנגלים שעשו שימוש בולט באנטיתזה נמצאים אלכסנדר פופ (Alexander Pope), אדוארד יאנג (Edward Young), סמואל ג'ונסון ואדוארד גיבון.

בדיאלקטיקה, הסינתזה היא התוצאה הסופית של הניסיונות ליישב את הסתירה הפנימית בין האנטיתזה והתזה.