אנט לאיקמה
 | |
| לידה |
5 במאי 1866 Vigala Rural Municipality, אסטוניה  |
|---|---|
| פטירה |
19 בנובמבר 1942 (בגיל 76) Kadarpiku, אסטוניה |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות של דיסלדורף |
| צאצאים |
Anu Kilpiö |
  | |
אנט לאיקמה, באנגלית: Ants Laikmaa 5 במאי 1866 - 19 בנובמבר 1942) היה צייר אסטוני. [1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאיקמה (שנקרא עד 1935 הנס ליפמן) נולד בחוות פאיבה, הכפר ארסטה, מחוז מרג'מה. הוא היה הילד ה-13 למשפחה אסטונית ענייה. הוא למד בבתי ספר בווליזה, האפסלו וליהולה. אמו נפטרה כשהיה ילד. לאיקמה גילה מוקדם את העניין שלו בציור.
הוא למד מ-1891 עד 1893 ו-1896/97 באקדמיה לאמנות בדיסלדורף. מ-1897 עד 1899 עבד בדיסלדורף. הוא היה קשור לבית הספר לציור בדיסלדורף. בסתיו 1899 הוא חזר לטאלין. בשנים 1900 עד 1907 עבד לאיקמאה כאמן בטאלין ובהאפסלו. הלימודים הובילו אותו לבלגיה, צרפת, אוסטריה, פינלנד והולנד. 1901 הוא ארגן את תערוכת האמנות האסטונית הראשונה אי פעם בטאלין, 1906 ואחריה תערוכת האמנות הראשונה בטרטו. בשנת 1903, הוא ייסד סטודיו בטאלין. ב-1907 ייסד את האגודה האסטונית לאמנות .
בשנת 1904 פגש לאיקמה בן ה-38 את אהבת חייו הגדולה, מארי אנדר בת ה-21, אחת המשוררות המוכרות של אותה תקופה. באותה שנה הוא צייר שני דיוקנאות שלה, הנחשבים לציוריו המפורסמים ביותר. מ-1907 עד 1909 הוא היה בעיקר בפינלנד. 1909 עד 1913 הוא נסע לערי האמנות הגדולות באירופה.
הוא חי מ-1910 עד 1912 בקאפרי ובטוניסיה. מ-1913 עד 1931 עבד לאיקמה כאמן עצמאי ומורה לאמנות בטאלין. בין השאר, תלמידיו כללו את אלפרד רוזנברג הצעיר. ב-1927 נולדה בתו היחידה איינו מארי שנפטרה ב-1969. היא הייתה הילדה של הדוגמנית שלו שכונתה "מיקו". בשנת 1932 התיישב בסביבת Taebla במחוז Lääne, שם נשאר ועבד עד סוף ימיו.
לאיקמה מת בנובמבר 1942 בקדרפיקו, שם הוא קבור. לאיקמה נשאר רווק כל חייו. החווה שלו נפתחה ב-1960 כמוזיאון לחייו וליצירתו.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאיקמה ידוע בעיקר בציורי הפסטל שלו. הוא הביא את האימפרסיוניזם לאסטוניה, ולעיתים קרובות צייר נופים, בעיקר בצבעים חדים. ציורי דיוקנאותיו של האליטה האינטלקטואלית והאמנותית של אסטוניה ידועים גם הם. הוא גם היה פעיל פוליטית. מעל לכל, הוא קידם את ההכשרה והקידום של האמנות האסטונית והיה ממייסדי המוזיאון הלאומי האסטוני בטרטו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ lla Rosenfeld, Norton T. Dodge, Jane Voorhees, Art of the Baltics: The Struggle for Freedom of Artistic Expression Under the Soviets, 1945-1991, Rutgers University Press, 2001