אנמיה חרמשית
 | |
| תאי דם אדומים של חולה אנמיה חרמשית | |
| שם בלועזית |
Sickle-cell anaemia drepanocytosis |
|---|---|
| תחום |
המטולוגיה  |
| טיפול |
סודיום פנילבוטיראט |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/205926 |
| DiseasesDB | 12069 |
| MeSH | D000755 |
| MedlinePlus | 000527 |
| OMIM | 603903 |
  | |
אנמיה חרמשית היא מחלת דם תורשתית הגורמת להמוגלובין, המצוי בתאי הדם האדומים ואשר נושא חמצן לכל תאי הגוף, להיווצר בצורה לקויה. שם המחלה נובע מצורתם האופיינית של תאי הדם האדומים - צורה חרמשית.
בשנת 2019 דווח על טיפול רפואי ניסיוני אשר, ככל הנראה, הצליח לרפא צעירה שסבלה מאנמיה חרמשית.[1]
גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנמיה חרמשית נובעת בראש ובראשונה מאלל פגום של הגן HBB. הגן HBB, הממוקם על גבי כרומוזום 11[2], מכיל בבני אדם בריאים הוראות לייצור החלבון גלובין, שהוא אחד מחלקי ההמוגלובין. כשמתחוללת מוטציה או כשמורש אלל מוטנטי החומצה האמינית גלוטמט הנמצאת במולקולת הגלובין מוחלפת בוולין, מה שגורם להפקת חלבוני גלובין לקויים, וכך להמוגלובין אשר לא נושא את החמצן במידה מספקת. כיוון שבכל תא ישנם זוג כרומוזומים הומולוגים, במקרה בו רק אחד מהם ישא גן פגום הגוף יפיק גם המוגלובין תקין. כשבשני הכרומוזומים ימצאו גנים פגומים כל התאים האדומים ישאו המוגלובין פגום ואספקת החמצן הלקויה תסכן משמעותית את חיי החולה. עקב היותה מחלה תורשתית, האנמיה החרמשית נפוצה הרבה יותר במקומות מסוימים בעולם כגון אפריקה.
התפתחות מחלה זו דווקא באזורים אלו נובעת, בין השאר, ממוטציה גנטית שמעניקה עמידות מסוימת בפני מלריה לנשאי הכרומוזום הבריאים. החולשה היחסית של התאים המוטנטים גורמת להפרעה במעברו של טפיל המלריה במחזור הדם.
תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר ההמוגלובין הפגום נמצא במצבו הלא מחומצן (לאחר פריקת החמצן בתאי הגוף), שיירי הוואלין יוצרים ביניהם קשרים, שנקראים סטיקי-פאטצ', וכך גורמים להמוגלובין לשנות את צורתו המרחבית ולהפוך ללא מסיס. בגלל ההמוגלובין הפגום משנה כל תא הדם האדום את צורתו מדיסקית-דו-קעורה לצורת החרמש (תהליך שלוקח כ-30 שניות). ככה שבעצם אם הלב של חולה באנמיה חרמשית מספיק חזק כדי לגרום לתאי הדם האדומים להגיע חזרה לריאות, לפני שהם מספיקים לשנות את הצורה, המחלה לא תגרום לבעיות. ברגע שמפעפעים חמצן על ההמוגלובין הפגום, הוא חוזר לצורתו ה"תקינה" והמתפקדת.
התאים האדומים החרמשיים הופכים "דביקים" ויוצרים צברים המפריעים לזרימת הדם. כך המחלה עצמה גורמת להחרפתה, כי אספקת הדם (ועימו החמצן) אל האזור נתקעת, ונוצר חוסר חימצון, שגורם לעוד תאים להפוך לחרמשיים. בנוסף, התאים החרמשיים הם בעלי אורך חיים קצר למדי, אשר גורם לאנמיה. עקב היווצרות הצברים יווצרו כשלים באספקת הדם לרקמות אשר יגרמו לתופעות הבאות -
- עקב היווצרות הצברים בטחול, יווצר טחול מוגדל.
- עקב האנמיה יתרחשו מגוון התופעות בהן סובלים חולי האנמיה, ביניהן חולשה, תפקוד מוחי פגום והתפתחות נמוכה של הגוף.
- בנוסף, מתפתחת אנמיה הומילטית, זהו תהליך בו תאי החיסון בטחול לא מזהים את תאי הדם כעצמי, עקב העיוות שנוצר בהם, מה שיוביל לתקיפתם ולירידה בכמות תאי הדם האדומים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מילוני בוויקימילון: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - ארז גרטי, אנמיה חרמשית, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 16 נובמבר 2010
- Gina Kolata, "At 16, She’s a Pioneer in the Fight to Cure Sickle Cell Disease". New York Times. January 11, 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gina Kolata, ב-NY Times 11/1/2020, NY Times, 11/1/2020
- ^ Genetics Home Reference, HBB gene, Genetics Home Reference (באנגלית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
