אסון קריסת המקווה באודסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסון קריסת המקווה באודסה אירע ב-26 באפריל[1] 1871, ליל ו' באייר ה'תרל"א[2]: כיפת המקווה באודסה קרסה בשעה ששהו בו שלושים טובלות וילדיהן. באסון נהרגו שש נשים ונפצעו רבות אחרות.

האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית המאורגנת באודסה לא החזיקה מקווה רשמי בעיר מחוסר ביקוש, ונשים אדוקות שביקשו לטבול לנידתן נאלצו לעשות שימוש במקוואות פרטיים שהיו ברובם מוזנחים. המבנה הישן, שהיה בבעלות האחים נוביקוב, לא עבר עבודות שימור במשך שישים שנה מאז בנייתו. בשעה 18:00 בערב יום רביעי, 26 באפריל 1871, קרסה כיפת האבנים של "בית המרחץ של ברומברג" ברחוב הדואר באודסה. בשעה זו שלאחר צאת הכוכבים היה המקווה עמוס בשלושים טובלות, שחלקן באו עם ילדיהן. שש נשים נהרגו במקום, בהן הבלנית, כלה ערב חתונתה, ואישה בשלבי היריון מתקדמים; רבות אחרות נפצעו בדרגות חומרה שונות מפגיעת האבנים.

לאחר האסון האשים אלכסנדר הלוי צדרבוים במאמר מערכת בעיתונו "המליץ" את פרנסי הקהילה החרדית בעיר ברשלנות פושעת שהובילה לאסון. לדבריו, פנו אליו רב הקהילה, רבי יחיאל מיכל צבי הירש היילפרין וחברי בית הדין שלו כבר שמונה שנים לפני האסון, כדי להיוועץ בו כיצד לגרום ליושב ראש הקהילה לתכנן מראש את תקציב הקהילה לארבע שנים, דבר שיאפשר תכנון הקצאת משאבים לבניית מקווה חדש ותקין. למרות שמתחילה דחו הממונים את הרב בלעג, לאחר התערבותו של אר"ז הוחלט להקצות 1,000 רובלים מדי שנה לצורך העניין, אך למרות זאת לא נעשה דבר.

בעקבות האסון תבע צדרבוים, שעקר שנה קודם לכן מאודסה לבירה סנקט פטרבורג, מהקהילה לממן הקמת בית מדרש לרבנים לפי דגם בית המדרש לרבנים בברלין שהוחלט אז להקימו (נחנך ב-1874), תוך שהוא משתמש באלגוריה על קריסת המבנה הישן והצורך בבנייה חדשה, כלפי מערכת החינוך היהודית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 14 באפריל לפי הלוח היוליאני שנהג אז ברוסיה.
  2. ^ התאריך לפי מאמר המערכת ב"המליץ". לפי ספר ציונים מצוינים המקושר להלן, אירע האסון יום אחר כך, בליל ז' באייר.