בית המדרש לרבנים בברלין

בית המדרש לרבנים בברלין
Rabbinerseminar zu Berlin

סמינריה, 1898
בית מדרש לרבנים
תקופת הפעילות	1873–הווה (כ־153 שנים)
מייסדים	עזריאל הילדסהיימר
מיקום
מדינה
קואורדינטות	52°31′37″N 13°23′37″E
rabbinerseminar.de
(למפת ברלין מוגדלת)   בית המדרש לרבנים בברלין (למפת ברלין רגילה)   בית המדרש לרבנים בברלין

בית המדרש לרבנים בברלין (Rabbinerseminar zu Berlin; עד 1882: Rabbinerseminar für das Orthodoxe Judenthum – "בית המדרש לרבנים ליהדות אורתודוקסית") הוא מוסד יהודי רבני אורתודוקסי, שהוקם בא' בחשוון תרל"ד (22 באוקטובר 1873) בברלין על ידי הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר (1820–1889), חוקר ומחנך, שעמד בראשו עד לפטירתו.

רקע

כבר כאשר כיהן עזריאל הילדסהיימר כרב באייזנשטט, הוא תכנן להקים סמינר אורתודוקסי לרבנים. ב-1869 הגיע לברלין, ובעקבות פתיחת "בית הספר הגבוה למדעי היהדות" בעיר ב-1872, בהנהגת ד"ר אברהם גייגר ופרופ' מוריץ לצרוס – ממנהיגי הזרם הליברלי ביהדות גרמניה – החליט הילדסהיימר להקים בעיר סמינר רבני אורתודוקסי עצמאי, שיוכל להתחרות במוסדות של הזרמים האחרים ביהדות. כמו עמיתו רש"ר הירש סלד הילדסהיימר מהתואר "אורתודוקסי" וראה בשיטתו את היהדות האמיתית היחידה. ב-1882, כשקווי התיחום בינו לבין הפוזיטיבים-היסטוריים והליברלים היו ברורים דיים, ומקץ מאבקים שנמשכו מאז שנות ה-40, החליף הילדסהיימר את שם המוסד ל"בית המדרש לרבנים בברלין", כדי להדגיש את עמדתו.

מטרת המוסד

מטרת המוסד הייתה לייסד אסכולה מחקרית שתחתור לאיחוי הקרע שנפער בין "מדע היהדות" למסורת. הילדסהיימר בחר לבית המדרש מורים שהזדהו עם תפיסה זו והיו מוכנים לשלם על כך מחיר אישי. בכך הלך בעקבות בית המדרש לרבנים בברסלאו ובניגוד לבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין, שבו התאפיין הסגל במגוון דעות פוליטיות ודתיות. הילדסהיימר שאף ליצור חלופה אורתודוקסית ל"מדע היהדות" של הזרמים המתחרים, ורצה שתלמידיו יקבלו הכשרה תורנית מעמיקה וכוללת לצד השכלה מדעית מעולה.

תוכנית הלימודים

אחד החידושים של בית המדרש לרבנים היה תפיסת היהודי האורתודוקסי כשותף פעיל בחיים הציבוריים והאקדמיים. כל תלמיד בבית המדרש נדרש להשלים לימודים אקדמיים באוניברסיטה לפני ההסמכה לרבנות. רוב התלמידים למדו באוניברסיטת פרידריך וילהלם הסמוכה. בבית המדרש התמקדו בלימוד תלמוד ופוסקים, שנועד לשוות למקום אופי של ישיבה. לפיכך תנאי לקבלה למוסד היה ידע קודם בתלמוד. בתוכנית הלימודים ניתן מקום מרכזי לבחינות בתלמוד ולהבנת ההנמקות בהכרעות פסקי הלכה. לעומת זאת לא נלמדו כלל נושאים מחושן משפט; הילדסהיימר, לא ראה טעם בעיסוק במה שהאמנציפציה הפכה ללא רלוונטי. בהתאם לרוח המדעית של המוסד, נלמדו גם משניות, מדרשים, תשובות הגאונים, תולדות התפילה, המסורה וספרות האגדה. חקר ספרות חז"ל היה מקצוע לימוד היסטורי-בלשני, ונלמדו גם שיעורי היסטוריה, גאוגרפיה של ארץ ישראל, בלשנות שמית ומזרחנות. כן נלמדו מקרא ואפולוגטיקה מול מדע המקרא הביקורתי המודרני. החומש נלמד באופן אפולוגטי או בביקורת הביקורת. בנוסף לכל אלה נלמדה גם פילוסופיה יהודית באופן מדעי ובליווי ניתוח טקסטואלי משווה, בדומה להיסטוריה וספרות. אימוצו של המחקר המדעי בידי הילדסהיימר, גם אם בצורה מרוככת ובכפוף לעיקרי האמונה של האורתודוקסיה, עוררה ביקורת מצד רש"ר הירש שהתנגד לכל עיסוק כזה.

מקצוע ייחודי בבית המדרש לרבנים היה ההומלטיקה (רטוריקה) – תורת הנאום, תוך עיסוק בסגנון ולא בתוכן. המקצוע נלמד באמצעות תרגול והתנסות מעשית והיה בעל חשיבות עבור אנשי בית המדרש, שכן הדרשה בשפה הגרמנית הייתה אחד התפקידים המרכזיים של רבנים בגרמניה ובאוסטריה – רוב המתפללים לא הבינו את התפילות העבריות ונזקקו לביאור הרבנים.

בית המדרש לרבנים בברלין הכשיר מספר רב של רבנים ביחס לשאר הסמינרים. לדוגמה, ב-1898 כיהנו כרבנים 61% מבוגרי בית המדרש, לעומת 40% מבוגרי הסמינר בברסלאו ו-30% מבוגרי בית הספר הגבוה. בשונה משאר המוסדות, לתעודת הסמיכה לרבנות הייתה מצורפת "הודעה נאמנה" לפיה התעודה בטלה מאליה במקרה שהמוסמך ישרת כרב בבית כנסת שפועל בניגוד לעקרונות היהדות האורתודוקסית.

המחלוקת בין הרב הילדסהיימר לסמינר ברסלאו

הילדסהיימר התנגד לדעותיהם של אנשי סמינר ברסלאו ושל ההיסטוריון צבי גרץ, וחשש מהשפעתם השלילית. הוא התנגד להעדפתם את מסקנות המחקר ההיסטורי על עיקרי אמונה מסורתיים, עד כדי כך שאצל אנשי הסמינר "אינה קיימת חזקת ודאי... שהתושב"ע ניתנה לנו מפי הגבורה באופן בלתי אמצעי, ושזהו יסוד היסודות". אנשי ברסלאו טענו כנגד הילדסהיימר כי תוכניותיו "עשויות להמית כל החיים המדעיים והעצמאיים", והדיסציפלינות המדעיות שבתוכנית הלימודים שלו הן רק הטעיה המוליכה שולל את הציבור במגמה "להלביש את האורתודוקסיה במעיל מדעי", ובדעתו בכלל להמשיך ולקיים "ישיבה הונגרית-פולנית".

לאחר מלחמת העולם הראשונה חלה התקרבות בין האורתודוקסיה הליטאית למקבילתה בגרמניה. כחלק מהתקרבות זו, הוזמנו בשנות ה-20 של המאה ה-20 שני רבנים ליטאיים, בוגרי ישיבות המוסר, שנחשבו ל"עילויים" בישיבותיהם, ללמד תלמוד בבית המדרש לרבנים: הרב אברהם אליהו קפלן והרב יחיאל יעקב וינברג, והם הכניסו לתוכו את שיטת הלימוד של ישיבות ליטא.

היחס לתנועה הציונית

מאז הקונגרס הציוני העולמי הראשון בבזל (1897) היה היחס לתנועה הציונית מקור לדיון ומחלוקת בקרב תלמידי ומורי בית המדרש לרבנים. היו שתמכו בתנועה, כמו בני משפחת הילדסהיימר והרב שמואל גרינברג, והיו שהתנגדו לה, כמו הרבנים יוסף וולגמוט ומשה אוירבך. עם זאת, לבית המדרש כמוסד לא הייתה עמדה רשמית בנושא.

סגל המורים

בראש בית המדרש לרבנים עמדו:

• 1873–1899 – הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר (1820–1899)
• 1873–1884 – הרב דוב בער צאמבער (1821–1884)
• 1899–1920 – הרב ד"ר דוד צבי הופמן (1843–1921)
• 1920–1924 – הרב אברהם אליהו קפלן (1890–1924)
• 1924–1938 – הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג (1878–1966)

בתחום ההיסטוריה היהודית נודעו המורים אברהם ברלינר, צבי הילדסהיימר ושמעון אפנשטיין.
בתחום המקרא: יעקב ברט ושמואל גרינברג.
בתחום הפילוסופיה היהודית: יוסף וולגמוט ואלכסנדר אלטמן.

סגירת בית המדרש

לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בתחילת 1933, היה בית המדרש לרבנים בברלין נתון במשבר. רבים מהתלמידים, שהגיעו מחוץ לגרמניה, שבו לארצותיהם. תלמידים בעלי השקפה ציונית החליטו לעלות לארץ ישראל. הרב ד"ר משה אוירבך, מראשי בית המדרש, שעזב ב-1934, ניסה להעביר את בית המדרש לארץ ישראל, אך בעקבות התנגדות רבני א"י ביטל את החלטתו. ניסיונות נוספים לא צלחו. ב-10 בנובמבר 1938, מיד לאחר "ליל הבדולח", נסגר בית המדרש בהוראת השלטון הנאצי ולא נפתח עוד.

לאחר מכן נעשה מאמץ להוציא את תלמידיו, מוריו ובוגריו של בית המדרש, ששימשו ברבנות, אל מחוץ לגבולות גרמניה. רובם אכן עזבו, בעיקר אל ארצות הברית, אנגליה וארץ ישראל.

פתיחה מחדש

בשנת תשע"א (2011) נפתח מחדש בית המדרש, בראשות הרב חנוך ארנטרוי. לומדים בו בעיקר צעירים ממזרח אירופה לקראת הכשרתם כרבני קהילות.

משנת תשפ"א (2021) משמש הרב משה מרדכי פרבשטיין כראש בית המדרש.

לקריאה נוספת

• אסף ידידיה, ביקורת מבוקרת - אלטרנטיבות אורתודוקסיות ל"מדע היהדות" 1873–1956, ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"ג–2013.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית המדרש לרבנים בברלין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של בית המדרש לרבנים בברלין (בגרמנית)
• משה אביגדור שולוואס, בית המדרש לרבנים בברלין - חלק א' וחלק ב', באתר "דעת"
• דיווח על שנת הפעילות הראשונה של בית המדרש, הצפירה, כ"ד חשון תרל"ה, עמ' 2–3
• אסף ידידיה, בית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין (1873-1938), באתר "זכור"