אפרים ברש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אפרים ברש (Efraim Barasz; ‏1892 - ~ אוקטובר 1943) היה ראש היודנרט בגטו ביאליסטוק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר וולקוביסק במחוז ביאליסטוק. הוא למד הנדסה בגרמניה והיה ציוני פעיל. במלחמת העולם הראשונה היה ברוסיה ולאחריה המשיך להתגורר בוולקוביסק. ברש היה איש עסקים וכן כיהן כראש ההסתדרות הציונית בעירו. בשנת 1934 עבר לביאליסטוק ושם היה מנהל הקהילה. בשנות השלושים ביקר בארץ ישראל ובנו הבכור אף עלה לארץ.

עם כיבוש ביאליסטוק בידי הגרמנים היה הרב גדליהו רוזנמן ראש היודנרט וברש היה סגנו. לאחר כחודש הוקם יודנרט שני, וברש עמד בראשו. ברש ידע על הרציחות ההמוניות של יהודי האזור, בשורת אקציות בקיץ 1942. גישתו, בדומה לגישתם של ראשי היודנרטים יעקב גנס, מרדכי חיים רומקובסקי ומשה מרין, הייתה כי עבודה עבור הגרמנים תסייע להצלת יהודים מכיוון שכך יסברו הגרמנים שהיהודים חיוניים למאמץ המלחמה ולמשק המלחמה הגרמניים.

ברש ארגן את תושבי הגטו לעבודה, התנגד לחבלה בייצור ואף השתתף בגירוש החלקי מהגטו בפברואר 1943, בו גורשו להשמדה וכן נרצחו במקום בין 9,000 ל-10,000 יהודים.

עם זאת, ברש היה בקשר עם המחתרת בגטו ביאליסטוק ותאם פעולות עם מרדכי טננבוים (תמרוף), לימים מפקד הארגון היהודי הלוחם בגטו. ברש סייע למחתרת במעבדות ובמומחים לייצור נשק ומסר כספים לארגון היהודי הלוחם בוורשה. ערב פרוץ המרד בביאליסטוק בקיץ 1943 נקט ברש גישה לפיה קשריו עם ממונים על מנהל ומשטרה גרמנים בביאליסטוק יסייעו למנוע את חיסול הגטו כי אלה מעוניינים בגטו עובד.

ב-21-27 באוגוסט 1943, עם שילוח כ-25,000 יהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה, הועבר ברש עם מאות יהודים ובהם אנשי היודנרט ל'גטו קטן' בתחום הגטו. בספטמבר גורשו יהודים אלה, וברש ביניהם, למחנה הריכוז מיידנק, משם כנראה למחנה פוניאטובה ובאוקטובר 1943 כנראה נרצח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]