אריך-נגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אריך-נֶגֶן (אנגלית: (Long-Playing (LP) הוא המונח העברי לתקליט פטיפון המסתובב במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה. הוצג לראשונה ב-21 ביוני 1948 על ידי חברת קולומביה רקורדס.

כשמשתמשים במונח אריך-נגן הכוונה היא בדרך כלל לתקליט ויניל רגיל בקוטר 30.5 סנטימטר (12 אינץ') עם זמן השמעה ממוצע של 25 דקות בכל צד ועם מספר שירים בכל צד. התקליט עטוף בנייר דק או בניילון בתוך אריזת קרטון מרובעת. על האריזה עיצוב גרפי, תמונות, מידע על תוכן התקליט, פרוט הקטעים בכל צד, ומשך הזמן של הקטעים.
אריך-הנגן מכיל בדרך כלל מוזיקה קלאסית, ג'אז ואלבומי מוזיקה פופולרית.

בתעשיית התקליטים Long-Playing מתייחס למהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה ולצפיפות חריצי התקליט בלבד ולא לקוטר התקליט.

בשנות החמישים והשישים הודפסו בארץ תקליטים כאלה גם בקוטר של 17.5 סנטימטר (7 אינץ') ו-25 סנטימטר (10 אינץ').

פרטים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקליטים ה"עכשוויים" קוטרם - 30.5 סנטימטר (12 אינץ'), עוביים - 1.3 מילימטר (0.05 אינץ') וקוטר המדבקה עליהן - כ-10 סנטימטר (4 אינץ').

P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.