ארכימנדריט

ארכימנדריט (ביוונית: ἀρχιμανδρίτης, בתרגום חופשי "ראש הגדרה" או "ראש העדר" ἄρχων τῆς μάνδρας) היא בנצרות המזרחית, לרבות הנצרות האורתודוקסית הדרגה העליונה המוענקת לנזיר בזכות הצטיינות רוחנית ומנהלית. דרגת הארכימנדריט היא מעל ה"פרוטוסינגל" ונמוכה מזו של בישוף. הארכימנדריט יכול להיות אב מנזר או לשרת לצדו של בישוף. במסורת הכנסייה האורתודוקסית הרוסית זכאי הארכימנדריט לחבוש מיטרה. בדרך כלל מדובר באב מנזר בכיר (אגומנוס - ἡγούμενος או "הגמון" - מהפועל היווני ἡγέομαι שמשמעותו "להוביל", "להנהיג"). המופקד על ידי בישוף לפקח על כמה אבות מנזר ומנזרים, או מדובר באב של מנזר גדול וחשוב במיוחד. לעיתים קרובות, ללא קשר למנזר כלשהו, "ארכימנדריט" הוא תואר כבוד בלבד המוענק לנזיר בכיר, "היירומונאך", כאות כבוד ואסירות תודה על שירותו לכנסייה. התואר המקביל המוענק לכמרים נשואים הוא פרוטופופ או פרוטופרביטר, כלומר "ארכי-כומר".

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח נגזר מהמילה היוונית ἀρχιμανδρίτης "ארכימנדריטיס" שמשמעותה "ראש העדר" או "הראשון בעדר". (במקור המילה היוונית μάνδρα "מנדרה" משמעותה "גדרה" או מכלאה לכבשים וקיבלה משמעות של "מנזר" או "צאן"). האסוציאציה בין קהילת המאמינים לצאן מצויה בספרי הקודש של היהדות ושל הנצרות. למשל, בספר יחזקאל (ל"ד - כבקרת רועה עדרי...) ובבשורה על פי יוחנן כ"א, 15–17.("רעה את צאני").^[1] המושג "ארכימנדריט" מקביל לתיבה הלטינית Pastor ("רועה צאן") ששימשה גם היא כתואר כנסייתי ולשם הפרטי גרגורי, נובע מהשם הלטיני "גרגוריוס" (Gregorius), שהגיע מהשם ביוונית מאוחרת, Γρηγόριος ‏ (Grēgórios), שמשמעותו ביוונית "משגיח", "פקח", שהיה לנפוץ אצל אפיפיורים.^[2] במובן הרחב "ארכימנדריט" הוא אב מנזר המייסד ומייעץ לכמה קהילות נזירים או אב מנזר גדול וחשוב במיוחד. כיום במקרים רבים "ארכימנדריט" הוא תואר כבוד בלבד המוענק לאב של מנזר חשוב (לעומת האגומן או הגמון, אב מנזר רגיל). לפעמים הפיקוח על אגד מנזרים נעשה על ידי פקיד בכיר אחר של הבישופות, ה"סקלריוס" או ה"סכריסטאן".

לבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו נזירים אחרים לובש הארכימנדריט גלימה שחורה, אבל עם "לוחיות" אדומות כמו הבישופים. בטקס העלאתו של נזיר לדרגת ארכימנדריט הוא מקבל לפעמים מיטרה על ראשו. אם הארכימנדריט הוא אב מנזר, הוא זכאי לשאת בביתו מטה כמורה אישי, כולל בעת תפילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח נכנס לשימוש שוטף החל מהמאה החמישית, אבל הוזכר לראשונה באגרת לאפיפניוס מסלמיס הנספחת ל"פנאריום" שלו מסביבות שנת 375. ה"היסטוריה הלאוסית"" של פאלאדיוס מגלטיה מציינת את השימוש השכיח בו במאה הרביעית בהקשר חיי פכומיוס הקדוש. הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות והכנסיות היווניות-קתוליות (ביזנטיות מאוחדות עם רומא) בוחרות בדרך כלל את הבישופים מקרב הארכימנדריטים. בתור אבות מנזר ההתחייבויות של האגומנים ושל ארכימנדריטים הן זהות. עם זאת בעת הליטורגיה או מיסה האגומן לובש גלימה פשוטה, בעוד שגלימתו של הארכימנדריט מקושטת בלוחיות עם טקסטים קדושים. הארכימנדריט אוחז בידו מטה כמורה (פאטריצה)

באוקראינה ורוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתואר נוסף להגמון מוזכר במושג ב-1174 במקרה האגונמן פוליקרפ של מנזר המערה בקייב שכונה "אגומן ארכימנדריט". ב-1764 הכנסייה האורתודוקסית הרוסית ארגנה את המנזרים שלה ודירגה אותם לפי שלוש דרגות: המנזרים בעלי דרגה ג' נוהלו על ידי האגומנים או הגמונים. המנזרים בדרגה ב' וא' נוהלו על ידי אבות מנזר בכירים שחלקם זכו לתואר "ארכימנדריט". במסורת הרוסית הארכימיט חובש מיטרה.

אצל היוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסיות הנמצאת תחת שיפוטן של ארבע הפטריארכיות האורותודוקסיות מזרחיות הוותיקות דורשות שהארכימנדריט יהיה בעל תואר אקדמי בתאולוגיה. לפעמים יכולים לוותר על דרישה זו אם לאב המנזר היו הישגים יוצאי דופן בתחומים אחרים, הומניים או מדעיים.

אצל הרומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסייה האורתודוקסית הרומנית, בהתאם לסעיף 81 פרק 3 בתקנון הכנסייה המעמד של ארכימנדריט מוענק על ידי בישוף (קיריארך) באישור הסינוד הקדוש. ^[3]

הכנסיות מערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזג "ארכימנדריט" מופיע ב-Regula Columbani (פרק ז'). תוך כדי מגע בין העולם הקתולי עם הנצרות היוונית והסלאבית, התואר בשימוש לפעמים בדרום איטליה וסיציליה, ובקרואטיה, הונגריה ופולין. אחרי 1979 ידוע על ארכימנדריט בודד גם בבריטניה. ארכימנדריט שאיננו אב מנזר נקרא " "The Very Reverend Archimandrite" (הארכימנדריט המכובד ביותר"). ארכימנדריט שהוא אב מנזר נקרא "The Right Reverend Archimandrite" (הארכימנדריט המכובד הצדיק). בקומדיה האלהית דנטה אליגיירי כינה את פרנציסקוס הקדוש מאסיזי בכינוי "הארכימנדריט".