ספר יחזקאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר יחזקאל
ספר יחזקאל . הוצאת הספר מתוארכת למאה ה-13
מספר פרקים 48
מספר פסוקים 1273
סדרת ספרים נביאים
הספר הקודם ספר ירמיהו
הספר הבא תרי עשר
דמויות מרכזיות יחזקאל

ספר יְחֶזְקֵאל, הנקרא על-שם גיבורו, הנביא יחזקאל בן-בוזי, הוא השלישי בין ספרי נביאים אחרונים (אחרי ישעיה וירמיה). הנביא יחזקאל התנבא לפני חורבן הבית הראשון (586 לפני הספירה) ובעיקר לאחריו, בגלות בבל.

בספר יחזקאל קיימים בדרך כלל שלושה חלקים לכל חזון: חזון פותח, המשך, וחזון משלים. שני הראשונים דומים בסגנון הכתיבה שלהם ומיוחסים ליחזקאל, בעוד שהשלישי נוטה להיות שונה ולפיכך מיוחס על ידי חלק מחוקרי המקרא לתוספות המאוחרות יותר לספר. בנוסף, בספר קיימות מספר דוגמאות לעריכת הכתוב (בעיקר מבחינת סדר החזונות), אם כי לא ברור אם יחזקאל עצמו ערך את הכתוב או כותבים מאוחרים יותר.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיזיון הראשון (פרק א' - פרק ג', פסוק ט"ו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מעשה מרכבה, משל הלבנה
  • פרק א': יחזקאל פותח בציון הזמן (ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש... היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין) ומתאר בפרוטרוט יצורים מופלאים שנגלו לפניו.
  • פרק ב' - ג', פסוק י"א: יחזקאל מוקדש לנביא על בני ישראל ומוזהר מפניהם: "שולח אני אותך אל-בני ישראל אל-גוים המורדים אשר מרדו-בי... כי בית מרי המה... ואתה בן-אדם... אל תהי-מרי כבית המרי". אזהרה זו חוזרת על עצמה בהמשך. הוא מצטווה לאכול מגילה - מעשה סמלי קיצוני, ראשון מבין רבים - ומציית. כנביאים אחרים, מוזהר יחזקאל מראש כי העם ידחה את דבריו - ואף-על-פי-כן עליו להינבא.
  • פרק ג', י"ב-ט"ז: רוח נושאת את יחזקאל אל תל אביב, מקום יישוב של גולי בבל, על שפת נהר כבר. שבעה ימים ממתין הנביא עד לחיזיון הבא.

חזון העצמות היבשות (ל"ז, א'-י"ד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חזון העצמות היבשות

הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא, כעין חלום המתואר באופן מציאותי-נטורליסטי. בחזון רואה עצמו הנביא כניצב בבקעה מלאה בעצמות אדם יבשות. הוא מצווה לשאת נבואה. לנגד עיניו מתחברות העצמות לדמויות אדם, לאחר מכן עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור. לאחר מכן מגלה מלאך אלוהים לנביא שאלו הם בני ישראל בגלות ומצווה על הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויות רוח, להחיותם ולהעלותם לארץ ישראל.

חזון העצים (ל"ז, ט"ו-כ"ח)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חזון העצים

אחד מהחזיונות המפורסמים ביותר של יחזקאל[דרוש מקור]. במסגרת חזיון זה יחזקאל מצטווה לקחת שתי חתיכות עץ לכתוב עליהן "לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" ו"לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" ולחברן יחד, כדי לסמל את שובם של גולי יהודה ועשרת השבטים לארץ ואת איחודם לממלכה אחת לתמיד. כמו כן החיזיון מדבר על:

  1. בניית בית המקדש מחדש והפעם הוא לא יחרב.
  2. המלכת מלך מזרע בית דוד על העם מאוחד לנצח.
  3. הכרה של הגויים בכוחו של אלוהים לנצח.
  4. הפסקת חטאי העם לנצח.

נבואה זו של יחזקאל נחשבת לנבואת אחרית הימים, כיוון שעדיין לא התקיימה (10 השבטים נעלמו, בית המקדש אמנם נבנה אך נחרב שוב).

חזון גוג ומגוג (ל"ח, ל"ט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת גוג ומגוג

הנביא מתאר כי במלחמה זו, צפויה לקום קואליציה גדולה של הרבה מאומות העולם, בראשות גוג מלך מגוג, שתלחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה קשה ומסוכנת מאוד, אך בסופה ה' יכניע באותות ובמופתים את גוג ואת צבאו וכך יידעו כל העולם ויכירו במציאות ה', וגם עם ישראל יאמינו מכאן ואלך במציאות ה'.

חזון המקדש העתידי והעבודה בו (מ' - מ"ו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מקדש יחזקאל, גבולי יחזקאל
מתחם המקדש העתידי ביְחֶזְקֵאל מ-מ"ו. הצפון בימין התמונה[1].

בסוף ספר יחזקאל (פרקים מ[2]-מ"ו[3]), מתואר בפירוט כל מבנה בית המקדש בירושלים, הקמתו והעבודה בו. מכיוון שהמקדש שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון לאחר מכן ("בית המקדש השני") לא נבנה במתכונתו (אלא כמו הבית הראשון), הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים.

בעיה קשה שנתקלו בה כל הניגשים להבין כיצד אמור להיראות בית המקדש השלישי לפי יחזקאל, היא חוסר היכולת לפרש כהלכה את הפסוקים בספר העוסקים בו, בשל מינוחים טכניים שאינם מוכרים לנו, וכן בשל תיאורים עמומים של כמה וכמה מחלקיו. אמנם, גם התיאורים של בית המקדש הראשוןספר מלכים) ושל בית המקדש השנימסכת מידות) עוררו מחלוקות פרשניות לא מעטות, אך פחותות בעקרוניותן.

לפי הכתוב בכל אופן, מתחם המקדש יכלול חצר חיצונית (500x500 אַמּוֹת, כל אמה באורך של כ-52 ס"מ[4]) מוגבהת (7 מדרגות) מוקפת חומה (עובי וגובה 6 אַמּוֹת), שהכניסה אליה דרך 3 שערים זהים ממזרח, צפון ודרום, כל אחד עם 3 תאים ואולם. במרכזה חצר פנימית מוגבהת (8 מדרגות) ובמרכזה מזבח גדול (11 אַמּוֹת) הניצב אל מול המקדש (100x50 אַמּוֹת) המוגבה (10 מדרגות). מאחורי המקדש נמצאים תחומי הגִּזְרָה והבִּנְיָן. סמוך לבִּנְיָן נמצאות לשכות לכוהנים - האחת לאכילת הקורבנות ולהחלפת הבגדים, והשנייה לבישול קורבנות הקודש. הלשכות הללו נמצאות כנראה (לפי השערת מנחם הרן[5]) בתחום מגודר אבל עם מבואות, המקיף את החצר הפנימית ברוחב השערים הפנימיים. לאורך החומה החיצונית פרושה רִצְפָה ברוחב השערים (50 אַמּוֹת), ועליה בנויות 30 לְשָׁכוֹת. בארבע פינות המתחם נמצאים בתי המְבַשְּׁלִים (40x30 אַמּוֹת) (מתחמים בלתי מקורים בהם הלויים בישלו את קורבנות העם).

השער הצפוני הפנימי במקדש העתידי המתואר ביְחֶזְקֵאל מ[1]
השַׁעַר בתל גֶּזֶר. גם כאן, כמו בשערים של יְחֶזְקֵאל עולים במדרגות אל מסדרון שבו 3 תאים בכל צד. כך גם בשערים מימי שלמה של תל מגידו ושל תל חצור שבגליל.

לששת השערים שבמתחם (3 שערים המובילים לחצר החיצונית ו3 אל הפנימית) יש תוכנית דומה: בשערים החיצוניים, אחרי 7 מדרגות מגיעים לשורה של 3 תאים מימין ו3 תאים משמאל (כל תא 6x6 אַמּוֹת), ובסופם אולם רחב (8x20 אַמּוֹת). התאים מופרדים זה מזה בקירות - "אֵילִם" - מקושטים בתְּמָרִים. בקירות החדרים מותקנים חַלֹּנוֹת "אטומים". גודל כל שער הוא סה"כ 50x25 אַמּוֹת. השערים הפנימיים דומים לחיצוניים, מלבד שמספר המדרגות העולות אליהם הוא 8 (ולא 7) והן מובילות קודם לאולם ומשם לשורת התאים (ולא ההפך כבשערים החיצוניים). השַׁעַר הצפוני הפנימי (ראו איור) הוא מיוחד בכך שיש בו לִשְׁכָּה אחת או שתיים (ששימשו להדחת הקורבנות), 4 שֻׁלְחָנוֹת מגָזִית (לָעוֹלָה), ומבחוץ עוד 4 שולחנות פשוטים יותר (לשחיטת הזָּבַח) כל השולחנות עם בסיס בגודל 1.5x1.5 אַמּוֹת ובגובה אַמָּה, כשהחלק העליון בולט בטֹפַח (כ-7 ס"מ) מסביב.

מעמדו של ספר יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל מספרים שבהתחלה היו פקפוקים לגבי מעמדו של הספר בשל תכניו (בעיקר החזון בספר הראשון והתיאורים המיניים הבוטים), והיו תקופות שבהן התלמידים נצטוו לא ללמוד את החזון הראשון בספר יחזקאל עד שיגיעו לגיל שלושים. התלמוד אף מציין, שחז"ל ביקשו לגנוז את הספר, מפני דברים מהספר שנראו כסותרים את דברי התורה, כגון: "כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים"[6], ובפרק הבא: "וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ"[7], ובתורה לא מוזכר שמקריבים קרבן בז' בניסן. ועוד. עד שישב על המדוכה חנניה בן חזקיה, אחד התנאים, ויישב את כל הסתירות[8].

אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן.


חיבורו של ספר יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

עדויות פנימיות בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מציג נבואות שנישאו על ידי יחזקאל בן בוזי בגלות בבל, בסביבות העיר תל אביב אשר על נהר כבר. הנבואות נישאות מפיו בעל פה בפני קהל הגולים הבאים לביתו (למשל:ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק א'), ובמקרה אחד מתוארת העלאת נבואה על הכתב (ספר יחזקאל, פרק מ"ג, פסוק י"א). לפי העדויות הפנימיות בספר, הנבואות נישאו במשך 22 שנים, בין שנת 593[9] לשנת 573[10] לפנה"ס, ומסודרות בסדר "כרונולוגי" לפי התאריכים, המתייחסים לגלות יהויכין כנקודת מוצא. במשך תקופת פעילות נבואית זו מעיד הספר על "תקופת אלם" בה לא נשא נבואות בציבור עד שהתבשר על חורבן ירושלים (ספר יחזקאל, פרק ל"ג, פסוק כ"א). אולם, גם במהלך תקופת האלם מוצגות בספר נבואות.

במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד הבבלי מציג ברייתא המייחסת את כתיבת ספר יחזקאל לכנסת הגדולה. רש"י מפרש ברייתא זו בכך שיחזקאל נשא את נבואותיו בגולה, אולם "מפני שלא נתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ וכתבום אלו לאחר שבאו לארץ"[11].

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 נפוצות במחקר הביקורתי שתי עמדות מרכזיות המבקשות לתאר את תהליך חיבורו של ספר יחזקאל:[12]

עמדת צימרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולטר צימרלי (אנ'), חוקר מקרא שווייצרי, ביסס את עמדתו על גישות המחקר "חקר הסוגים הספרותיים (אנ')" ו"תולדות המסורות (אנ')". צימרלי מניח שלושה שלבים חשובים ביצירת הספר: מסירת הנבואות בנאומים שבעל-פה על ידי הנביא, העלאת הנבואות על הכתב בידי הנביא עצמו, עריכות, הוספות, חזרות ופרשנויות רבות ומאוחרות יותר על ידי תלמידיו. עריכות אלה יוצאות מתוך הטקסט עצמו, ואותן מגדיר צימרלי כ-"כתיבה מתמשכת". אלו הרחבות של הנבואות המקוריות שנועדו לעדכן אותן, לפרש אותן ולהתאימן לימי פעילותם של ממשיכיו. צימרלי מסכים עם כך שהנבואות המקוריות נמסרו ונכתבו במהלך המאה ה-6 לפנה"ס, אולם השלב השלישי התקיים בין ימיו של הנביא ועד למאה החמישית לפנה"ס.

עמדת גרינברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה לעמדת צימרלי, פיתח משה גרינברג, חוקר מקרא ישראלי, גישה כוליית (הוליסטית) לניתוח הליך יצירתו של ספר יחזקאל. לפי שיטתו, סידורן הכרונולוגי, לשונן ומסריהן של הנבואות השונות בספר מותירים את הרושם כי יד אחת עומדת מאחורי כתיבת וסידור רוב הספר. העובדה כי נבואות יחזקאל מנוסחות כולן בגוף ראשון מקרבת את ההנחה כי הנבואות נכתבו בסמוך לאמירתן, על ידי יחזקאל עצמו או תלמידיו. מעורבותם של תלמידיו בכתיבת הספר יכולה להסביר תופעות של כפל גרסות והבדלים רבים בין נוסח המסורה לנוסח תרגום השבעים. סידור הנבואות על פי העיקרון הכרונולוגי, משמע לפי סדר מסירתן, ייחודי לספר יחזקאל. עם זאת, הנבואות סודרו בנוסף גם לפי עיקרון תוכני-תאולוגי המשותף לכלל ספרי הנביאים, והוא: קובץ של נבואות חורבן, קובץ נבואות על הגויים וקובץ נבואות גאולה. סידור זה מעיד שלב עריכה נוספת, והוא שלב העריכה הכוללת של ספרי הנביאים.

תוכן הנבואות ולשונן מראים כי הן נכתבו לפני הצהרת כורש ושיבת ציון (538 לפנה"ס). עורכי הספר, גם אם מאוחרים יותר, לא שינו את נוסחי הנבואות עצמן.

מילים ייחודיות לספר יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל הספר מופיע השם "יחזקאל" פעמיים בלבד. בכל שאר המקרים, פונה אליו אלוהים בתואר "בן אדם".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 האיור מובא מתוך מודל גרפי מלא של מקדש יחזקאל, באתר עַלַמַּפָּה
  2. ^ ספר יחזקאל, פרק מ'
  3. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ו
  4. ^ גרשון ברין ומנחם הרן (עורכים), יחזקאל (עולם התנ"ך), הוצאת דודזון-עתי, 1999, עמ' 204
  5. ^ גרשון ברין ומנחם הרן (עורכים), יחזקאל (עולם התנ"ך), הוצאת דודזון-עתי, 1999, עמ' 214–216
  6. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ד, פסוק ל"א
  7. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוק כ'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב'
  9. ^ ספר יחזקאל, פרק א', פסוק ב'
  10. ^ ספר יחזקאל, פרק מ', פסוק א'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
  12. ^ רימון כשר, יחזקאל א–כד (מקרא לישראל), תל אביב: עם עובד, תשס"ד, עמ' 17–19 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"