ארנולד בקלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ארנולד בוקלין)
ארנולד בקלין
Arnold Böcklin
Arnold Böcklin (1827 - 1901), Selbstportrait (1873).jpg
לידה 16 באוקטובר 1827
בזל, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בינואר 1901 (בגיל 73)
פייזולה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Florence (Gli Allori) Evangelical Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנות של דיסלדורף עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 16 בינואר 1901 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות סימבוליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Faun whistling to a Blackbird, דיוקן עצמי, Isle of the Dead (series) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר מקסימיליאן הבווארי למדעים ואמנויות (1880) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Angela Pascucci (1853) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Arnold Böcklin the Younger, Carlo Böcklin, Chiara Böcklin, Maria Böcklin, Hans Böcklin עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 12 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארנולד בקליןגרמנית: Arnold Böcklin‏; 16 באוקטובר 182716 בינואר 1901) היה צייר סימבולי שווייצרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בבזל. אביו, כריסטיאן פרידריך בקלין (נולד ב-1802), נולד ממשפחה ותיקה משפהאוזן ועסק בסחר בדי משי. אמו, אורסולה ליפה, הייתה ילידת אותה עיר. ארנולד למד באקדמיה של דיסלדורף בניהולו של שירמר, [1] שירמר, שזיהה בו סטודנט בעל הבטחה יוצאת דופן, שלח אותו לאנטוורפן ובריסל, שם העתיק את עבודותיהם של הציירים הפלמיים והולנדים. מאוחר יותר בקלין נסע לפריז, עבד במוזיאון הלובר וצייר כמה נופים.

לאחר ששירת בצבא, יצא בקלין לרומא במארס 1850. המראות הרבים של רומא היוו גירוי חזק עבורו. השפעות חדשות אלה הביאו דמויות אלגוריות ומיתולוגיות לציוריו. בשנת 1856 שב למינכן ונשאר שם ארבע שנים.

ארוסתו הראשונה נפטרה צעירה וברומא הוא התחתן עם אנג'לה רוזה לורנצה פאסוצ'י בשנת 1853. לזוג נולדו ארבעה עשר ילדים, אך חמישה נפטרו בילדותם ושלושה נוספים נפטרו לפני בקלין. הוא עצמו כמעט מת בטיפוס הבטן בשנת 1859. [2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהציג את "הפארק הגדול", אחת מיצירותיו המוקדמות ביותר, בו טיפל במיתולוגיה עתיקה. לתקופה זו שייכים גם הציורים ״נימפה וסאטיר״, "נוף הרואי" (ציד דיאנה), שניהם בשנת 1858, וסאפו (1859). עבודות אלה, שנדונו רבות, בנוסף להמלצתו של פרנץ פון לנבאך, זיכו אותו בתפקיד פרופסור באקדמיה של וויימר. הוא החזיק במשרה במשך שנתיים, וצייר את "וונוס" ואת "האהבה", "דיוקנו של לנבאך", ואת "קתרין הקדושה".

הוא חזר לרומא בין השנים 1862 ל-1866, ושם נתן דרור ליצירתו בדיוקנה של אמה בקלין, וב"אנקורית במדבר "(1863), "בית מרזח רומאי ווילה על שפת הים" (1864). הוא חזר לבזל בשנת 1866 כדי לסיים את ציורי הקיר שלו בגלריה. שם, מלבד כמה פורטרטים, הוא צייר את "המגדלנה עם ישו" (1868), את "המוזה של אנקראון" (1869) ואת "הטירה והלוחמים" (1871). כמו כן צייר את דיוקנו העצמי, "כאשר המוות מנגן בכינור" (1872). לאחר שובו למינכן, הציג את "קרב הקנטאורים", "נוף עם פרשים" (1875). בין השנים 18761885 עבד בקלין בפירנצה. [3] בתקופה זו הוא התיידד עם קרל מיכאל היידר.

בין 1886 ל-1892 התיישב בציריך, ולאחר מכן התגורר בסן דומניקו, ליד פירנצה.

בקלין נפטר ב-16 בינואר 1901 בפיזולה. הוא קבור ב Cimitero degli Allori שבפרבר הדרומי של פירנצה, איטליה.

סמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשפעת הרומנטיקה, השימוש הסמלי של בקלין בדימויים שמקורם במיתולוגיה ובאגדה חופף לעיתים קרובות עם האסתטיקה של הפרה-רפאליטים. רבים מציוריו הם פרשנויות דמיוניות של העולם הקלאסי, או מתארים נושאים מיתולוגיים במסגרות הכוללות אדריכלות קלאסית, ולעיתים קרובות בוחנים אלגורית מוות ותמותה בהקשר של עולם מוזר ופנטזיה.

ארנולד בקלין, אי המתים

בקלין ידוע בעיקר בזכות חמש הגרסאות שלו (שצוירו בין השנים 1880–1886) ל"אי המתים", המתאר בחלקו את בית הקברות האנגלי, בפירנצה, שהיה קרוב לסטודיו שלו ושם נקברה בתו התינוקת מריה. גרסה מוקדמת של הציור הוזמנה על ידי מאדאם ברנה, אלמנה שרצתה ציור באווירה מיסטית. [4]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקלין השפיע על ג'ורג'יו דה צ'יריקו, וציירים סוריאליסטים אחרים כמו מקס ארנסט וסלבדור דאלי. כשנשאל מרסל דושאן מי היה הצייר האהוב עליו, הוא ציין את ארנולד בקלין כבעל השפעה רבה על אמנותו. האם דושאן היה רציני בקביעה זו עדיין מתנהל ויכוח.

כמה מיצירותיו הן חלק מאוסף מוזיאון קונסט מוזיאון בזל והוצגו שם.

"אי המתים" השפיע גם בתחום המוזיקה, וכמה מלחינים קיבלו השראה ממנו ביניהם גוסטב מאהלר וסרגיי רחמנינוב.

גם אדולף היטלר היה ידוע באהבתו ליצירותיו, והחזיק ברשותו 11 ציורים של בקלין.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארנולד בקלין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frantz, Henri (1911). "Böcklin, Arnold". In Chisholm, Hugh (ed.). Encyclopædia Britannica. 4 (11th ed.). Cambridge University Press. pp. 107–108. This cites:
  2. ^ Arnold Böcklin Biography, Life & Quotes, באתר The Art Story
  3. ^ Böcklin, Arnold - SIKART Dictionary and database, באתר www.sikart.ch
  4. ^ Burroughs, Bryson. "The Island of the Dead by Arnold Böcklin." The Metropolitan Museum of Art Bulletin, Vol. 21, No. 6 (Jun., 1926), pp. 146–148.