ארסקיוס מטרסוס
ארסקיוס מטרסוס (בלטינית: Arsacius of Tarsus) היה ארכיבישוף קונסטנטינופול אחרי גירושו של יוחנן כריסוסטומוס, הארכיבישוף הקודם, בשנת 404.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארסקיוס היה אחיו של נקטריוס (אנ'), קודמו של יוחנן כריסוסטומוס, ושירת כארכיפרסביטר תחתיו. כפי שמספר פוטיוס, הוא העיד לצד אטיקוס, שהיה ליורשו, כנגד כריסוסטומוס בויעוד האלון (אנ'). לפי וייס פלדיוס טוען כאן כי נשבע מרצונו שלא יקבל את כס הארכיבישוף בקונסטנטינופול אחרי כריסוסטומוס, כדי להסיר חשד שהוא מעיד נגדו מטעמים אנוכיים.
כאשר מזימתם של אליה אודוקסיה, אם הקיסר, ותאופילוס בישוף אלכסנדריה כנגד כריסוסטומוס הביאה לגירושו של זה, היו אודוקסיה וסיעתה מעוניינים בארכיבישוף בובה, שיתפקד בצורה הנוחה להם, וארסקיוס, שהיה אז בן למעלה משמונים שנה, נראה המועמד המתאים לרדוף באמצעותו את חסידי כריסוסטומוס, גם בגלל עוינותו המופגנת אליו וגם משום שנודע – אם להסתמך כאן על סוזומנוס – כמי שאינו מתעניין במעשים המתבצעים בשמו.
ארסקיוס נמשח לבישוף קונסטנטינופול ב-27 ביוני 404. כריסוסטומוס, כאשר שמע על־כך, מחה נמרצות וקהילת הדיוקסיה הגדירה את ארסקיוס כבישוף פולש, הדירה רגליה מן הכנסיות וערכה את המפגשים הדתיים במקומות פתוחים בשולי העיר. ארסקיוס התלונן על הדבר לקיסר ארקדיוס (כלומר, פנה למעשה לאודוקסיה) וזו שלחה חיילים שפיזרו את הכינוסים בפרוורי העיר באלות ובאבנים והשליכו את הבולטים שבחסידי כריסוסטומוס לכלא. החיילים, מספר סוזומנוס, הגדילו לעשות וגם שדדו שרשראות ועדיי זהב אחרים מהנשים ותלשו עגילים עם תנוכי אוזניים. הפעולה רק החריפה את המצב, וחסידי כריסוסטומוס המשיכו להיעדר מהתפילות בכנסיות, השתדלו להימנע מהופעה בפומבי וחלק מהם גם נמלט מהעיר.
האפיפיור אינוקנטיוס הראשון והכנסייה המערבית סירבו להכיר במינויו של ארסקיוס. האפיפיור פנה במכתב לכהנים הנאמנים לכריסוסטומוס בדברי עידוד והבטחה שה"רשע" עתיד להיעלם בתוך זמן קצר. ואכן, אחרי סופת ברד פתאומית שנמשכה ארבעה ימים נפטרה הקיסרית אודוקסיה וזמן קצר אחריה נפטר גם ארסקיוס ב-11 בנובמבר 405.