אתינגאנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אתינגאניםיוונית: Ἀθίγγανοι) היו בני כת מינות נוצרית שפעלה בקיסרות הביזנטית ואימצה כמה ממנהגי היהדות.

לפי המקורות העתיקים האתינגאנים היו כת נוצרית של מתייהדים שאימצו כמה ממנהגי היהדות, הם קיימו את "חוקי משה" ושמרו את יום השבת אולם מנגד הם לא נהגו למול את בניהם והעדיפו במקום לקיים את טקס הטבילה. ההשפעה היהודית מיוחסת לקהילה היהודית שחיה בקרבתם ואף נאמר שלכל משפחה אתינגאנית היה יהודי שתפקידו היה להיות מדריכם בענייני הדת היהודית.

המקורות מציגים את האתינגאים כיורשיהם של המלכיצדיקאים אולם דבר זה לא וודאי, בהשקפת עולמם הם היו קרובים לפלגיאנים והתנגדו לפולחן האיקונין. יש חוקרים המפקפקים במידת ההשפעה שהמקורות הכנסייתים מייחסים ליהודים על האתינגאים, מכיוון שלכותבים הכנסייתים יש נוהג להאשים את היהודים בכל צרות הנצרות.

האתניגאנים התגוררו בפריגיה שבאסיה הקטנה, האזכור הראשון שלהם בהיסטוריה הוא כתומכיו של המועמד לעלות לכס הקיסרות ניקופורוס ולאחר עלייתו הוא נהג בסובלנות בבני הכת, אולם מדיניות זאת השתנתה בזמנו של יורשו מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. קיסר זה היה נתון להשפעה הקנאית של פטריארך קונסטנטינופול ובהשפעתו הוציא פקודה שגזרה דין מוות על כל בני הכת, אם כי יותר מאוחר הומתק העונש להחרמת רכושם והגלייתם של בני הכת. כתוצאה מכך חלק מהם עזבו לפרובינקיות המערביות של הקיסרות והתיישבו בעיר אגינה.

למרות הגזרות הקשות הכת המשיכה להתקיים בפריגיה ויש ידיעות על קהילה משגשגת של אתינגאנים בימי שלטונו של מיכאל השני. בימי שלטונו של קונסטנטינוס השביעי פורפירוגניטוס ההתקפות על האתינגאנים התחדשו והם הואשמו בעיסוק בכישוף ובזימון שדים, ההתקפות עליהם היו חלק ממערכה כוללת כנגד זרמים נוצרים לא-אורתודוקסים ששכנו בקיסרות. קיומם מתועד עד המאה ה-11.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]