א-זאפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אַבּוּ מֻחַמַּד אַ-זַּאפִר בִּאַמְרִ אללַּהּ אִסְמַאעִיל בְּן אלְ-חַאפִזערבית: أبو محمد الظافر بأمر الله إسماعيل بن الحافظ; תרגום הלקב: המנצח במצוות האל; פברואר 1133 - 15 באפריל 1154) היה הח'ליפה ה-12 של השושלת הפאטמית במצרים (1149–1154).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

א-זאפר נולד בשנת 1133, והיה בנו החמישי של אל-חאפז, היות שכל אחיו הבוגרים נהרגו בימי אביו, היה הוא יורשו של אביו, ולאחר מות האב עלה על כס הח'ליפות. לווזיר מינה את אבן מצאל, שהיה אז כבן 70, אולם הנציב באלכסנדריה, אבן א-סלאר, מרד באבן מצאל, ולאחר קרבות מספר הביס אותו והרגו. בלית ברירה, הכיר א-זאפר בווזירותו של אבן א-סלאר, ולמעשה איבד את השלטון במצרים, כשבידו נותר אך תפקיד סמלי בלבד.

הנקודה הצפונית ביותר בממלכה הפאטמית הייתה העיר אשקלון, אשר הייתה נתונה להתקפות הצלבנים, כיוון שהיוותה בלם לניסיונות התפשטותם דרומה. אל מקום זה הוגלו כל אלו שהיה ספק בנאמנותם לשלטון בקהיר, וכך בשנת 1153 שלח אבן א-סלאר את בנו החורג, עבאס, שלא בטח בו, בראש תגבורת צבאית לאשקלון. עבאס, שלא היה מרוצה מהרחקתו, שכנע את בנו נצר לרצוח את א-סלאר. ב-3 באפריל 1153 רצח נצר את סבו החורג א-סלאר, והווזירות ניתנה ביד עבאס. הצלבנים, שניצלו את המצב, הטילו מצור על אשקלון וכבשוה באוגוסט אותה שנה.

על פי תקדימי העבר, הרי שאויבו הגדול של א-זאפר היה הווזיר החדש, ואכן, א-זאפר ניסה עתה להסית את נצר לרצוח את אביו. א-זאפר ונצר היו חברים קרובים, כנראה נאהבים, אך כאן התערב אוסאמה אבן מונקד' (מחבר הספר "נסיון חיי"), ושכנע את נצר שלא לעשות כן. אוסאמה לא הסתפק בכך, אלא הוסיף וסיפר לעבאס את הרכילות בקהיר כי הח'ליף ונצר מאהבים, ועל כן יעץ לו לרצוח את א-זאפר כדי למחות את החרפה ממשפחתו.

בליל ה-15 באפריל 1154 הזמין נצר את א-זאפר לביתו, שם המתינו לו מרצחים, שהרגוהו. למחרת, הרגו נצר ועבאס את שאר אחיו של א-זאפר, וכן את בן דודו, ובמקומו העלה עבאס לשלטון את בנו של א-זאפר בן החמש, אל-פאיז. לאחר מותו של זה בשנת 1160, מונה אחיו, אל-עדיד, שהודח ב-1171 ומת ב-1174, והיה הח'ליף הפאטמי האחרון.

רציחתו של א-זאפר הגדישה את הסאה, ונשות החצר הזעיקו את טלאע אבן רוזיכ, מושל מצרים העליונה, אשר הצליח לגייס צבא ולהדיח את עבאס ובנו. השניים ניסו להימלט ממצרים לסוריה, אולם בדרכם נתקלו בכוחות צלבניים. עבאס נהרג בקרב ובנו נצר נשבה, נמכר למצרים תמורת הון רב והורד לשם בכלוב ברזל. נשותיו של א-זאפר כילו בו את חמתן והרגוהו בייסורים קשים. הוא נתלה בשער זוילה, והורד מן הגרדום רק במרץ 1156.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוסאמה אבן מונקד'. נסיון חיי: זכרונותיו של אביר מוסלמי בימי מסעי הצלב. תרגום מערבית, מבוא והערות: אלה אלמגור; הוצאת עם עובד עמודים 53–63.
  • יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך א, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; עמודים 311–312 פרוואר זכה על ספרו בפרס ישראל ובתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.