בא-טא-קלאן
.jpg) | |
| ז'אק אופנבך | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מלחין | ז'אק אופנבך |
| לבריתן |
לודוביק הלוי  |
| תאריך יצירה |
1855 |
| סוגה | אופרטה |
| שפה | צרפתית |
| מספר מערכות | 1 |
| זמן התרחשות העלילה | המאה ה-19 |
| מקום התרחשות העלילה | סין, |
  | |
בא-טה-קלאן (בצרפתית: Ba-ta-clan) הוא "מחזמר בסגנון סיני" (או אופרטה) של מערכה אחת עם מוזיקה מאת ז'אק אופנבך על פי הלברית הצרפתית המקורית מאת לודוביק הלוי. היא הוצגה לראשונה ב-Théâtre des Bouffes Parisiens, פריז, ב-29 בדצמבר 1855.[1] האופרטה (במקור) משתמשת בדיאלוגים מדברים (לא מושרים) ונמשכת פחות משעה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בא-טה-קלאן הייתה ההצלחה הגדולה הראשונה של אופנבך, ופתח את תיאטרון החורף החדש שלו, Salle Choiseul.[1] היצירה השנונה עשתה סאטירה על כל דבר, מפוליטיקה בת זמנה ועד למופעים גדולים של אופרה. היא זכתה לתחייה לעיתים קרובות בפריז, לונדון וניו יורק במשך עשרות שנים, ואופנבך הרחיב אותה בסופו של דבר כיצירה באורך מלא עם צוות של אחת עשר דמויות. האופרטות המוקדמות של אופנבך היו יצירות חד-מערכתיות בקנה מידה קטן, שכן החוק בצרפת הגביל את הרישיון ליצירות תיאטרון מוזיקלי (מלבד רוב האופרות) ליצירות במערכה אחת עם לא יותר משלושה זמרים ואולי גם כמה דמויות אילמות.[2] בשנת 1858, חוק זה שונה, ואופנבך הצליח להציע יצירות באורך מלא, החל מאורפיאוס בשאול (צר').
בשנת 1864 נפתח בפריז אולם מוזיקה בשם תיאטרון בטאקלאן, שנקרא על שם האופרטה הזו, והוא פועל עד היום.[3]
בא-טה-קלאן הוצגה לראשונה באנגליה ב-20 במאי 1857 בתיאטרון סנט ג'יימס במהלך ביקורו השני של אופנבך בלונדון, שאורגן על ידי חמו ג'ון מיטשל, כאשר המלחין הביא את להקת בופס כולל תזמורת והציע 19 יצירות שונות, 11 מהן שלו.[4] בשנת 1867 הופקה היצירה על כרזה משולשת בבית האופרה של סנט ג'ורג' בלונדון (כ-Ching-Chow-Hi) לצד La Chatte métamorphosée en femme (באנגליה בשם Puss in Petticoats) והבכורה של ה"The Contrabandista" של סאליבן.[5]
בעוד המטרה לשים ללעג היסטורי כסאטירה את נפוליאון השלישי, חלפה, המצב שלגלגו עליו נשאר נצחי, דמות הקיסר Fé-ni-han מסוגלת לייצג כל שליט גדול עלי אדמות.[6] שלוש שנים לאחר ההפיכה שהחליפה את הרפובליקה באימפריה וכשצרפת חגגה ניצחון בקרים, הסינים המזויפים לעגו לשוביניזם של אז; בקיסרות הצרפתית השנייה, הכל נמצא תחת פיקוח של המדינה, רק מעט שונה מסין הדמיונית המתוארת על הבמה.[7] קראקואר סיכם את היעד של היצירה כך: "כוח הוא בדיחה וחיי החצר הם רק מחזה עממי".[8]
תפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| הדמות | קול |
|---|---|
| Fé-an-nich-ton | סופרן |
| Ké-ki-ka-ko | טנור |
| Ko-ko-ri-ko | בריטון |
| Fé-ni-han | טנור |
| קונספירטור ראשון | טנור |
| קונספירטור שני | טנור |
תקציר
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלילה מתרחשת ב-Ché-i-no-or, בגנים של ארמון הקיסר Fè-ni-han, עם קיוסקים ופגודות. קו-קו-רי-קו, ראש המשמר הוא ראש המזימה להדיח את הקיסר. האופרה נפתחת כשהקושרים משחקים את הסצנה ב"סינית". הם עוזבים, והנסיכה Fé-an-nich-ton קוראת את הספר-La Laitière de Montfermeil מאת פול דה קוק. היא שמה לב ש-Ké-ki-ka-ko מדפדף בעותק של La Patrie. הם מבינים שכל אחד מהם אינו סיני, אלא צרפתי. Ké-ki-ka-ko הוא הוויקונט אלפרד Cérisy, שפעם נלכד כאשר נטרפה ספינתו על חופי סין, עונה והובא לארמון ונידון לחזור רק על שירם של המורדים בא-טה-קלאן. Fé-an-nich-ton מתוודה בשיר שהיא מדמואזל וירג'יני דוראנד, סופרן שהייתה בסיבוב הופעות במזרח הרחוק כדי שהמקומיים יכירו את הרפרטואר הצרפתי הגדול: ההוגנוטים והגברת עם הקמליות, היהודייה והרנדוו, פדרה ועוד, כאשר היא נתפסה על ידי חיילי Fé-ni-han. שני הפריזאים מתגעגעים בערגה לבית, ו-Fé-an-nich-ton שרה את "רונד דה פלורט". שניהם מחליטים לברוח, רוקדים תוך כדי כך.
הקלטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'אק אופנבך: בא-טה-קלאן, תזמורת ז'אן-פרנסואה פאילארד, מקהלת פיליפ קאילארד
- מנצח: מרסל קורו
- זמרים ראשיים: אוגט בולנג'ו (Fé-an-nich-ton), Raymond Amade (Ké-ki-ka-ko), Rémy Corazza (Fé-ni-han), René Terrasson (Ko-ko-ri-ko); קריינות מקשרת נקראת על ידי ז'אן דסילי .
- תאריך הקלטה: מרץ 1966
- תווית: Erato 063-19 989-2 (CD, עם Les bavards)
ז'אק אופנבך: בא-טה-קלאן, L'Ensemble de Basse-Normandie
- מנצח: דומיניק דברט
- זמרים ראשיים: Maryse Castets (Fé-an-nich-ton), Vincent Vittoz (Ké-ki-ka-ko), ברנרד ואן דר מירש (Fé-ni-han), מישל הוברט (Ko-ko-ri-ko)
- תאריך הקלטה: 1986
- תווית: Pluriel PL 3374 (CD)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיש-טון-קאן מאת עמנואל שברייה, בוצע לראשונה ב-1875.
- The Mikado מאת ארתור סאליבן, שבוצע לראשונה ב-1885.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Lamb A. Ba-ta-clan. In: The New Grove Dictionary of Opera. Macmillan, London and New York, 1997.
- ^ "European Operetta: 1850–1880". www.musicals101.com.
- ^ Website of Le Bataclan (אורכב 29.06.2013 בארכיון Wayback Machine) retrieved 16 June 2013.
- ^ Lamb, Andrew. "Offenbach's conquest of London", About the House, Vol. 5, No. 12, Summer 1980, pp. 35–39. The article was originally published by the Offenbach 1980 Centenary Committee, London.
- ^ Lamb, Andrew. Offenbach's conquest of London. About the House, Vol.5, No.12, Summer 1980, p35-39. The article was originally published by the Offenbach 1980 Centenary Committee, London.
- ^ Jacques Offenbach: Ba-ta-clan. In: Kaminski, Piotr. Mille et Un Opéras. Fayard, 2003, p1062.
- ^ Yon, Jean-Claude. Jacques Offenbach. Éditions Gallimard, Paris, 2000, p164.
- ^ Kracauer, Siegfried. Offenbach and the Paris of his time (translated by David, G. & Mosbacher E.). London: Constable, 1937, p144.