ז'אק אופנבך

ז'אק אופנבך
Jacques Offenbach

לידה	20 ביוני 1819 קלן, ממלכת פרוסיה, הקונפדרציה הגרמנית
פטירה	5 באוקטובר 1880 (בגיל 61) פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
מדינה	צרפת, ממלכת פרוסיה
מוקד פעילות	צרפת, ממלכת פרוסיה
כינוי	Offre-un-bock
השכלה	הקונסרבטואר של פריז
תקופת פעילות	1849–1880 (כ־31 שנים)
זרם	רומנטיציזם
סוגה	אופרה, אופרטה, opéra bouffe, מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	גרמנית, צרפתית
כלי נגינה	צ'לו
בת זוג	Herminia de Alcain
ילדים	Minna Offenbach-Hettich, Charles Ignace Auguste Jacques Offenbach
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (13 באוגוסט 1861)
חתימה
פרופיל ב-IMDb

ז'אק אופנבך

ז'אק אופנבך (Jacques Offenbach; ‏20 ביוני 1819 – 4 באוקטובר 1880) היה מלחין, צ'לן ואמרגן צרפתי יליד גרמניה, שנודע בעיקר כמלחין אופרטות. המפורסמת ביצירותיו היא ריקוד הקאן-קאן ביצירה "אורפאוס בשאול". אופנבך נולד יהודי, אך התנצר בצעירותו.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

ז'אק אופנבך, או בשמו היהודי יעקב אברסט (Eberst), נולד בעיר קלן ליצחק שהיה חזן. ז'אק היה ילד שביעי מתוך עשרה שנולדו במשפחה. אביו יצחק, שבא ממשפחה מוזיקלית, נטש את מקצועו המקורי ככורך ספרים והתפרנס כחזן נודד בבתי כנסת וניגן בכינור בבתי קפה. הוא נודע בדרך כלל כ"דר אופנבכר", על שם עיר הולדתו, אופנבך אם מיין, ובשנת 1808 אימץ רשמית את אופנבך כשם משפחה. בשנת 1816 התיישב בקלן, שם לימד שירה, כינור, חליל וגיטרה, והלחין מוזיקה דתית וחילונית כאחד.

כשהיה ז'אק בן שש, אביו לימד אותו לנגן בכינור; תוך שנתיים הילד הלחין שירים וריקודים, ובגיל תשע הוא החל לנגן בצ'לו. מכיוון שיצחק היה אז החזן הקבוע של בית הכנסת המקומי, הוא יכול היה להרשות לעצמו לשלם לבנו לקחת שיעורים אצל הצ'לן הידוע ברנהרד ברויאר. שלוש שנים לאחר מכן, מתעד הביוגרף גבריאל גרובלז, הנער הופיע עם יצירותיו שלו, "אשר הקשיים הטכניים הטילו אימה על אדונו", ברויאר. יחד עם אחיו יוליוס (כינור) ואחותו איזבלה (פסנתר), הם ניגנו בשלישייה באולמות ריקודים מקומיים, פונדקים ובתי קפה, וביצעו מוזיקת ריקודים פופולרית ועיבודים אופראיים. בשנת 1833 החליט אביו שבניו המוכשרים מוזיקלית יוליוס וז`אק (אז בני 18 ו-14) צריכים לעזוב את סצנת המוזיקה המקומית של קלן כדי ללמוד בפריז. בתמיכה נדיבה של אוהבי מוזיקה מקומיים והתזמורת העירונית, איתה הם העניקו קונצרט פרידה ב-9 באוקטובר, שני המוזיקאים הצעירים, בליווי אביהם, יצאו למסע בן ארבעת הימים לפריז בנובמבר 1833.

אביו הגיע עם מכתבי היכרות למנהל הקונסרבטוריון של פריז, לואיג'י כרוביני, אך נאלץ לשכנע את כרוביני אפילו לתת לבנו הזדמנות לנגן בפניו. גילו ולאום של הנער היוו מכשולים לקבלה. כרוביני סירב מספר שנים קודם לכן לקבל את פרנץ ליסט בן ה-12 בנימוקים דומים, אך בסופו של דבר הסכים לשמוע את אופנבך הצעיר. הוא הקשיב לנגינתו ועצר אותו באומרו, "מספיק, בחור צעיר, אתה עכשיו תלמיד של הקונסרבטוריון הזה." גם יוליוס התקבל. שני האחים אימצו צורות צרפתיות של שמם, יוליוס הפך לז'ול ויעקב אז הפך לז'אק.

אביו קיווה להשיג תעסוקה קבועה בפריז אך נכשל בכך וחזר לקלן. לפני שעזב, הוא מצא כמה תלמידים לז'ול; ההכנסות הצנועות משיעורים אלה, בתוספת שכר שהרוויחו שני האחים כחברים במקהלות בית הכנסת, פרנסו אותם במהלך לימודיהם. בקונסרבטוריון, ז'ול היה תלמיד חרוץ; הוא סיים את לימודיו והפך למורה ומנצח מצליח לכינור, והיה הכנר הראשון בתזמורת של אחיו הצעיר במשך מספר שנים. לעומת זאת, ז'אק השתעמם מלימודים אקדמיים ועזב לאחר שנה. רשימת התלמידים של הקונסרבטוריון מציין ליד שמו "נמחק ב-2 בדצמבר 1834 (עזב מרצונו החופשי)".

קריירה כצ'לן

לאחר שעזב את הקונסרבטוריון, אופנבך קיבל כמה משרות זמניות בתזמורות תיאטרון לפני שקיבל מינוי קבוע בשנת 1835 כצ'לן באופרה-קומיק. ההכנסות מעבודתו התזמורתית אפשרו לו לקחת שיעורים אצל הצ'לן המהולל לואי-פייר נורבלין. הוא עשה רושם חיובי על המלחין והמנצח פרומנטל הלוי, שנתן לו שיעורים בקומפוזיציה ותזמור וכתב לאביו בקלן שהצעיר עומד להיות מלחין גדול. כמה מיצירותיו המוקדמות של אופנבך נוגנו על ידי המנצח האופנתי לואי-אנטואן ז'וליין. אופנבך ומלחין צעיר נוסף, פרידריך פון פלוטו, שיתפו פעולה בשנת 1839 בהלחנת סדרת יצירות לצ'לו ופסנתר. למרות ששאיפתו של אופנבך הייתה להלחין לבמה, הוא לא הצליח להשיג דריסת רגל בתיאטרון הפריזאי בשלב זה בקריירה שלו; בעזרתו של פלוטו, הוא בנה לעצמו מוניטין של הלחנה ונגינה בסלונים האופנתיים של פריז. באמצעות קשרים שיצר שם הוא צבר תלמידים. בשנת 1838 תיאטרון הארמון המלכותי הזמין אותו להלחין שירים למחזה שהועלה במרץ 1839.

בין הסלונים שבהם אופנבך הופיע בתדירות הגבוהה ביותר, החל משנת 1839, היה זה של מדלן-סופי, הרוזנת דה-וו. שם הוא פגש את הרמיני ד'אלקן, בתו בת החמש עשרה של גנרל קרליסט. הם התאהבו, ובשנת 1843 הם התארסו, אך הוא עדיין לא היה בעל יכולת כלכלית להינשא. כדי להרחיב את תהילתו ואת כוח ההשתכרות שלו מעבר לפריז, הוא יצא לסיבובי הופעות בצרפת ובגרמניה. בין אלה שאיתם הופיע היה אנטון רובינשטיין ובספטמבר 1843 בקונצרט בקלן, עיר הולדתו של אופנבך, ליסט. בשנת 1844, כנראה דרך קשרי משפחה אנגליים של הרמיני, הוא יצא לסיבוב הופעות באנגליה. שם, הוא מיד התחייב להופיע עם כמה מהמוזיקאים המפורסמים ביותר של התקופה, ביניהם פליקס מנדלסון, יוזף יואכים, מיכאל קוסטה ויוליוס בנדיקט. העיתונות הבריטית דיווחה בחיוב על הופעותיו; ה"אילוסטרייטד לונדון ניוז" ציין, "הר ז'אק אופנבך, הצ'לן המדהים, הופיע בערב חמישי בווינדזור בפני קיסר רוסיה, מלך סקסוניה, המלכה ויקטוריה והנסיך אלברט בהצלחה רבה". השימוש במילה הגרמנית "הר", המשקף את העובדה שאופנבך נותר אזרח פרוסי, היה נפוץ בכל סיקור העיתונות הבריטית של סיבוב ההופעות של אופנבך בשנת 1844. העמימות של לאומיותו גרמה לו לעיתים קשיים בהמשך חייו כאשר צרפת ופרוסיה הפכו לאויבות.

אופנבך חזר לפריז כשמוניטין וחשבון הבנק שלו השתפרו משמעותית. המכשול האחרון שנותר לנישואיו להרמיני היה ההבדל בדתותיהם; הוא המיר את דתו לנצרות קתולית, כאשר הרוזנת דה-וו שימשה כספונסרית שלו. החתונה התקיימה ב-14 באוגוסט 1844; הכלה הייתה בת שבע עשרה והחתן בן עשרים וחמש. הנישואים היו מאושרים ונמשכו כל חייהם, למרות כמה רומנים מחוץ לנישואין מצד אופנבך. לאחר מותו של אופנבך, חבר אמר כי הרמיני "נתנה לו אומץ, תמכה בו בקשיו וניחמה אותו תמיד ברכות ובמסירות".

בשנת 1847 היה מנצח התזמורת של ה"תיאטר פראנסה".

קריירה כמלחין

אופנבך למד להכיר בנעוריו את החיים העליזים בחבל הריין ולאחר מכן את ההומור הצרפתי, ובחיבוריו המוזיקליים ידע למזג את שני האלמנטים לאחדות שלימה. בתקופת עבודתו כצ'לן ניתנה לו ההזדמנות לספוג מוזיקה רצינית וקלה גם יחד, והוא החל לתת ביטוי ליצירתיות שלו גם בחיבורים מוזיקליים קטנים. בהדרגה החל הקומפוזיטור אופנבאך לדחוק את רגלי אופנבאך הצ'לן. דרכו של אופנבך מן התזמורת אל הבמה באופרה הקומית לא הייתה קלה, עד שבשנת 1845 הביא לביצוע פומבי של המערכון המוזיקלי של "לז אלקוב" וההצלחה האירה לו פנים. עד שנת 1855 פעל אופנבך כמנצח וכאילוסטרטור מוזיקלי ליצירות עד אשר באה לידו שעת הכושר להשגת מטרתו הנכספת.

בשדרות אליזה בפריז עמד תיאטרון קטן ועזוב שכונה על ידי תושבי פריז "בונבוניאר". אופנבך עשה מאמצים והצליח להשיגו על אף שההכנסה היומית שלו לא עלתה על 1200 פרנקים. ביולי 1855 פתח אותו לקהל בתוכנית "נא להיכנס, רבותי", וההצלחה הייתה גדולה. החברה הפריזאית החלה לבקר בתיאטרון הזעיר, ושמו של אופנבך הגיע חיש מהר לארמון ובית המלוכה הזמינו להשמיע מיצירותיו. בינתיים בא החורף וכיון שהאולם לא צויד במתקני הסקה, נאלץ אופנבך לעבור ל"תיאטרון קומט". המוניטין של אופנבך השתפרו והלכו מהצגה להצגה.

משהגיע לפסגה עשה צעד פזיז ולקח לידו את הנהלת התיאטרון "גייטה" (עליזות), הכניס שינויים רבים בבנין, ובזבז הון תועפות על הצגת פאר של "אורפיאוס". פשיטת הרגל לא בוששה לבוא. כספו שנותר לא הספיק אפילו למשכורות העובדים. בנאום פרידה שנשא לפני האמנים, אמר: "תקבלו את המגיע לכם עד הפרוטה האחרונה". הוא קיים את הבטחתו זו במלואה. במות אירופה המשיכו להתחרות על יצירותיו והוא קיבל בהם שכר סופרים בלבד.

ב-1879 זכה להצלחה האחרונה של "בתו של הטאמבור מז'ור", וזאת הייתה הקומפוזיציה ה-100 שחיבר לבמה.

מהידועות שבין האופרטות שלו:

• "אורפיאוס בשאול" (משם לקוח ריקוד הקאן-קאן הידוע שלו),
• הלנה היפה,
• "חיי פריז",
• "הדוכסית הגדולה מגרולשטיין"
• "חתולו של הלינגשטיין",
• "כחול הזקן"
• "סיפורי הופמן" - אופרה זו נחשבת ליצירתו החשובה ביותר. משם לקוחה ה"ברקרולה" המפורסמת שלו. האופרה מבוססת על סיפוריו של הסופר א.ת.א. הופמן שהיה גם מוזיקאי בזכות עצמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אק אופנבך בוויקישיתוף

• ז'אק אופנבך, ברשת החברתית Goodreads
• ז'אק אופנבך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, באתר AllMovie (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ז'אק אופנבך, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, באתר ספוטיפיי
• ז'אק אופנבך, באתר Last.fm (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, באתר AllMusic (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, באתר Discogs (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, בארכיון הבימה
• ז'אק אופנבך, באתר MuseScore
• "אופנבאך, יעקב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 206, באתר היברובוקס
• "ז'אק אופנבך", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• קטע קאן-קאן מתוך אורפיאוס בשאול בביצוע נגן האקורדיון לריז פראל
• סיפורה של משפחת אופנבאך באתר מרכז המוזיקה של הספרייה הלאומית
• ז'אק אופנבך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ז'אק אופנבך בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• ז'אק אופנבך, באתר האנציקלופדיה הקטלאנית הגדולה (באנגלית)
• ז'אק אופנבך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)