בדיקת יוד-עמילן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בקבוק תמיסת יוד המשמש על תפוחים כדי לקבוע את זמן הקטיף הנכון. התרשים מציג את רמת העמילן השיורי.
משטח החתך של תפוח מוכתם ביוד, המעיד על רמת עמילן של 5-4.

בדיקת יוד-עמילןאנגלית: Iodine–starch test) היא תגובה כימית המשמשת לבדיקת נוכחות עמילן או יוד. השילוב של עמילן ויוד הוא כחול-שחור עז.[1][2] האינטראקציה בין עמילן לאניון טרי-יודיד (I3) הוא הבסיס לבדיקת יודומטריה.

היסטוריה ועקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת יוד-עמילן תוארה לראשונה ב-1814 על ידי ז'אן ז'אק קולין ואנרי-פרנסואה גוטייה דה קלוברי (אנ'),[3][3] ובאופן עצמאי על ידי הכימאי הגרמני פרידריך סטרומאייר (אנ') באותה השנה.[4]

אניון הטרייודיד מייצר באופן מיידי צבע כחול-שחור עז במגע עם עמילן. עוצמת הצבע יורדת עם עליית הטמפרטורה ועם נוכחות של ממיסים אורגניים הניתנים לערבב במים כגון אתנול. לא ניתן לבצע את הבדיקה ב־pH נמוך מאוד עקב הידרוליזה של העמילן בתנאים אלו.[5] נהוג לחשוב שתערובת יוד-יודיד מתחברת עם העמילן ליצירת הפולימר פולי-יודיד אינסופי. זה היה רציונלי באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן של גביש יחיד וספקטרוסקופיה ראמאן השוואתית.[6]

עמילן כאינדיקטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמילן משמש לעיתים קרובות בכימיה כאינדיקטור לטיטור של חיזור שבו קיים טרי-יודיד.[1] עמילן יוצר מתחם תיאום (אנ') כחול-שחור כהה מאוד עם טרי-יודיד. עם זאת, מתחם התיאום (שאינו נוצר אם יש רק יוד או רק יודיד (I -). צבעו של מתחם תיאום העמילן כה עמוק, שניתן לזהות אותו חזותית כאשר ריכוז היוד נמוך מ-20 מיקרומטר ב-20 מעלות צלזיוס.[7] במהלך טיטור יוד, יש להגיב לתמיסות יוד מרוכזות עם מעט טיטרנט, לעיתים קרובות עם תיוסולפט, על מנת להסיר את רוב היוד לפני הוספת העמילן. הסיבה לכך היא חוסר המסיסות של קומפלקס העמילן-טרייודיד אשר עשוי למנוע מחלק מהיוד להגיב עם הטיטרנט. סמוך לנקודת הסיום מוסיפים את העמילן, ותהליך הטיטור מתחדש תוך התחשבות בכמות התיוסולפט שנוספה לפני הוספת העמילן.

ניתן להשתמש בשינוי הצבע כדי לזהות לחות או הזעה, כמו במבחן מינור (אנ') או במבחן עמילן-יוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר הלימוד של ווגל לניתוח כימי כמותי, מהדורה 5.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בדיקת יוד-עמילן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Cochran, Beverly; Lunday, Deborah; Miskevich, Frank (2008). "Kinetic Analysis of Amylase Using Quantitative Benedict's and Iodine Starch Reagents". Journal of Chemical Education. 85 (3): 401. Bibcode:2008JChEd..85..401C. doi:10.1021/ed085p401.
  2. ^ Naiman, Barnet (1937). "Preservation of starch indicator". Journal of Chemical Education. 14 (3): 138. Bibcode:1937JChEd..14..138N. doi:10.1021/ed014p138.1.
  3. ^ 1 2 Colin, J. J.; Gaultier de Clauby, H. F. (1814). "Mémoire sur les Combinaisons de l'Iode avec les Substances Végétales et Animales". Annales de Chimie. 90: 87–100.
  4. ^ Stromeyer, F. (1815). "Ein sehr empfindliches Reagens für Jodine, aufgefunden in der Stärke (Amidon)" [A very sensitive reagent for iodines, found in starch (amidone)]. Annalen der Physik. 49 (1–2): 146–153. Bibcode:1815AnP....49..146S. doi:10.1002/andp.18150490108.
  5. ^ "Iodine Test for Starch". Brilliant Biology Student Master Biology Labs. נבדק ב-2015-12-01.
  6. ^ Madhu, Sheri; Evans, Hayden A.; Doan-Nguyen, Vicky V. T.; Labram, John G.; Wu, Guang; Chabinyc, Michael L.; Seshadri, Ram; Wudl, Fred (4 ביולי 2016). "Infinite Polyiodide Chains in the Pyrroloperylene-Iodine Complex: Insights into the Starch–Iodine and Perylene–Iodine Complexes". Angewandte Chemie International Edition. 55 (28): 8032–8035. doi:10.1002/anie.201601585. PMID 27239781. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Bertrand, Gary. "Iodine Clock Reaction". Missouri University of Science and Technology. נבדק ב-2019-05-18.