בופיווקאין
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| (RS)-1-Butyl-N-(2,6-dimethylphenyl)piperidine-2-carboxamide | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| בופיווקאין גרינדקס, מרקאין, מרקאין ספינל | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C18H28N2O |
| מסה מולרית |
288.220164 יחידת מסה אטומית מאוחדת  |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| מטבוליזם | בכבד |
| זמן מחצית חיים | 3 שעות במבוגר, 8 שעות ביילוד |
| הפרשה | בשתן |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | דורש מרשם |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון A (אוסטרליה) |
| סיכון לתלות | לא קיים |
| דרכי מתן | הזרקה מקומית סביב עצבים או לחלל האפידורלי |
| מזהים | |
| קוד ACT |
N01BB01 |
| מספר CAS | 38396-39-3 |
| PubChem | 2474 |
| ChemSpider | 2380 |
  | |
בופיווקאין (באנגלית Bupivacaine) היא תרופה לאלחוש (הרדמה מקומית).
בופיווקאין הוא חלק מקבוצת חומרי הרדמה אמידיים, ונחשב למאלחש (מרדים מקומי) חזק וארוך טווח בהשוואה לתרופות אלחוש (הרדמה מקומית) אחרות.
בופיווקאין ניתנת בהזרקה מקומית ליד העצב שמספק את האזור הרצוי להרדמה. גם ניתן להזריקה לחלל האפידורלי ולתעלת עמוד השדרה. חומר זה מונע יצירת פוטנציאלי פעולה בתאי עצב על ידי הגדלת הסף ליצירת פוטנציאל חשמלי. היא עושה זאת על ידי חסימת תעלות נתרן.
תופעות הלוואי העיקריות של בופיווקאין כוללות ישנוניות, עוויתות שרירים, טנטון, הפרעות ראייה, לחץ דם נמוך, והפרעות בקצב הלב.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בופיווקאין סונתזה לראשונה בשנת 1957. בשנת 1963, אושרה קלינית והפכה במהרה לפופולרית לשימוש בהרדמה מקומית בעיקר בשל משך הפעולה הארוך שלה וכן בשל האפקטיביות שלה כמאלחשת חזקה עם יכולת שיתוק שרירים יחסית חלשה. תכונות אלו הופכות את בופיווקאין לאידיאלית להרדמה מקומית בהליכים כירורגיים ונמצאת בשימוש נרחב בזריקות אפידורל בלידה ובטיפולי שיניים.
בשנות ה־70 של המאה הקודמת, היו מספר דיווחים על בעיות קרדיווסקולריות בעקבות השימוש בתרופה. וכן פורסם מאמר של גורג אולברייט שדיווח על שיעור תמותה גבוה יותר עם בופיווקאין 0.75% לעומת חומרי הרדמה מקומיים אחרים. כיום לא נהוג להשתמש במינון זה במיילדות.
שימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בופיווקאין ניתנת בהזרקה מקומית במינונים של 0.25%, 0.5%, 0.75% ומשמשת כמאלחש (חומר הרדמה מקומי) בפרוצדורות כירורגיות דנטליות, מיילדותיות, אבחנתיות וטיפוליות. לעיתים ניתנת בשילוב אפינפרין על מנת למנוע התפשטות סיסטמית ולהאריך את משך פעולתה באזור בו הוזרקה.
- בופיווקאין 0.25% - הזרקה אפידורלית, זמן תחילת ההשפעה עשוי להיות ארוך יותר מאשר הריכוזים האחרים. הרפיית שרירים מצומצמת.
- בופווקאין 0.5% - בשימוש הנרחב ביותר בהרדמה מקומית אפידורלית, הרפיית שרירים חלקית כך שלא ניתן להשתמש בה בפרוצדורות בהן נדרש שיתוק שרירים מלא.
- בופווקאין - 0.75%, משמש לרוב להרדמה מקומית רטרובולברית בניתוחי עיניים. נמצא כי השימוש בבופיווקאין 0.75% כאפידורל בלידה הביא למקרים של דום לב ומוות אשר נבע ככל הנראה מהזרקה בשוגג אל לתוך הוריד מה שיצר פיזור מערכתי של התרופה וגרם להפסקת כיווץ הלב. על כן מינון זה אינו מומלץ להרדמה מקומית במהלך הלידה וכן השימוש בו כיום הוא רק עבור פרוצדורות כירורגיות בהן יש צורך במרפה שרירים חזק בעל השפעה ממושכת.[1]
התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין להשתמש בחומר זה כמאלחש בהזרקה פרה-סרביקלית (לצוואר הרחם) שכן שימוש כזה הביא לברדיקרדיה עוברית, ומוות של העובר. אין לתת במתן תוך ורידי או תוך עורקי. אין לבצע הזרקה של החומר לתוך מפרקים, ולתוך סיבי עצב, ואין לתת במידה וקיימת רגישות לחומרי הרדמה מקומיים אחרים. בכל מקרה של מתן התרופה יש לעקוב אחר סימנים חיוניים קרדיווסקולריים ונשימתיים וכן לנטר את ריכוזי התרופה בדם.
בעשור האחרון נמצא כי הזרקת חומרי אלחוש בליווי אולטרסאונד גורמת לירידה בסיכון להרעלה בעקבות החדרת המאלחש לכלי דם באזור.[2]
אופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בופיווקאין נקשרת לתעלות נתרן תלויות מתח מצידן התוך תאי ומונעת מנתרן להיכנס לתאי עצב, דבר אשר מונע דפולריזציה ויצירת/הולכת אות חשמלי.
עוצמת ההשפעה של התרופה תלויה בקוטר העצב, רמת המיאליניזציה שלו ומהירות ההולכה בו. בעת מתן ההרדמה המקומית יחול אבדן תפקוד של העצבים לפי הסדר הבא - כאב, טמפרטורה, מגע, פרופריוספציה וטונוס שריר שלד.
תחילת הפעולה לרוב לאחר 2-10 דקות וההשפעה יכולה להמשך עד כ-8 שעות. בכדי להאריך את משך ההרדמה ולמנוע התפשטות סיסטמית ניתן לשלב עם אפינפרין.
בופיווקאין ככלל תרופות האלחוש (הרדמה מקומית) מורכבת משלושה מרכיבים מבניים - טבעת ארומטית, קבוצת אסטר (פרוקאין) או קבוצת אמיד (בופיווקאין) וקבוצה אמינית. תרופות הרדמה מקומית חודרות לעצב ויוצרות אינטראקציות עם תעלות נתרן המצויות בממברנה של תאי עצב. בעת קישורן לתעלות הנתרן הן חוסמות את פעולתן וכך מונעות מהן להכניס נתרן אל תא העצב דבר שמונע העברת פוטנציאלי פעולה. כתוצאה מכך אין עצבוב של שריר חלק של כלי הדם וכך נוצרת הרפיית כלי דם.
מטבוליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבופיווקאין עוברת מטבוליזם בכבד על ידי צימוד של חומצה גלוקורונית ומופרשת בשתן ברובה כמטבוליט לא פעיל וכן ניתן למצוא כמויות קטנות (6%) של התרופה שלא עברו מטבוליזם בכבד.[3]
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תופעות הלוואי הנפוצות הן חום, כאב ראש, עוויתות שרירים, ונפיחות במקום ההזרקה. ייתכנו גם תופעות נוספות הכוללות חרדה, בלבול, סחרחורת או עילפון בעת מעבר משכיבה לעמידה, דופק לא סדיר, בחילה, הזעה, פריחה וגרד בעור, טשטוש ראייה, טנטון, אי שקט וחולשת שרירים.
מינון יתר - במתן מינון יתר של התרופה תיתכן רעילות של מערכת העצבים המרכזית אשר מתבטאת באי שקט, חרדה, דיבור לא ברור, סחרחורת, חוסר תחושה בפה והשפתיים, טעם מתכתי, טינטון, טשטוש ראייה, רעד, עוויתות שרירים, ישנוניות. במידה ולא מטופל מיד עלול לגרום לחמצת, דום לב ומוות. בכדי לנקוט אמצעי זהירות מקסימלי ולמנוע הרעלה יש לבצע ניטור מתמיד של סימנים חיוניים קרדיווסקולריים ונשימתיים.
מתמוגלובינמיה - בכל שימוש של חומרי הרדמה מקומית קיים סיכון לפתח מתומגלובינמיה אך קיים סיכון מוגבר בחולים עם מחסור ב־G6PD, פגיעה לבבית או ריאתית, תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים וחשיפה לחומרים מחמצנים. סימנים של מתמוגלובינמיה עשויים להופיע מיד או להתפתח לאחר מספר שעות מהחשיפה. מאופיינים בצבע ציאנוטי של העור והדם (השחרה של הדם) וכן פגיעה במערכת העצבים המרכזית והקרדיווסקולרית הכוללת פרכוסים, אריתמיות, קומה ומוות. יש להפסיק מיד את מתן התרופה ולתת מתילן בלו או חמצן היפרברי.
כונדרוליזה - בעת מתן הרדמה לא מכוונת לתוך חלל מפרקי תיתן כונדרוליזה ולכן שימוש בתרופה זו אינו מאושר להליכים מפרקיים.[4]
מחקרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבדק הקשר בין תרופת ההרדמה המקומית בופיווקאין לבין התקדמות מחלת הסרטן. מספר מחקרים הציעו שתרופת הרדמה עשויה להשפיע על התנהגות התאים הסרטניים כאשר תאי עצב נוכחים בגידול, בעיקר השפעה על הפרוליפרציה ושליחת גרורות. אכן נמצאו עדויות שכאשר מזריקים את חומר ההרדמה אל אותם תאי עצב נצפתה האטה בהתקדמות הגידול. מחקרים אלו חדשים ונדרשים מחקרים נוספים בנושא. Targeting neurons in the tumor microenvironment with bupivacaine nanoparticles reduces breast cancer progression and metastases
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
https://www.pfizermedicalinformation.com/bupivacaine-hydrochloride/clinical-pharmacology
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Fourutan T. Shafiei, Russell K. McAllister, Javier Lopez, Bupivacaine, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2024
- ^ Bupivacaine (Local) Monograph for Professionals, Drugs.com (באנגלית)
- ^ Bupivacaine, go.drugbank.com (באנגלית)
- ^ bupivacaine hydrochloride injection, USP () Clinical Pharmacology | Pfizer Medical Information - US, www.pfizermedicalinformation.com (באנגלית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.