בטון רזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בטון רזהאנגלית: Lean Concrete) הוא בטון בעל יחס מים-צמנט גבוה (כמות הצמנט נמוכה ביחס לכמות המים). מסיבה זו נקרא הבטון "רזה", בשל תכולת הצמנט הנמוכה שבו. כמות המים הגדולה גורמת לבטון הרזה להיות בדרגת סומך גבוהה ומאפשרת יישום קל כמשטח ישר על גבי הקרקע. הבטון הרזה אינו נועד ליציקות בטון קונסטרוקטיביות בחלקי מבנה, אלא משמש כמצע הפרדה מהאדמה.[1]

הבטון הרזה משמש לרוב כחוצץ בין האדמה ליסודות המבנה. בטון רטוב הבא במגע עם אדמה עלול להיפגע ולהיסדק משום שהאדמה סופגת אליה חלק גדול מהמים שבתערובת הבטון הטרייה ובכך משתנה היחס מים-צמנט ומביא את הבטון לתוצאה של תכונות ירודות ולא רצויות. כדי שיסודות המבנה לא יפגעו כתוצאה ממגע ישיר עם האדמה בזמן היציקה, יוצקים ראשית את הבטון הרזה בשכבה שעובייה כ-5 ס"מ. לאחר התקשות הבטון הרזה ניתן להמשיך לצקת עליו את יסודות המבנה ללא חשש מפגיעה בתכונות הבטון הקונסטרוקטיבי הנוצק.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Bulldozers2012-Shoam 0072a.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הנדסה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.