סיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיד
ייצוג של המבנה הגבישי של סיד. באדום - אטומי סידן, בלבן - חמצן
ייצוג של המבנה הגבישי של סיד. באדום - אטומי סידן, בלבן - חמצן
שם סיסטמטי סידן חמצני
כתיב כימי CaO עריכת הנתון בוויקינתונים
מסה מולרית 56.077 גרם/מול
מראה אבקה לבנה עם זיקה לגוון צהוב בהיר
מספר CAS 1305-78-8
צפיפות 3.35 g/cm3 גרם/סמ"ק
מצב צבירה מוצק
מסיסות מסיס במים, גליצרול, חומצות, תמיסת סוכר
טמפרטורת היתוך 2,572 °C
2845.15 K
טמפרטורת רתיחה 2,850 °C
3123.15 K
בסיסיות 12.8 ‏pKb
אנתלפיית התהוות סטנדרטית −635.09 קילוג'ול למול
NFPA 704
NFPA 704#סיכון לשריפהNFPA 704#אזהרות מיוחדותNFPA 704#אי יציבות / פעילותNFPA 704#סיכון בריאותיNFPA 704.svg
אודות התמונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כבשן סיד טורקי-עות'מאני במודיעין

סיד (באנגלית: CaO ; Calcium oxide) הוא תרכובת המכילה סידן (Ca) וחמצן (O). סימנו הכימי הוא CaO ומסתו המולקולרית היא 56.0774 amu. צבעו לבן. הסידן מותך בטמפרטורה 2,572 °C ומורתח ב-2,850 מעלות °C. בטמפרטורת החדר הסיד הוא גבישי, מְאַכֵּל ואלקלי.

הסיד הופרד לראשונה מתערובת בשנת 1808, על ידי אלקטרוליזה של סידן וכספית חמצנית.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיד מופק על ידי שרפה של אבן גיר. בזמן השרפה פולט הגיר פחמן דו-חמצני. האבקה מופקת מטחינת תוצרי השרפה הנקראים "רגבים".[1] אבקת הסיד מכונה גם בשם "סיד חי", מכיוון שהחמצן שבו נותן לו "חיים", משמע אקטיביות כימית ויונית.

סיד אווירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגע של אבקת סיד עם מים, נוצרת תגובה אקסותרמית, המפיקה חום גבוה, ונוצרת משחה רכה המכונה מימת הסידן או סיד כבוי 2(Ca(OH. במגע עם האטמוספירה מתחברת מימת הסידן עם דו-תחמוצת הפחמן ולמעשה חוזרת להרכב המקורי של אבן הגיר CaCO3.

התגובה הכימית של הסיד עם המים היא מקור סכנת הכוויות של רקמה חיה עם הסיד.

זו הסיבה שהסיד מכונה "חומר מליטה אווירי" או "סיד אווירי", כיוון שהוא מתקשה במגע עם האוויר.

מלט הסיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלט הסיד הוא תערובת הסיד הכבוי ואגרגטים, בייחוד אגרגטים דקים כגון חול ים או חול מחצבה. מלט הסיד הוא אחד מחומרי המליטה הראשונים בהם בוצעו עבודות בנייה בתרבות האנושית ונעשה בו שימוש כבר בעת העתיקה.

החיסרון העיקרי שלו מול חומרי מליטה מודרניים כגון צמנט פורטלנד הוא בזמן התקשותו הממושך. ההתחזקות הממושכת של מלט הסיד נובעת מהעובדה שלהתחזקות הסיד דרוש מגע עם האוויר וכאשר מלט הסיד מבוצע בשכבה עבה, הרי החלקים החיצוניים של העיסה נאטמים ומונעים מעבר אוויר אל החלקים הפנימיים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השימוש הידוע הראשון לסיד הוא אטימת בורות מים. מכאן גם נובעת האימרה שמקורה במסכת אבות, "בור סוּד [=מסויד] שאינו מאבד טיפה".
  • בימי קדם עשו שימוש קוסמטי בסיד. בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, פ:) מסופר על רב ביבי שסך את ביתו בסיד כדי ליפותה, ועל תגובתו של רב נחמן שביתו שלו נאה מספיק ואינה צריכה טיפול שכזה.
  • לסיד חי (Quicklime) מיוחס שימוש במתכון הסודי להכנת האש היוונית ככל הנראה ליצירת ההתלקחות הראשונית באמצעות חשיפתו למים, המעלה את הטמפרטורה שלו מעל 150 מעלות צלזיוס.
  • בתקופה העות'מאנית הוקמו כבשני סיד בארץ ישראל לשרפה של אבני גיר במשך כמה ימים לצורך ייצור סיד לציפוי קירות.
  • שימוש נוסף כנשק תועד כאשר אחד ממצביאיו של המלך הנרי השלישי פיזר סיד חי על צי צרפתי פולש ועיוור את המתקיפים.
  • כיום השימוש העיקרי של הסיד הוא שימוש של בנייה וצביעה. עקב צבעו הלבן של הסיד הוא משמש כצבע לבן שכיח בעולם הבניה.
  • הסיד משמש גם כחומר גלם למלט וטיח.
  • לסיד שימושים רבים בתעשיות כימיות.
  • סיד משמש לתאורה על ידי פנסי סיד[2].
  • הבסיס ליצירת אור דרומנד, המכונה אור סיד[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבשן סיד

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חומרי מליטה- י. סורוקה הוצאת "מכלול"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבל רש״י במסכת בבא מציעא דף עד עמוד א ד״ה ומידק כתב: לאחר שנשרפו האבנים הרי הן חתיכות שרופות, ומוציאין אותן מן הכבשן, ונותנין בהן מעט מים, וצוברין אותן ונידוכות מאליהן כקמח טחון.
  2. ^ 1 2 אור דרומנד