ביאטריס, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה
 | |||||||||
| לידה |
20 באפריל 1884 איסטוול פארק, הממלכה המאוחדת  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1966 (בגיל 82) סנלוקר דה ברמדה, ספרד | ||||||||
| שם מלא | ביאטריס לאופולדין ויקטוריה | ||||||||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד | ||||||||
| מקום קבורה |
Convent of the Capuchinos | ||||||||
| בן או בת זוג |
Infante Alfonso, Duke of Galliera (15 ביולי 1909–13 ביולי 1966) | ||||||||
| שושלת House of Saxe-Coburg and Gotha | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ביאטריס, נסיכת סקסה-קובורג וגותה (באנגלית: Princess Beatrice Leopoldine Victoria of Saxe-Coburg and Gotha)(20 באפריל 1884 – 13 ביולי 1966) הייתה נסיכת אדינבורו וסקסה קובורג וגותה ונכדתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת. מאוחר יותר נישאה לבן משפחת המלוכה הספרדית, אלפונסו, נסיך ספרד, דוכס גליירה, בן דודו הראשון של אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד.
ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיכה ביאטריס לאופולדין ויקטוריה נולדה ב-20 באפריל 1884 בקנט, אנגליה, לאלפרד, דוכס אדינבורו, בנה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, ולמריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, בתם של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה ומריה, נסיכת הסן. היא נקראה "בייבי בי" על ידי משפחתה.
היא הוטבלה בבית איסטוול ב-17 במאי 1884 על ידי הכומר ויליאם לויד. הסנדקים שלה היו ביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת, הלנה, נסיכת ולדק ופירמונט ווילהלם הראשון, קיסר גרמניה .
ביאטריס בילתה את רוב שנותיה הראשונות במלטה, שם שירת אביה בצי המלכותי. יחד עם אחותה הגדולה אלכסנדרה, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה, היא הייתה שושבינה בחתונת בני דודיהן מצד אביהן הדוכס והדוכסית מיורק (לעתיד ג'ורג' החמישי והמלכה מרי) ב-6 ביולי 1893.
עם מות דודו של הנסיך אלפרד, ארנסט השני, דוכס סקסה-קובורג-גותה, ב-22 באוגוסט 1893, הדוכסות עברה בירושה אל הדוכס מאדינבורו, שכן אדוארד, נסיך ויילס, אחיו הבכור של הדוכס והמלך לעתיד אדוארד השביעי, ויתר על זכותו לירושה. הדוכס והדוכסית, עם חמשת ילדיהם ששרדו, נסעו זמן קצר לאחר מכן לקובורג כדי להתיישב.
סיכויי נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1902 ניהלה הנסיכה ביאטריס רומן עם מיכאיל אלכסנדרוביץ', אחיו הצעיר של ניקולאי השני, ובאותה תקופה היורש של כס המלוכה הקיסרי. היא החלה לקבל ממנו מכתבים בספטמבר 1902, ואף על פי שהיה דוכס רוסי והיא נסיכה גרמנית, הם התכתבו באנגלית, והוא כינה אותה "סימה" עם זאת היא נמנעה מלהתחתן עם הדוכס הגדול כאשר הכנסייה הרוסית האורתודוקסית אסרה על נישואי בני דודים מדרגה ראשונה. אף על פי שנישואים כאלה הורשו בעבר בבית רומנוב (הדוכסית הגדולה יקטרינה פבלובנה, שידה נדחתה לנפוליאון בונפרטה, הורשתה פעמיים להינשא לבני דודים ראשונים. צאצאיה הפכו לסניף הרוסי של הדוכסים מאולדנבורג). ניקולאי השני האדוק, ראש הכנסייה הרוסית הרשמי, למען אחיו.
בנובמבר 1903, מיכאיל כתב לביאטריס ואמר לה שהוא לא יכול להתחתן איתה. המצב הוחמר על ידי מכתב שביאטריס קיבלה אז מאחותה הגדולה ויקטוריה מליטה, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה ("דאקי"), שבו מיכאיל הואשם בכך שיזם בקפדנות את הרומן האבוד (כאשר כמה שנים לאחר מכן ויקטוריה מליטה עצמה ניסתה להינשא לבן דודה קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה והקיסר סירב, אך היא התעקשה ונשלחה עם קיריל לגלות). ביאטריס המושפלת נשלחה למצרים כדי להתאושש משברון הלב, אך השתוקקה וכתב מכתבי נזיפה למיכאיל עד 1905.
על פי השמועות, ביאטריס התכוונה להתחתן עם אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד, אך זו התגלתה כשמועה שקרית כאשר נשא לאישה את בת דודתה ויקטוריה אֶאוּחֶנִיַה, נסיכת בטנברג בשנת 1906. בחתונתם פגשה ביאטריס את בן דודו של המלך אלפונסו, אלפונסו, נסיך ספרד, דוכס גליירה, (1886-1975), אינפנטה מספרד, הדוכס החמישי מגליירה. ממשלת ספרד התנגדה להצעה של אינפנטה להתחתן עם נסיכה בריטית, שבניגוד למלכה ויקטוריה אאוחניה לא הסכימה להמיר את דתה לקתוליות הרומית: המלך נאלץ להבהיר שאם החתונה תתקיים, בני הזוג יצטרכו לחיות בגלות.
עם זאת, ביאטריס ואלפונסו נישאו בטקס קתולי ולותרני בקובורג ב-15 ביולי 1909. בני הזוג התיישבו בקובורג עד שב-1912 הורשו לשוב לספרד ותוארו כאינפנטה הוחזר.
באוגוסט 1913 התקבלה ביאטריס לכנסייה הקתולית.
שערורייה וגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך נישואיו של המלך אלפונסו השלושה עשר, היו לו פרשיות ורומנים רבים, שחלקם הולידו ילדים לא חוקיים. הוא לכאורה גם התאהב בהנסיכה ביאטריס, שדחתה אותו. המלך גירש אותה ואת בעלה מספרד, באמתלה של שליחת אינפנטה אלפונסו למשימה לשווייץ. במקביל, מעגל החברים של המלך, שתעב הן את ביאטריס והן את המלכה ויקטוריה אאוחניה, החל להפיץ שמועות זדוניות, באומרו שביאטריס גורשה בגלל התנהגותה הרעה, דבר שלא היה נכון.
לזוג נולדו שלושה בנים:
- אלברו אנטוניו פרננדו קרלוס פליפה (1910 – 1997)
- אלונסו מריה כריסטינו ג'וסטו (1912 – 1936)
- אטאולפו קרלוס אלחנדרו איזבלו (1913 – 1974)
מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפחה עברה לאנגליה, שם התחנכו שלושת בניהם במכללת ווינצ'סטר. משפחת המלוכה הספרדית ויתרה לבסוף, וביאטריס ומשפחתה הורשו לשוב לספרד, שם הקימו את ביתם באחוזה בסנלוקר דה באראמדה.
שנות השלושים היו תקופה אומללה עבור המשפחה, שכן קריסת המלוכה הספרדית ומלחמת האזרחים שבאה בעקבותיה הובילו לאובדן חלק גדול מעושרה של המשפחה. לאחר הקמת הרפובליקה הספרדית השנייה בשנת 1931 נמלטו המלך אלפונסו ומשפחתו לגלות באיטליה. בשנים שלאחר מכן, המצב הפוליטי בספרד החמיר כאשר קבוצות שונות נאבקו על השלטון. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 פרצו העימותים למלחמת אזרחים כוללת. ביאטריס ואלפונסו איבדו את עזבונם במהלך המלחמה ובנם האמצעי של בני הזוג, אלונסו, נהרג בלחימה למען הכוחות הפשיסטיים.
חיים מאוחרים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאטריס מתה באחוזתה באל בוטנקו בסנלוקר דה בארמדה ב-13 ביולי 1966. בעלה שרד אחריה תשע שנים. בנם אטאולפו מת בשנת 1974. הנכדים היחידים שלהם הם ילדיו של הנסיך אלברו.
בעת מותה, ביאטריס הייתה בתם האחרונה ששרדה של הנסיך אלפרד והדוכסית הגדולה מריה אלכסנדרובנה.
