בית אסקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית אסקס
Ēast Seaxna
מדינה ממלכת אסקסממלכת אסקס ממלכת אסקס
מייסד המלך אסקווין
השליט האחרון המלך אאלפוולד
תקופת השושלת 527825 (כ־298 שנים)
אתניות סקסונית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית אסקסאנגלית עתיקה: Ēast Seaxna) היה שושלת מלוכה אשר שלטה בממלכת אסקס במשך כשלוש מאות שנה, לכל אורך ימי קיום הממלכה, בין ראשית המאה ה-6 לראשית המאה ה-9. בשנים אלו מלכו מטעם השושלת שמונה עשר מלכים, אשר מהווים את מלכי אסקס.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

     מלכי אסקס         שליטים זרים

אסקווין
מלך אסקס
אאורמנריק
מלך קנט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סלדה
מלך אסקס
 
ריקולה
 
אתלברט הראשון
מלך קנט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סאברט
מלך אסקס
סאקסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סאוורד
מלך אסקס
סיקסרד
מלך אסקס
סיגפרת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיגברט הראשון
מלך אסקס
 
סוויתהלם
מלך אסקס
 
סאבי
מלך אסקס
סלפרת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיגהרה
מלך אסקס
 
סוואפהרד
מלך קנט
 
סיגהרד
מלך אסקס
 
סוואפרד
מלך אסקס
 
סיגבאלד
 
 
 
 
 
 
 
אופה
מלך אסקס
זיגמונדסיגברט השני
מלך אסקס
 
 
 
 
סווית'רד
מלך אסקס
סאלרד
מלך אסקס
 
 
סיגריק
מלך אסקס
 
 
סיגרד
מלך אסקס

הערה: בתרשים מוצגים רק אישים בעלי חשיבות היסטורית, לרבות כלל המלכים לבית אסקס, כמו גם דמויות אחרות בעלות חשיבות בהבנת תולדות המשפחה.

מקורות: [1][2][3][4][5]


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Keith Fitzpatrick-Matthews: Genealogies from BL Additional MS 23,211
  2. ^ Barbara Yorke, "The Kingdom of the East Saxons", Anglo-Saxon England, Cambridge University Press, vol. 14,‎ 1985 (ISBN 978-0-521-71292-7).
  3. ^ vgl.: R. H. Hodgkin: A History of the Anglo-Saxons, 2 Bände, Clarendon, Oxford 1935, P. 76
  4. ^ Æthelgoda wurde nur in einer späteren Legendeüberliefert. Siehe: Emma Mason: Westminster Abbey and its People c.1050-c.1216, Boydell & Brewer, 1996, ISBN 978-0851153964, p. 2.
  5. ^ Simon Keynes: Kings of the East Saxons, In: Lapidge et al (Hrsg.): The Blackwell Enzyclopaedia of Anglo-Saxon England, p. 510–511.