מלך או מלכה[1] הוא שם הניתן למונרך בשלל סיטואציות. מלך הוא שליט ממלכה בראש מלוכה, רוב המלכים מעבירים את שלטונם בירושה משפחתית, אך באיחוד הפולני-ליטאי או באימפריה הרומית הקדושה המלך נבחר על ידי אצילי הממלכה ולאו דווקא עבר בירושה, במשטר הפיאודלי האירופאי, מלך נחשב לדרגה הגבוהה ביותר לאחר הקיסר,[דרוש מקור][דרושה הבהרה] תואר אצולה שהיה בו שימוש רב בעיקר במדינות אירופאיות, וכיום יש בו שימוש אך ורק ביפן.
בעברית, המילה מלך מוזכרת בתנ"ך במאות מקומות במשמעות של שליט. למשל: ”אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ” (קהלת, י', ט"ז), או ”כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ” (ישעיהו, ל"ג, כ"ב)
בערבית, שפה שמית אשר דומה לעברית, משמשת מילה דומה למלך, מאליכ.
מקור המילה השמית למלך הוא מן השפה האכדית, שם הוא נקרא מאלקו או מאליקו. פירושה המקורי של המילה היא 'יועץ', והיא מופיעה במיתוס הבריאה הבבלי.
המילה King ("קינג") באנגלית, באה מהמילה בשפה האנגלית העתיקהCyning ("קינינג"), שמקורה במילה Kuningaz ("קונינגאץ") בשפה הפרוטו-גרמאנית. המילה הפרוטו-גרמאנית הגיעה גם לשפות אסטונית ופינית שעד היום נמצאות בשימוש. באנגלית מודרנית משמשת המילה King.
מילים דומות משמשות גם בשפות הגרמאניות האחרות, כך לדוגמה, בגרמנית König ("קניג"), בדנית Konge ("קונא"), ובשוודית Kung ("קונג") או Konung ("קונונג").
דמיון בין הענפים השונים של השפות ההודו-אירופיות אפשר למצוא במילה הלטינית למלך, Rex ("רקס"), לבין המילה ההינדית למלך, राजा ("ראג'ה") והמילה הגרמנית לאימפריה, Reich ("רייך").
צרפתית, ספרדית ואיטלקית כשפות רומאניות שמושפעות מאוד מלטינית, משתמשות למלך במילים Roi ("רוי"), Rey ("ריי") ו-Re ("רה") בהתאמה. האנגליתשאלה את המילה הצרפתית ומשתמשת במילה Royal ("רויאל") לתיאור דבר מה מלכותי.
טבלה זו מעודכנת נכון לאוגוסט 2021. רוב המונרכים הנושאים בתואר "מלך" (או בתואר מקביל) המכהנים כיום עומדים בראש מונרכיה חוקתית, ורק שניים מהם עודם נחשבים כשליטים אבסולוטיים: מלך ערב הסעודית ומלך אסוואטיני.
ציטוטים בוויקיציטוט: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
