בית אליהו פראג'י

בית אליהו פראג'י
מידע כללי
סוג	בית מגורים
כתובת	רחוב אוסישקין פינת רחוב מרדכי נרקיס, ירושלים
מדינה	ישראל
בעלים	אליהו פראג'י
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1927
תאריך פתיחה רשמי	1927
סגנון אדריכלי	אמנות אקלקטית
קואורדינטות	31°46′45″N 35°12′44″E / 31.7791361°N 35.2123388°E
	(למפת ירושלים רגילה) בית אליהו פארג'י

בית אליהו פראג'י (ידוע גם בשם בית ברוולד) היה בית המגורים של אליהו פראג'י ומשפחתו, ולימים הושכר מבנהו לגופים שונים שהשתמשו בו בשימושים שונים. בניית הבית, שנבנה בפינת רחוב מרדכי נרקיס, בסמוך לשכונת שערי חסד בירושלים, הסתיימה בשנת 1927. הבית הוגדר כאתר מורשת בישראל. בשנת 2007 נפגעו חלקים בבית במהלך הכנתו לצורך מגורי רוכש פרטי, ושוקם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הבית הסתיימה בשנת 1927 על ידי איש היק"א אליהו פראג'י, עורך דין יהודי-טורקי שעלה לארץ ישראל בשנת 1913 ועבד בין היתר כיועצו של הברון רוטשילד.

הבית, הממוקם בלב גינה גדולה עם עצי אורן, עוצב בסגנון אקלקטי בעל תוספות קלאסיות. מבנה הבית כולל שמונה חדרים, שגודל כל אחד מהם הוא 30–35 מ"ר. חדרי הבית רוצפו במקור בריצוף בעל דגם שונה בכל חדר. המרכיב הבולט ביותר בבית הוא מגדל מעוצב בצורת פירמידה מצופה ריבועי נחושת. הבית ניכר בעושר ארכיטקטוני, דבר הניתן לראות בצירוף חלון בולט, משקופים ומעקות מסוגננים, ושילוב חזיתות אבן אדומות בעיטורים שונים.

לאחר פטירתו של אליהו פראג'י בשנת 1964, השכיר בנו ויקטור את הבית לגופים שונים אשר השתמשו בו בשימושים שונים, ביניהם מרכז תרבות צרפת, חברת קרתא, מרכז לגמילה מאלכוהוליזם ולבית קפה שנקרא "בסוגריים"^[1].

בשנת 2007, למרות שהוגדר כאתר מורשת בישראל, נמכר הבית ליהודי מחו"ל ששיפץ באופן מאסיבי את הבית והגינה, תוך שמירה על הצורה החיצונית של הבית בלבד, וגם זאת לא לגמרי. הדבר הכי בולט שהשתנה בשיפוץ הייתה הפירמידה שנבנתה מחדש, והפירמידה החדשה החליפה את הפירמידה הישנה.

פגיעת המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 נמכר המבנה על ידי בתו מרים, אשר ירשה את חלקו של אחיה ובעלה משה, ליזמים פרטיים שקיבלו מעיריית ירושלים היתר בנייה במקום. בהיתר צוין שלא ישתנו צורתו החיצונית של המבנה, סגנונו האדריכלי, לרבות סוג האבן, הפתחים, כתובות, תבליטים, סיתות, צבע, סורגים, עצים בוגרים, מתקנים ושערים^[2].

היזמים הפרטיים אשר לא פעלו לפי ההיתר, פגעו במבנה הבית, כאשר עקרו את המרצפות והרסו את הגג. כשהעירייה הבחינה שהעבודות חורגות מההיתר, הוצא צו הפסקת עבודה. לאחר הפסקת העבודה, העירייה חייבה את היזמים הפרטיים לשחזר את החלקים במבנה שנפגעו, לשכור אדריכל שימור ולעבוד על פי הנחיות יחידת השימור בעירייה ותחת פיקוחה הצמוד, עד שישוחזרו כל האלמנטים שנפגעו^[3].