בניין הבולשת הבריטית בתל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בניין הבולשת הבריטית
בנין ה CID ביפו.jpg
בניין הבולשת הבריטית, 2009
מידע על המבנה
סוג מבנה נטוש
כתובת אוארבך 1 פינת אילת 14
עיר תל אביב יפו
מדינה ישראל
קומות 3
קואורדינטות 32°03′26″N 34°45′45″E / 32.057305555556°N 34.762472222222°E / 32.057305555556; 34.762472222222
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בניין הבולשת הבריטית בתל אביב נמצא בפינת הרחובות אוארבך (מס' 1) ואילת (מס' 14). זהו בניין בן שלוש קומות שנבנה בסגנון באוהאוס, ושימש כמטה הבולשת הבריטית בתל אביב בתקופת המנדט הבריטי.

אחרי תקופת המנדט, הפך המבנה לבית המשפט המחוזי, ושימש בתפקידו זה עד 1968. לאחר מכן המבנה הוזנח והפך מושא לסכסוכים משפטיים שמנעו את שיקומו.[1]

תכנון, הקמה ובעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הבניין יזם והקים איש העסקים הגאורגי האמיד אהרון ישר מיכקשוילי. הוא ירש מאביו נכסים רבים בתל אביב. האב היה אחד מראשי העדה הגאורגית (ואף נקרא רחוב על שמו באשדוד). את התכנון האדריכלי בסגנון הבינלאומי ("באוהאוס") עשה האדריכל זכי שלוש.[1]

התקפות האצ"ל והלח"י על הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במרץ 1944 חדרו אנשי האצ"ל אל הבניין עם מטעני נפץ. הבניין היה מלא בשוטרים בריטיים בעקבות פעולה של הלח"י שבוצעה באותו היום. למרות זאת, הצליחו אנשי אצ"ל לפוצץ את הבניין.[2]

אחרי תקופת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי תקופת המנדט הפך המבנה לבית המשפט המחוזי, ושימש בתפקידו זה עד 1968. לאחר מכן פעל במבנה בית בושת. סכסוך ירושה הביא לנטישת הבניין ולהזנחתו. הריב המשפחתי על הבניין החל לאחר שאהרון ישר מיכקשוילי נפטר ב-1994. בצוואה שערך טרם מותו, הוא הוריש את רכושו הרב לשלוש אחיותיו המבוגרות: מלכה, רוזה ורחל, ואילו לבנו ולבתו דוד וליאורה מיכקשווילי, שניתק את קשריו אתם מאז התגרש מאמם חווה גורל, הוריש סכום כסף זעום. הילדים ערערו לבית המשפט על צוואתו. כעבור למעלה מעשר שנים החליט בית המשפט העליון לשנות את הצוואה, ובעקבות כך הבן והבת קיבלו את חלקם.[3]

בינתיים דרשה עיריית תל אביב-יפו מאות אלפי שקלים ארנונה על הבית לאורך השנים,[4] אך בנו ובתו של מיכקשווילי, שעתה היו בעלי הנכס, סירבו לשלם וטענו כי הבית שימש לפעילות ציבורית ולכן הם פטורים מתשלום הארנונה. נכון ל-2017, הסכסוך המשפטי הזה עודו בתוקף. הילדים מסרבים לשלם ארנונה, ומנגד העירייה מסרבת לאפשר לפתוח בבניין עסק כל שהוא. התוצאה היא מניעת שיקום הבניין, והידרדרותו עד סף הכרזה עליו כמבנה מסוכן. פלישת חסרי בית וגילוי גופות של שניים מהם בתוך הבניין הביאו להקפתו בגדרות גבוהות, כדי למנוע גישה אליו.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]