פלטון פון אוסטינוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבנה מלון הפארק שפתח פון אוסטינוב במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, כיום בית עמנואל
בית אוסטינוב ברחוב הופמן 9 במושבה

הברון פלטון גרגורייביץ' אוסטינוב (רוסית Платон Григорьевич Устинов) או פלטו פון אוסטינוב (גרמנית Plato von Ustinow; ‏1840 במוסקבה-1917 בפסקוב) היה איש אצולה רוסי ואזרח גרמני, אשר התגורר ביפו בין השנים 1913-1878 והיה מהדמויות הבולטות בעיר. פון אוסטינוב היה מיסיונר, סוחר, אספן עתיקות, מלונאי ופילנטרופ.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פון אוסטינוב נולד למשפחת אצילים רוסית וירש את אחוזת אביו "אוסטינובקה" (Устиновка) באזור סראטוב. הוא שירת בחיל הפרשים של צבא האימפריה הרוסית אך נפצע בתאונת רכיבה ונאלץ להפסיק את שירותו. בנוסף הוא חלה בדלקת ראות, ורופאו יעץ לו לשהות באקלים חם יותר. פון אוסטינוב נסע לאיטליה ומשם למצרים ולבסוף הגיע לארץ ישראל. הוא פגש בפטר מצלר (Peter Martin Metzler‏; 1907-1824) ובאשתו דורותיאה, אשר היו מיסיונרים פרוטסטנטים ביפו, ולמחייתם עסקו במסחר וניהלו אכסניית צליינים וטחנת קמח. החל באמצע 1861 התגורר פון אוסטינוב באכסנייתו של מצלר ביפו, והפך לשותף בפעילותו המסחרית. בתחילת 1862 נרפא פון אוסטינוב ממחלתו ושב לאחוזת אוסטינובסקה, אך הוא העניק למצלר כספים שבהם הוקמו בית ספר מיסיונרי ומרפאה ביפו.

ב-1875 המיר פון אוסטינוב את דתו מנצרות רוסית פרבוסלבית והיה לפרוטסטנטי, ובהתאם לחוק הרוסי שחל על נכסים פאודלים הוא נאלץ למכור את אחוזתו ב-1876. המלכה אולגה מווירטמברג (Königin Olga von Württemberg) הזמינה את פון אוסטינוב לווירטמברג ודאגה לו לאזרחות גרמנית. תוארו כברון אושר ובאותה שנה נשא לאישה את מארי מצלר (Marie Metzler), בתו של מצלר, שהייתה אז בת 16. ב-1878 שב פון אוסטינוב ליפו ורכש את המבנה אשר שימש כבית ספר, פנימייה וכבית העם של הקהילה הטמפלרית במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו (כיום בית עמנואל ברחוב אורבך 8). פון אוסטינוב הוסיף למבנה קומה שלישית, והחצר הגדולה הפכה לאחד הגנים המתוכננים הראשונים בארץ ולמקום בילוי אהוד על תושבי הסביבה. ב-1879 חנך הברון מוזיאון בקומת המבנה הראשונה, שבו הוצג אוסף העתיקות שאסף ברחבי ארץ ישראל. עם תחילת העלייה הראשונה זכו עולים חדשים נזקקים לסיוע ולטיפול רפואי במבנה.

פון אוסטינוב התגרש ממארי ב-1888, ושנה לאחר מכן נישא למגדלנה האל (Magdalena Hall), אשר נולדה באמבה מריאם שבאתיופיה לאב יהודי שהתנצר ולאם ששימשה כאשת חצר בחצר הקיסר האתיופי.

בעקבות הפיצול בתנועה הטמפלרית בארץ, ושיבת חלק מחבריה אל חיק הנצרות פרוטסטנטית, התגבשה במושבה הגרמנית ביפו קהילה פרוטסטנטית, ופון אוסטינוב הצטרף לשורותיה. הוא אפשר לבני הקהילה לערוך את כינוסיהם באולם שבביתו בין השנים 1897-1889. ב-1895 פתח פון אוסטינוב את "מלון הפארק" (Hôtel du Parc) בשתי הקומות הראשונות של הבניין, וקרא לו על שם הגן המטופח[1] שהשתרע סביבו. הברון עצמו התגורר בקומה השלישית, אך יש הטוענים כי המלון נפתח כאשר הונו של פון אוסטינוב התדלדל, והוא נאלץ לעבור להתגורר בבית העץ השוכן כיום ברחוב בר הופמן 9‏‏[2].

לקראת ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו בעת מסעם בארץ ישראל ב-1898, תרמו פון אוסטינוב ומצלר את הקרקע להקמתה של כנסיית עמנואל במושבה[3]. התוכנית הייתה שטקס הנחת אבן הפינה יערך בנוכחותו של הקיסר, אך לבסוף הטקס התעכב, והקיסר, אשר שהה ביפו ב-27 באוקטובר 1898 והתארח במלונו של פון אוסטינוב, לא נכח בו.

בשנת 1902 סייע פון אוסטינוב לתושבי המושבה האמריקאית בירושלים להסב חלק ממבנה המושבה הראשי לאכסניית "אמריקן קולוני", ופון אוסטינוב נהג לשלוח לאכסניה את אורחיו במלון הפארק להמשך מסעם בירושלים. באותה שנה שבה חותנתו של פון אוסטינוב לאתיופיה, והקיסרית האתיופית טיטו בטול, ביקשה ממנה לפנות אל פון אוסטינוב כדי שירכוש עבורה חלקת קרקע ויקים בה אכסניה לצליינים אתיופיים ליד הכנסייה האתיופית בירושלים. פון אוסטינוב מילא אחר בקשת הקיסרית, והמבנה הוקם ברחוב שאול אדלר 7 בירושלים בין השנים 1906-1904, ונודע לימים כ"בית הקיסרית טאיטו".

בשנת 1913 עזבו בני הזוג פון אוסטינוב את הארץ ונסעו לבריטניה, ופון אוסטינוב מכר את אוסף העתיקות שלו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היגרו בני הזוג חזרה לרוסיה, וב-1917 מת פון אוסטינוב ברעב בפסקוב, באנדרלמוסיה שפקדה את רוסיה.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של פון אוסטינוב, יונה פון אוסטינוב (Jona von Ustinov), יצא לרוסיה כדי להתחקות אחר עקבותיו של אביו. לימים הוא היה לעיתונאי ולדיפלומט, ושימש כמרגל מטעם ה-MI5 בגרמניה הנאצית. בנו של יונה ונכדו של פון אוסטינוב היה השחקן הבריטי פיטר יוסטינוב.

אלמנתו של פון אוסטינוב עזבה את רוסיה והיגרה לבריטניה ולבסוף לקנדה, שם מתה ב-1945. ב-1926 היא מכרה את בית המלון ביפו לחברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה 'את סיפורו של ביבודי המומחה ניסים בכר אלחדיף' שעבד כגנן עם שני עוזרים יהודים מתלמידי מקווה ישראל בין השנים 1880–1890 בערך נחשוני החולה
  2. ^ סיור במושבה האמריקאית-טמפלרית
  3. ^ איל יעקב איזלר, "פטר מרטין מצלר (1907-1824): סיפורו של מיסיונר נוצרי בארץ-ישראל", חיפה: אוניברסיטת חיפה / המכון ע"ש גוטליב שומכר לחקר פעילות העולם הנוצרי בארץ-ישראל במאה ה-19, 1999, כרך 2, דף מג ודף 51. ISBN 965-7109-03-5