ברונו ליליפורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברונו ליליפורס
לידה 14 במאי 1860
Uppsala Cathedral Assembly, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בדצמבר 1939 (בגיל 79)
Uppsala Cathedral Assembly, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הישן של אופסלה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות A Fox Family, Eider Ducks, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Anders Liljefors, Lindorm Liljefors עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברונו ליליפורסשוודית: Bruno Liljefors; ‏14 במאי 186018 בדצמבר 1939) היה אמן שוודי. הוא ידוע בעיקר בזכות ציורי הטבע והחיות שלו, במיוחד בסיטואציות דרמטיות. הוא היה צייר חיות הבר השוודי החשוב ביותר וכנראה המשפיע ביותר של סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים.[1] הוא גם צייר כמה סיפורי תמונות, מה שהפך אותו לאחד מיוצרי הקומיקס השוודים המוקדמים.[2][3][4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של הצייר

ליליפורס נולד באופסלה, שוודיה. הוריו היו אנדרס ליליפורס ומריה מרגרטה לינדבק. הוא היה אחיו של המלחין והמנצח רובן ליליפורס (1871–1936). הוא למד בבית הספר בקתדרלת אופסלה במשך שש שנים. הוא קיבל הדרכה בשנים 1879–1882 באקדמיה המלכותית השוודית לאמנויות יפות. בין השנים 1882–1883 ערך מסע לימודי לדיסלדורף, באיירן, ונציה, פירנצה, נאפולי, רומא ופריז. הוא קיבל השראה ממושבת האמנים הסקנדינבית בצרפת בגרז-סור-לוינג. ב-1886 הוא הפך לחבר באיגוד האמנים (Konstnärsförbundet), שהיה מתחרה לאקדמיה המלכותית. בין השנים 1888–1889 לימד באקדמיה ואלנד בגטבורג.[5]

ב-1887 נישא לאנה אוליביה אולפסון (1864–1947). הנישואים הסתיימו בגירושים בשנת 1895, אז התחתן עם אחותה הצעירה של אשתו הראשונה, סיגנה אדולפינה הלנה אולפסון (1871–1944). הוא היה תושב אופסלה, עד קיץ 1894. בין השנים 1905–1917 התגורר ב-Ytterjärna שב - Södermanland ומ־1917 באוסטרביברוק ב-Uppland. הוא הקים סטודיו באוסטרביברוק, שם חי ועבד בין 1917 ל-1932.[6]

במהלך השנים האחרונות של המאה התשע-עשרה נכנס ליצירתו אלמנט של עצב, אולי תוצאה של סערה בחייו הפרטיים. לעיתים קרובות היה חסר לו כסף ובשנת 1925, הוא סבל מכאבים עזים בפניו. משנת 1932 התגורר ליליפורס בקונגהולמן בסטוקהולם. את השנתיים האחרונות לחייו בילה באופסלה.

ליליפורס מת ב-1939 ונקבר בבית הקברות הישן של אופסלה.[7][8]

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה, אשתו הראשונה, 1885

ליליפורס זוכה להערכה רבה עבור ציורי חיות הבר. כל חייו היה ליליפורס צייד, ולעיתים קרובות צייר אירוע של טורף-נטרף: שועל וארנבת, עיט ים ואידר המשמשים דוגמאות מצוינות לעבודותיו.[1] עם זאת, הוא מעולם לא הפריז באכזריותו של הטורף או בפאתוס של הנטרף, ותמונותיו נטולות רגשנות.

האיכות הכהה יותר בציוריו החלה לעורר עניין בהדרגה, וציוריו הוצגו בסלון פריז. ניתן לראות את השפעתם של האימפרסיוניסטים בתשומת הלב שלו להשפעות הסביבה והאור, ומאוחר יותר השפעת האר נובו. ברונו היה מוקסם מהדוגמאות שניתן למצוא בטבע, ולעיתים קרובות יצר אמנות מדפוסי הסוואה של בעלי חיים וציפורים. הוא אהב במיוחד לצייר גחליליות בחורש, והציור המוצלח ביותר שלו בנושא זה הוא גחלילית בקנה מידה גדול, 1888, שבו הוא לכד את אווירת היער עם שחר. הוא הושפע גם מהאמנות היפנית.[1]

אוספי האמנות שלו מוצגים במוזיאון הלאומי, במוזיאון גטבורג לאמנות, ובאוניברסיטת אופסלה. עבודתו הייתה גם חלק מאירוע הציור בתחרות האמנות באולימפיאדת הקיץ של 1932.

הוא צבר אוסף של בעלי חיים שישמשו כמודלים חיים שלו. ארנסט מלמברג נזכר:

נראה היה שלבעלי החיים יש אמון אינסטינקטיבי ומשיכה ממשית אליו. במתחם החיות שלו, היו שועלים, גיריות, ארנבות, סנאים, סמורים, נשר, אוח מצוי, נץ ועוד. גדולתו הייתה טמונה ביכולתו להראות בעלי חיים בסביבתם הטבעית.[1]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברונו ליליפורס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Hammond, Nicholas, Modern Wildlife Painting, Pica Press, 1998, ISBN 1-873403-55-0, pp. 31–40.
  2. ^ "Liljefors, Bruno Andreas". Svenskt biografiskt handlexikon. 1906
  3. ^ "No Greater Naturalist: Paintings of Bruno Liljefors". The Electric Lighting Company. March 3,
  4. ^ Tor Harald Hedberg (2010) Bruno Liljefors (Nabu Press)
  5. ^ Brita Linde. "Bruno A Liljefors". Svenskt biografiskt lexikon
  6. ^ "Bruno Liljefors". Nationalmuseum
  7. ^ "Liljefors, Bruno Anders". Vem är det - Svensk biografisk handbok. 1925.
  8. ^ Allan Ellenius (1996) Bruno Liljefors: Naturen som livsrum (Bonnier Alba)