בריח (אומנויות לחימה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילים אמריקאים מדגימים בריח מרפק ישר, הנקרא גם ארמבאר וג'וג'י-גאטמה

בריח או נעילת מפרק הינו טכניקת גראפלינג שתמציתה הוא מניפולציה של אחד ממפרקי היריב כך שיגיעו לקצה תחום תנועתם הטבעית. טכניקות אלה לרוב מערבות "בידוד" של אחד הפרקים (מצב שבו דבר אינו מגביל את תנועת המפרק) והפעלת מינוף עליו, כך שציר הסיבוב הוא המפרק עצמו או קרוב אליו. בריחים לרוב גורמים למידה כזו או אחרת של כאב, ואם מופעלים בכוח ו/או באופן מתפרץ עלולים לגרום לפציעות מסוימות, כגון: נזק גידי, שרירי ואף נזק לרצועות. במקרי קצה בריחים גורמים לשבר או לפריקה.

ניתן לסווג בריחים לחמש קבוצות שונות שאפיונם הוא המפרק או האיבר המשמש למינוף:

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריחים הינם טכניקת לחימה המשמשת לצורך הכנעה במספר אמנויות לחימה, ענפי ספורט לחימה ושיטות הגנה עצמית. לאמנויות לחימה שונות גישה שונה כלפי בריחים. בשיטות הגנה עצמית כגון אייקידו והפקידו ושיטות משטרתיות שונות הדגש הוא על בריחים ומניפולציות של כף היד, שמטרתן הכללית היא יצירת כאב ובכך לגרום ליריב להיכנע או לציית לדרישות מסוימות.

באמנויות הלחימה צבאיות קרביות ושיטות הגנה עצמית שונות כגון קרב מגע, סמבו, ג'ו ג'וטסו וג'ו ג'יטסו ברזילאי הנטייה היא לכיוון בריחים על מפרקים משמעותיים יותר, כגון הכתף, המרפק או הברך מכיוון שנטרול של מפרקים אלו מהווה נטרול כללי של הלוחם היריב. בנוסף, בריחים אלו מכוונים לשבירה או פריקה של העצם, ולא להסבת כאב.

באמנויות לחימה ספורטיביות ובתחרויות לחימה גישה שונה בנוגע לבריחים. בתחרויות אלו המתמודד הממנף ופעיל כוח לאט ובזהירות, עד שיריבו יכנע. מטרת המתמודדים היא רק לוודא שהבריח הונח כראוי, ולא הסבת כאב.

החוקים בנוגע לבריחים משתנים מתחרות לתחרות ומספורט לספורט. לדוגמה, בג'ו ג'יטסו ברזילאי כל הבריחים מותרים פרט לבריחי שדרה מותרים, ובג'ודו רק בריחי מרפק וכתף מותרים. ישנם גם תחרויות גראפלינג ספורטיביות בהן השימוש בבריחים הוא אסור לחלוטין, לדוגמה האבקות (ספורט). בריחי מפרקים קטנים ובריחי שדרה נחשבים לטכניקות לא מבוקרות, ולכן הם אסורים ברוב ענפי ספורט הלחימה.