ג'ודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Judo.svg
ג'ודו
Judo01cropped.jpg
הטלת ג'ודו
ארץ מקור יפןיפן  יפן
שנת ייסוד 1882
מייסד ג'יגורו קאנו
סגנון גראפלינג
התפתחה מ ג'ו ג'וטסו
אמנים מפורסמים ג'יגורו קאנו, קוגה, קוסאי אינוי, איליאס איליאדיס, טדי רינר, נקמורה, נמורה, טאני, מיטסויו מאדה, משפחת גרייסי.
ישראלים: יעל ארד, אורן סמדג'ה, אריק זאבי, ירדן ג'רבי, אורי ששון.
ספורט אולימפי מאז 1964 (גברים), מאז 1992 (נשים)
גמר תחרות ג'ודו ביפן ב-2007

ג'ודויפנית: ג'ו - רכה, דו - דרך (柔道)) היא אמנות לחימה מודרנית (גנדאי בודו) בעלת אופי ספורטיבי שנוסדה בסוף המאה ה-19 ביפן על ידי פרופ' ג'יגורו קאנו. אדם המתאמן בג'ודו נקרא ביפנית ג'ודוקא ובעברית ג'וּדַאי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים יפן התנהלה בצורה פאודלית, ומקצוע הוראת הלחימה, כמו כל המקצועות בחברה כזאת הועבר מאב לבן והגיע לרמות פיתוח גבוהות מאוד. למאסטרים בתחום הוראת הלחימה היה תפקיד חשוב בהוראת הסמוראים. עם פריצת שערי יפן על ידי האמריקאים הפכה יפן תוך שנים ספורות לחברה מודרנית, שבה למעשה למקצוע הוראת הלחימה של יפן הקלאסית לא היה מקום. כתוצאה מכך חלק גדול של מקצועות הלחימה נזנח ונשכח, אבל חלק מאמנויות הלחימה הצליחו להשתמר על ידי הפיכתם לאומנות אותה ניתן ללמד לקהל הרחב במתכונת המודרנית המקובלת היום. ג'ודו פותח בכוונה להפוך אותו לספורט. לשם כך קאנו חקר ובחן שיטות לחימה יפניות רבות שהיו ידועות בזמנו (הקרויות בשם הכולל ג'ו ג'יטסו), הוציא מהן את הטכניקות המסוכנות (כגון בעיטות, אגרופים), שיכלל חלק מהטכניקות הקיימות ויצר שיטה שמאפשרת להילחם בכל הכוח בלא להיפצע, להרוג או להטיל מום ביריב. ב-1886 פתח בטוקיו, בירת יפן, את "מכון קודוקאן לג'ודו". מכאן ואילך הלך הג'ודו והתפרסם ברחבי יפן ובעולם כולו.

הג'ודו הוא בעל אופי אוניברסלי ומתאים לכל הגילאים. התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה אופטימלית, ניצול כוחו של היריב, תנועות ספירליות שמפתחות את הגוף ולא נמצאות בשימוש בחיי היום-יום.

מרכז הג'ודו הוא בקודוקאן שבטוקיו, ביפן.

יסודות הג'ודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרבות מוכרעים בג'ודו בשני אופנים:

  • קרב עמידה - בו מטרת הקרב היא להטיל את היריב בצורות שונות עם ניקוד שונה עבור כל הטלה, כאשר הניקוד הגבוה ביותר הוא "אִיפּוּן", הטלה על הגב.
  • קרב קרקע - בו המטרה היא להכריע את היריב באחת משלוש שיטות:
    • ריתוק הצמדת שכמות היריב לקרקע, כאשר הוא על גבו, למשך 20 שניות.
    • חניקה האטת מהירות זרימת הדם לראש, ובכך הבאת היריב לכניעה או לעילפון. הטכניקה מותרת לילדים מגיל 12 ומעלה (ילדים ב').
    • בריח הפעלת לחץ באמצעות מנוף על מפרק היריב או על האזור הקרוב לו, ובכך הבאתו לכניעה. בג'ודו מותרים בריחים רק על המרפק, מותר לנערים מעל גיל 14 (קדטים).

כניעה מתבצעת על ידי שלוש טפיחות קלות ביד פתוחה על המזרן או על גוף היריב (וזאת במידה שהנכנע אינו מסוגל להגיע למזרן עקב תפיסתו בידי יריבו).

אימוני הג'ודו מורכבים מחימום מיוחד, אוצ'יקומי (כניסות לתרגילים מבלי להפיל), תרגול 'כניסות'. תרגול הטלות משלושה סוגים עיקריים: כאלו שמבוססות בעיקר על שימוש בידיים, כאלו שמבוססות בעיקר על שימוש באגן וכאלו שנעשות באמצעות הרגליים.

כמו כן ישנן הטלות שמבוססות על הקרבה שבה המתחרים נופלים ומפילים באופן זה או אחר את היריב יחד עמם. כל תנועה והטלה מתבצעת באמצעות כל הגוף. התרגול נעשה בזוגות וכולל, כאמור, תרגול כניסות ללא הטלה ותרגול טכניקות בעמידה ועל הארץ.

חלק חשוב באימון הוא ה'ראנדורי', הקרב הידידותי, שנעשה בשתי צורות עיקריות: טאצ'י ואזה - בעמידה ונה-ואזה על הארץ (קרב קרקע). בקרקע מתורגלים ונלמדים ריתוקים, חניקות ובריחים. בנוסף יש בג'ודו גם 'שיאיי', שהוא קרב לפי חוקי הג'ודו המתרחש עד להשגת נקודה אחת או באיפון (הכרעה מושלמת) או בצבירת חלקי נקודות עד לסוף הזמן וניצחון.

חלק נוסף חשוב מאוד בתרגול הג'ודו הוא תרגול קאטות, סדרות של תנועות ותרגולים מובנים מראש המסייעים מאוד להתפתחות התלמיד כלוחם ג'ודו. הקאטות מתורגלות גם כדי שלוחם יוכל לעבור מחגורה כחולה לחגורה חומה ומחומה לשחורה. המעבר מחגורה לחגורה נעשה על ידי קאטות שונות.

מושגי יסוד בקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התקן הנוכחי, קרב ג'ודו אורך 4 דקות בבוגרים, 4 דקות בנוער ו-2 דקות וחצי אצל ילדים. בכל פעם, שהקרב מופסק על ידי השופט והמתחרים חוזרים למצב ההתחלתי, השעון עוצר (בדומה לכדורסל). הניקוד הגבוה ביותר הוא איפון, והמתחרה שמשיג ניקוד זה מנצח באופן מיידי את הקרב. ניקוד זה מושג על ידי הטלת היריב במהירות ועוצמה על הגב, ריתוק גב היריב לקרקע למשך 20 שניות, או הכנעתו על ידי חניקה או בריח (בריחים מותרים על המרפק בלבד). הניקוד המשני הוא וואזארי. במקרה שלא הושג איפון עם תום הזמן שהוקצב ינצח המתחרה שהשיג יותר וואזארי, ובמקרה של שוויון הקרב יימשך לניקוד זהב ללא הגבלת זמן. במקרה של ניקוד זהב ינצח המתחרה שהשיג וואזארי או איפון, או המתחרה שהשיג יתרון בעונשים. קיימים שני סוגי עונשים: שידו, שהוא אזהרה, והנסוקו-מאקה שהוא הרחקה. שידו יכול להינתן למתחרה פעמיים בקרב, כאשר בפעם השלישית יינתן למתחרה הנסוקו-מאקה. מתחרה שנענש בהנסוקו-מאקה מפסיד את הקרב באופן מיידי. עונש מסוג שידו ניתן על עבירות קלות (כגון פאסיביות) ועונש מסוג הנסוקו-מאקה ניתן עבירות חמורות (כגון תרגיל מסוכן). עונש מסוג שידו יכול להכריע את הקרב רק בשלב מיקוד הזהב, וזאת כאשר למתחרה שקיבל שידו יש יותר עונשים מיריבו.

במקרה של איפון (הניקוד הגבוה ביותר), ואזארי (הניקוד המשני) כפול או עונש הנסוקו-מקה (העונש החמור ביותר), מוכרז ניצחון מידי. במקרה שלא הושג אחד התנאים האלה, מושג ניצחון בתום הזמן, מצבירת נקודות ועונשים פחותים יותר. שני המתחרים לובשים גי, האחד בצבע לבן והשני בצבע כחול.[1]

מילות מפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראות השופטים ניתנות ביפנית. מספר מילות מפתח לדוגמה:

  • ריי - לקוד קידה.
  • אג'ימה - להתחיל/להמשיך את הקרב.
  • מטה - לעצור/להפסיק את הקרב.
  • סודה-מאתה - סוף הקרב.
  • אוסאי קומי - הכרזת השופט על ריתוק חוקי
  • קוקטה - הכרזת השופט כאשר המתחרה ברח מהריתוק, כלומר הריתוק הסתיים.
  • אוזיגיישי - הכרזת השופט על המנצח
  • מאיתה - הכרזה על כניעה במקום טפיחה על המזרן

ניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקוד הקרב נעשה על פי פרמטרים שונים. ככל שמתחרה מפגין עליונות על המתחרה השני, כך ניקודו יהיה גבוה יותר.

  • איפון - ניצחון מוחלט. השגת איפון מסיימת האופן מיידי את הקרב. איפון יוענק עבור כל אחד מהמקרים הבאים:
    • הטלת היריב על גבו (שתי שכמותיו יחד) בכוח ובמהירות. על מנת שההטלה תחשב להטלה עם מידה מספקת של כוח ומהירות היא חייבת להיות ישירות על הגב, ללא עצירה.
    • ריתוק גב היריב למזרן למשך 20 שניות.
    • הכנעת היריב על ידי חניקה או בריח על המרפק.
    • עונש הנסוקו-מאקה ליריב, כלומר עונש פסילה, שווה ערך לאיפון.
  • ואזארי - זהו הניקוד המשני. במקרה בו לא יושג איפון, ינצח המתמודד שהשיג יותר וואזארי. החל מ 2017, מספר הוואזארים אינו מוגבל (עד שנת 2016 שני וואזארים היו שקולים לאיפון). ואזארי יוענק עבור כל אחד מהמקרים הבאים:
    • הטלת היריב על גבו ללא מידה מספקת של כוח או מהירות.
    • הטלת היריב על הצד.
    • ריתוק גב היריב למזרן למשך 10 עד 19 שניות
  • עד סוף שנת 2016 היה נהוג ניקוד שלישי: יוקו - מוענק עבור הטלת היריב על הצד או ריתוק גב היריב למזרן למשך 10 עד 14 שניות (כאשר בין 15 ל 19 שניות היה מוענק ואזארי.
  • בעבר היה ניקוד רביעי שנקרא "קוקה", ניקוד נמוך יותר מ"יוקו". כמו "יוקו", "קוקה" היה שובר שוויון, והתחשבו בו רק כאשר לשני היריבים היה מאזן שווה של "ואזארי" ו"יוקו". הובלה של "יוקו" הייתה מביסה כל מספר של "קוקה".

עבירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבירות הן שונות:

  • יציאה (סתמית) מחוץ לאזור הקרב, בלי פעולת ג'ודו של המתחרה או יריבו וכמו כן דחיפת היריב מחוץ לאזור הקרב
  • הפגנת פאסיביות
  • מתקפת סרק
  • הכנסת אצבעות לשרוולו של המתחרה. (מכונה: "תפיסת אקדח")
  • נפילה על הברכיים מבלי לערער את שיווי משקלו של המתחרה
  • התכופפות בלי סיבה-תפיסת ללא כניסה לתרגיל
  • השתחררות מאחיזת היריב מספר פעמים מבלי לאחוז
  • תפיסה אלכסונית בלי התקפה מידית
  • תפיסת רגל (מתחת לקו החגורה) - בפעם הראשונה אזהרה, פעם שנייה פסילה

כל אלה יגרמו לענישה בשידו, כאשר העונש השלישי יגרום לפסילה הנסוקו-מקה. שני העונשים הראשונים לא מקנים כל ניקוד לצד השני אבל מהווים שובר שוויון במקרה שבו הניקוד זהה לגמרי.

פסילה יכולה להינתן גם במקרים בהם הנענש מסכן את עצמו או את היריב או מבצע פעולה שנוגדת את רוח הג'ודו.

זירת הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 חל שינוי בחוקת הג'ודו בו שונה גם מבנה הזירה. לפי חוקה זו אזור התחרות מחולק לשני חלקים: אזור הקרב ואזור הביטחון:

  • אזור הקרב יהיה לפחות 8×8 מטר ולא יותר מ-10×10 מטר
  • אזור הביטחון יהיה ברוחב 3 מטר ובצבע שונה

אזור הסכנה שהיה בעבר (בצבע אדום ברוחב 1 מטר) בוטל ויחד איתו גם העונש של 5 שניות שהיה על הקו האדום.

במרכז הזירה ישנם 2 פסים, אחד כחול ואחד לבן, המסמנים את עמדות ההתחלה של כל אחד מהיריבים. במרכז הזירה ובין המתמודדים ימצא במהלך כל הקרב השופט המרכזי. בנוסף לשופט המרכזי יושבים בשני קצוות מרוחקים של הזירה, אם כי לא בתוך הזירה עצמה, שופטי הצד שצופים במשחק גם על ידי ראיה וגם על ידי מסך, והם יכולים להעיר לשופט המרכזי באזנית שהוא מרכיב על החלטה לא נכונה או על שינוי החלטתו לאחר שצפו שוב בהתרחשות.

חוקה חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2013 שונתה מעט חוקת הג'ודו על מנת להחזיר את הג'ודו למצב של ענף ספורט הוגן כפי שהיה לפני תפיסות הרגליים, ועל מנת להפוך את הג'ודו למעניין ומרגש יותר ולענף ספורט שיעניין לא רק את העוסקים בג'ודו. מעט מן החוקים ששונו:

  • "לחיצת יד"- נאסר על המתמודדים ללחוץ ידיים לפני הקרב כיוון שישנם מתמודדים שמנצלים זאת לרעה ומתחילים בתרגיל כאשר הם לוחצים את יד היריב.
  • נאסר שימוש בחניקה על ידי פריט ביגוד- בין השאר בגלל תרגיל המכונה "חניקת ג'רבי" שעילף יריבה.
  • "תפיסות רגליים" - נאסר לתפוס רגליים בג'ודו בעבודה במצב עמידה, מתמודד שתופס מתחת לקו החגורה נענש בפעם הראשונה בעונש "שידו" ובפעם השנייה בפסילה "הנסוקו-מקה".
תפיסת הרגל מותרת רק בעבודת קרקע.
  • "ניקוד זהב"- ניקוד הזהב אינו מוגבל יותר בזמן.
  • "תפיסה בהצלבה" - מרגע תפיסת היריב בצורת הצלבה על התופס להתקיף במשך 5 שניות, ואם חלף הזמן ולא תקף - הוא נענש בשידו.
  • "התכופפות" - עבודה כפופה ונפילה על הקרקע ללא סיבה תזכה את הנענש בשידו.
  • אי אפשר לצבור ניקוד כמו יוקו ווואזרי משידו (עונשים)
  • "תרגילי ברכיים ונגד" - תרגילי ברכיים ונגד נאסרו לילדים מתחת לגיל 12 (ילדים ב') תרגילים אלו נאסרו בשל הפיכת הג'ודו ליפה יותר אך שינוי בין הגילאים ילדים מתחת לגיל 10 (טרום א') לא יוכלו בכלל לבצע מי שיעשה תרגיל נגד או ברכיים יזוכה בשידו ולילדים מעל גיל 10 (ילדים א') יוכלו לעשות תרגילים אלו אך לא יזוכו בניקוד, שינוי זה חל רק בארץ ונקבע על פי החלטת הוועדה המקצועית של איגוד הג'ודו בישראל

קטגוריות משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרויות הג'ודו מסווגים המתחרים בהתאם למשקלם. כיום ישנן 7 קטגוריות משקל:

גברים
מתחת ל-60 ק"ג 60-66 ק"ג 66-73 ק"ג 73-81 ק"ג 81-90 ק"ג 90-100 ק"ג מעל 100 ק"ג
נשים
מתחת ל-48 ק"ג 48-52 ק"ג 52-57 ק"ג 57-63 ק"ג 63-70 ק"ג 70-78 ק"ג מעל 78 ק"ג

שיטת הדרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'ודו מקובל מבנה של דרגות האופייני לאמנויות הלחימה היפניות, למעשה מבנה זה הומצא על ידי פרופ' ג'יגורו קאנו ולאחר מכן חדר אל אמנויות הלחימה האחרות. ההתקדמות בדרגות מיוצגת על ידי חגורות ומחולקת לשני חלקים: עד לחגורה שחורה (חגורות: לבנה, צהובה, כתומה, ירוקה, כחולה וחומה) ולאחריה (הדירוג נקבע לפי דאן ולאחר מכן מספר).

דרגות חניכות (KYU)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן כל הדרגות הנמוכות עד לחגורה חומה הן חגורות לבנות. ראשיתו של השימוש בצבעים באירופה ב-1935. מספרי הדרגות הנמוכות הולכים וקטנים עם העלייה בדרגות. מועדון הג'ודו היפני הראשון, הקודוקאן לא מכיר בדרגות שהוענקו על ידי איגודים או מועדונים אחרים.

  • KYU9 - חגורה לבנה, לעתים קרובות סגולה-לבנה וסגולה בדרגה זו מתחילים ללמוד את הג'ודו.
  • KYU8 - חגורה לבנה-צהובה (לבנה ביפן).
  • KYU7 - חגורה צהובה ולעתים קרובות צהובה-סגולה (לבנה ביפן).
  • KYU6 - חגורה צהובה-כתומה (לבנה ביפן).
  • KYU5 - חגורה כתומה (לבנה ביפן).
  • KYU4 - חגורה כתומה-ירוקה (לבנה ביפן).
  • KYU3 - חגורה ירוקה ולעתים קרובות ירוקה-כחולה (לבנה ביפן).
  • KYU2 - חגורה כחולה (לבנה ביפן).
  • KYU1 - חגורה חומה, חניך בכיר.[2]

דרגות הדרכה (DAN)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגורות שחורות, מוענקות על ידי איגוד המדינה

  • DAN1
  • DAN2
  • DAN3
  • DAN4
  • DAN5

דרגות כבוד[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

חגורות לבנות-אדומות (או שחורות)

  • DAN6, מוענקות על ידי איגוד הג'ודו של המדינה
  • DAN7, מוענקת על ידי איגוד הג'ודו של היבשת
  • DAN8, מוענקת על ידי איגוד הג'ודו הבינלאומי

חגורות אדומות (או שחורות)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוקת הג'ודו - אתר התאחדות הג'ודו הבינלאומית.
  2. ^ תקנון הדרגות של איגוד הג'ודו בישראל, עמ' 2.
  3. ^ DAN Grades IJF Regulations - EJU, עמ' 5.