ג'ודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ודו
Judo.svg
Judo01cropped.jpg
הטלת ג'ודו
ארץ מקור יפןיפן  יפן
שנת ייסוד 1882
מייסד ג'יגורו קאנו
סגנון גראפלינג
התפתחה מ ג'ו ג'וטסו
אמנים מפורסמים ג'יגורו קאנו, קוגה, קוסאי אינוי, איליאס איליאדיס, טדי רינר, נקמורה, נמורה, טאני, מיטסויו מאדה, משפחת גרייסי.
ישראלים: יעל ארד, אורן סמדג'ה, אריק זאבי, ירדן ג'רבי, אורי ששון.
ספורט אולימפי מאז 1964 (גברים), מאז 1992 (נשים)
גמר תחרות ג'ודו ביפן ב-2007

ג'ודויפנית: ג'ו - רכה, דו - דרך (柔道)) היא אמנות לחימה מודרנית (גנדאי בודו) בעלת אופי ספורטיבי שנוסדה בסוף המאה ה-19 ביפן על ידי פרופ' ג'יגורו קאנו. אדם המתאמן בג'ודו נקרא ביפנית ג'ודוקא ובעברית ג'וּדַאי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים יפן התנהלה בצורה פאודלית, ומקצוע הוראת הלחימה, כמו כל המקצועות בחברה כזאת הועבר מאב לבן והגיע לרמות פיתוח גבוהות מאוד. למאסטרים בתחום הוראת הלחימה היה תפקיד חשוב בהוראת הסמוראים. עם פריצת שערי יפן על ידי האמריקאים הפכה יפן תוך שנים ספורות לחברה מודרנית, שבה למעשה למקצוע הוראת הלחימה של יפן הקלאסית לא היה מקום. כתוצאה מכך חלק גדול של מקצועות הלחימה נזנח ונשכח, אבל חלק מאמנויות הלחימה הצליחו להשתמר על ידי הפיכתם לאומנות אותה ניתן ללמד לקהל הרחב במתכונת המודרנית המקובלת היום. ג'ודו פותח בכוונה להפוך אותו לספורט. לשם כך קאנו חקר ובחן שיטות לחימה יפניות רבות שהיו ידועות בזמנו (הקרויות בשם הכולל ג'ו ג'יטסו), הוציא מהן את הטכניקות המסוכנות (כגון בעיטות, אגרופים), שיכלל חלק מהטכניקות הקיימות ויצר שיטה שמאפשרת להילחם בכל הכוח בלא להיפצע, להרוג או להטיל מום ביריב. ב-1886 פתח בטוקיו, בירת יפן, את "מכון קודוקאן לג'ודו". מכאן ואילך הלך הג'ודו והתפרסם ברחבי יפן ובעולם כולו.

הג'ודו הוא בעל אופי אוניברסלי ומתאים לכל הגילאים. התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה אופטימלית, ניצול כוחו של היריב, תנועות ספירליות שמפתחות את הגוף ולא נמצאות בשימוש בחיי היום-יום.

מרכז הג'ודו הוא בקודוקאן שבטוקיו, ביפן.

יסודות הג'ודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרבות מוכרעים בג'ודו בשני אופנים:

  • קרב עמידה - בו מטרת הקרב היא להטיל את היריב בצורות שונות עם ניקוד שונה עבור כל הטלה, כאשר הניקוד הגבוה ביותר הוא "אִיפּוּן", הטלה על הגב.
  • קרב קרקע - בו המטרה היא להכריע את היריב באחת משלוש שיטות:
    • ריתוק הצמדת שכמות היריב לקרקע, כאשר הוא על גבו, למשך 20 שניות.
    • חניקה האטת מהירות זרימת הדם לראש או בחסימת קנה הנשימה, ובכך הבאת היריב לכניעה או לעילפון. בישראל, הטכניקה מותרת לילדים מגיל 12 ומעלה (ילדים ב').
    • בריח הפעלת לחץ באמצעות מנוף על מפרק היריב או על האזור הקרוב לו, ובכך הבאתו לכניעה. בג'ודו מותרים בריחים רק על המרפק בלבד. בישראל, מותר לנערים מגיל 14 ומעלה (קדטים).

כניעה מתבצעת על ידי שתי טפיחות קלות ביד פתוחה על המזרן או על גוף היריב (וזאת במידה שהנכנע אינו מסוגל להגיע למזרן עקב תפיסתו בידי יריבו).

אימוני הג'ודו מורכבים מחימום מיוחד, אוצ'יקומי (כניסות לתרגילים מבלי להפיל), תרגול 'כניסות'. תרגול הטלות משלושה סוגים עיקריים: כאלו שמבוססות בעיקר על שימוש בידיים, כאלו שמבוססות בעיקר על שימוש באגן וכאלו שנעשות באמצעות הרגליים.

כמו כן ישנן הטלות שמבוססות על הקרבה שבה המתחרים נופלים ומפילים באופן זה או אחר את היריב יחד עמם. כל תנועה והטלה מתבצעת באמצעות כל הגוף. התרגול נעשה בזוגות וכולל, כאמור, תרגול כניסות ללא הטלה ותרגול טכניקות בעמידה ועל הארץ.

חלק חשוב באימון הוא ה'ראנדורי', הקרב הידידותי, שנעשה בשתי צורות עיקריות: טאצ'י ואזה - בעמידה ונה-ואזה על הארץ (קרב קרקע). בקרקע מתורגלים ונלמדים ריתוקים, חניקות ובריחים. בנוסף יש בג'ודו גם 'שיאיי', שהוא קרב לפי חוקי הג'ודו המתרחש עד להשגת נקודה אחת או באיפון (הכרעה מושלמת) או בצבירת חלקי נקודות עד לסוף הזמן וניצחון.

חלק נוסף חשוב מאוד בתרגול הג'ודו הוא תרגול קאטות, סדרות של תנועות ותרגולים מובנים מראש המסייעים מאוד להתפתחות התלמיד כלוחם ג'ודו. הקאטות מתורגלות גם כדי שלוחם יוכל לעבור מחגורה כחולה לחגורה חומה ומחומה לשחורה. המעבר מחגורה לחגורה נעשה על ידי קאטות שונות.

מושגי יסוד בקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התקן הנוכחי, קרב ג'ודו אורך 4 דקות בבוגרים, 4 דקות בנוער ו-2 דקות אצל ילדים. בכל פעם, שהקרב מופסק על ידי השופט והמתחרים חוזרים למצב ההתחלתי, השעון עוצר (בדומה לכדורסל). הניקוד הגבוה ביותר הוא איפון (השווה ערך ב-2018 ל-2 ווזארי), והמתחרה שמשיג ניקוד זה מנצח באופן מיידי את הקרב. ניקוד זה מושג על ידי הטלת היריב במהירות ועוצמה על הגב, ריתוק גב היריב לקרקע למשך 20 שניות, או הכנעתו על ידי חניקה או בריח (בריחים מותרים על המרפק בלבד). הניקוד המשני הוא וואזארי. במקרה שלא הושג איפון עם תום הזמן שהוקצב ינצח המתחרה שהשיג יותר וואזארי מיריבו או, ובמקרה של שוויון הקרב יימשך לניקוד זהב ללא הגבלת זמן. במקרה של ניקוד זהב ינצח המתחרה שהשיג וואזארי או איפון, (עד 2017 המתחרה שהשיג יתרון בעונשים). קיימים שני סוגי עונשים: שידו, שהוא אזהרה, והנסוקו-מאקה שהוא הרחקה. שידו יכול להינתן למתחרה פעמיים בקרב, כאשר בפעם השלישית יינתן למתחרה הנסוקו-מאקה. מתחרה שנענש בהנסוקו-מאקה מפסיד את הקרב באופן מיידי. עונש מסוג שידו ניתן על עבירות קלות (כגון פאסיביות) ועונש מסוג הנסוקו-מאקה ניתן עבירות חמורות (כגון תרגיל מסוכן). אם מתחרה נענש בהנסוקו-מאקה באופן ישיר, בנוסף להפסדו בקרב, הוא לא יוכל להשתתף בהמשך התחרות.

במקרה של איפון (הניקוד הגבוה ביותר) או עונש הנסוקו-מקה (העונש החמור ביותר), מוכרז ניצחון מידי. במקרה שלא הושג אחד התנאים האלה, מושג ניצחון בתום הזמן, מצבירת נקודות.

שני המתחרים לובשים גי, האחד בצבע לבן והשני בצבע כחול.[1]

מילות מפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראות השופטים ניתנות ביפנית. מספר מילות מפתח לדוגמה:

  • ריי - לקוד קידה.
  • אג'ימה - להתחיל/להמשיך את הקרב.
  • מטה - לעצור/להפסיק את הקרב.
  • סורה-מאדה - סוף הקרב.
  • אוסאי קומי - הכרזת השופט על ריתוק חוקי
  • טוקטה - הכרזת השופט כאשר המתחרה ברח מהריתוק, כלומר הריתוק הסתיים.
  • אוזיגיישי - ניצחון בהחלטת שופט.
  • מאיתה - הכרזה על כניעה במקום טפיחה על המזרן

ניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקוד הקרב נעשה על פי פרמטרים שונים. ככל שמתחרה מפגין עליונות על המתחרה השני, כך ניקודו יהיה גבוה יותר.

  • איפון - ניצחון מוחלט. השגת איפון מסיימת האופן מיידי את הקרב. איפון יוענק עבור כל אחד מהמקרים הבאים:
    • הטלת היריב על גבו, בכוח ובמהירות, תוך כדי שליטה.
    • ריתוק גב היריב למזרן למשך 20 שניות.
    • הכנעת היריב על ידי חניקה או בריח על המרפק.
    • עונש הנסוקו-מאקה ליריב, כלומר עונש פסילה, שווה ערך לאיפון.
  • ואזארי - זהו הניקוד המשני. במקרה בו לא יושג איפון, ינצח המתמודד שהשיג וואזארי. במקרה שמתחרה השיג בקרב שני ווזארים, הווזארי השני שקול לאיפון (ווזארי אווסטה איפון). ואזארי יוענק עבור כל אחד מהמקרים הבאים:
    • הטלת היריב על גבו, תוך כדי שליטה, ללא מידה מספקת של כוח או מהירות.
    • הטלת היריב, תוך כדי שליטה, על גב חלקי או על הצד.
    • ריתוק גב היריב למזרן למשך 10 עד 19 שניות
  • עד סוף שנת 2016 היה נהוג ניקוד שלישי: יוקו - מוענק עבור הטלת היריב על הצד או ריתוק גב היריב למזרן למשך 10 עד 14 שניות (כאשר בין 15 ל-19 שניות היה מוענק ואזארי).
  • בעבר היה ניקוד רביעי שנקרא "קוקה", ניקוד נמוך יותר מ"יוקו". כמו "יוקו", "קוקה" היה שובר שוויון, והתחשבו בו רק כאשר לשני היריבים היה מאזן שווה של "ואזארי" ו"יוקו". הובלה של "יוקו" הייתה מביסה כל מספר של "קוקה".

עבירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבירות הן שונות:

  • יציאה (סתמית) מחוץ לאזור הקרב, בלי פעולת ג'ודו של המתחרה או יריבו וכמו כן דחיפת היריב מחוץ לאזור הקרב
  • הפגנת פאסיביות
  • מתקפת סרק
  • הכנסת אצבעות לשרוולו של המתחרה.
  • נפילה על הברכיים מבלי לערער את שיווי משקלו של המתחרה
  • התכופפות בלי סיבה-תפיסה ללא כניסה לתרגיל
  • השתחררות מאחיזת היריב מספר פעמים מבלי לאחוז
  • תפיסה אלכסונית בלי התקפה מידית
  • תפיסת רגל (מתחת לקו החגורה)
  • חיבוק דב ללא אחיזה קודמת
  • בריח או חניקה בעמידה

כל אלה יגרמו לענישה בשידו, כאשר העונש השלישי יגרום לפסילה הנסוקו-מקה. שני העונשים הראשונים לא מקנים כל ניקוד לצד השני.

פסילה ישירה (הנסוקו-מקה ישיר) תינתן במקרים בהם מתחרה מסכן את עצמו או את היריב או מבצע פעולה שנוגדת את רוח הג'ודו. במקרה של פסילה עקב פעולה נגד רוח הג'ודו, כולל פסילה עקב פעולה אשר מסכנת את היריב, המתחרה שנענש לא יוכל להמשיך בתחרות.

משך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

משך הקרב הוא 4 דקות (נטו), אלא אם כן הושג איפון עוד קודם לכן.

לאחר 4 דקות, במידה ולא הושג איפון או ייתרון ווזארי, הקרב יימשך לניקוד זהב. בניקוד הזהב, כל ניקוד (איפון או ווזארי) יכריע את הקרב. ניקוד הזהב אינו מוגבל בזמן.

יש לציין שעונשים מסוג שידו, לא יכריעו את הקרב, לא במשך הקרב הרגיל ולא במשך ניקוד הזהב. רק עונש מסוג הנסוקו-מקה, השקול לאיפון, יכריע את הקרב.

זירת הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 חל שינוי בחוקת הג'ודו בו שונה גם מבנה הזירה. לפי חוקה זו אזור התחרות מחולק לשני חלקים: אזור הקרב ואזור הביטחון:

  • אזור הקרב יהיה לפחות 8×8 מטר ולא יותר מ-10×10 מטר
  • אזור הביטחון יהיה ברוחב של לפחות 3 מטר (בין שתי זירות לפחות 4 מטר) ובצבע שונה

אזור הסכנה שהיה בעבר (בצבע אדום ברוחב 1 מטר) בוטל ויחד איתו גם העונש של 5 שניות שהיה על הקו האדום.

במרכז הזירה ישנם 2 פסים, אחד כחול ואחד לבן, המסמנים את עמדות ההתחלה של כל אחד מהיריבים. במרכז הזירה ובין המתמודדים ימצא במהלך כל הקרב השופט המרכזי. בנוסף לשופט המרכזי יושבים בשני קצוות מרוחקים של הזירה, אם כי לא בתוך הזירה עצמה, שופטי הצד שצופים במשחק גם על ידי ראיה וגם על ידי מסך, והם יכולים להעיר לשופט המרכזי באזנית שהוא מרכיב על החלטה לא נכונה או על שינוי החלטתו לאחר שצפו שוב בהתרחשות.

שינויים בחוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות בוצעו שינויים רבים בחוקה, בעיקר להפוך את הג'ודו ליותר אטרקטיבי, ולשמור על בריאות הספורטאים.

בתחילת 2013 שונתה מעט חוקת הג'ודו על מנת להחזיר את הג'ודו למצב של ענף ספורט הוגן כפי שהיה לפני תפיסות הרגליים, ועל מנת להפוך את הג'ודו למעניין ומרגש יותר ולענף ספורט שיעניין לא רק את העוסקים בג'ודו. מעט מן החוקים ששונו:

  • ניקוד: ניקוד היוקו והקוקה, אשר נוספו לחוקה בשנות ה- 70 של המאה ה- 20, בוטל. הקוקה בוטל החל מ- 2009, והיוקו בוטל החל מ- 2017. למעשה, היוקו והווזארי אוחדו ובשני המקרים כיום ניתן ווזארי. שיטת הניקוד היתה כך: במקרה של איפון, הקרב מסתיים. שני ווזארים שקולים לאיפון. במקרה ולא הושג איפון בזמן עד לסיום הזמן החוקי, מנצח המתחרה שהשיג ייתרון בווזארי. במקרה של שוויון בווזארי מנצח המתחרה שהשיג ייתרון ביוקו, ובמקרה של שוויון ביוקו מנצח המתחרה שהגיע ייתרון בקוקה.
  • ניקוד זהב: בעבר, ברגע שהיה מסתיים הזמן החוקי ללא הכרעה, הקרב היה מוכרע בהחלטת שופטים (האנטיי). בשלב ראשון הוחלט להאריך את הקרב בשיטת ניקוד זהב (כלומר, ברגע שהושג ניקוד או עונש הקרב הסתיים), ואם בניקוד הזהב אין הכרעה אז הקרב הוכרע בהחלטת שופטים. בהמשך הוחלט לא להגביל את החלטת השופטים ולהאריך את ניקוד הזהב ללא הגבלה.
  • עונשים מקנים לניקוד: במקרה של עונש ראשון (שידו), היה מקנה למתמודד השני קוקה, עונש שני (צ'וי) היה מקנה למתמודד השני יוקי, עונש שלישי (קייקוקו) היה מקנהלמתמודד השני ווזארי, ועונש רביעי (הנסוקו-מאקה) היה מקנה למתמודד השני איפון ומסיים את הקרב. כיום, למעט עונש הנסוקו-מאקה, העונשים אינם מומרים לניקוד עבור המתחרה השני.
  • מספר עונשים עד לפסילה צומצם מ-4 ל- 3 (כלומר, ניתנים שני עונשי שידו ועונש שלישי הנסוקו-מאקה המקנה ליריב איפון וניצחון).
  • במקרה של שוויון, הקרב היה מוכרע על-ידי עונשים. כיום, למעט עונש פסילה הנסוקו-מאקה, עונשים אינם משמשים כשובר שוויון.
  • "לחיצת יד"- נאסר על המתמודדים ללחוץ ידיים לפני הקרב כיוון שישנם מתמודדים שמנצלים זאת לרעה ומתחילים בתרגיל כאשר הם לוחצים את יד היריב.
  • נאסר שימוש בחניקה על ידי פריט ביגוד- בין השאר בגלל תרגיל המכונה "חניקת ג'רבי" שעילף יריבה.
  • "תפיסות רגליים" - נאסר לתפוס מתחת לחגורה במצב עמידה, מתמודד שתופס מתחת לקו החגורה נענש בפעם הראשונה בעונש "שידו". תפיסת הרגל מותרת רק בעבודת קרקע (תחילה היה ניתן "הנסוקו מאקה" על תפיסת רגליים).

קטגוריות משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרויות הג'ודו מסווגים המתחרים בהתאם למשקלם. כיום ישנן 7 קטגוריות משקל:

גברים
מתחת ל-60 ק"ג 60-66 ק"ג 66-73 ק"ג 73-81 ק"ג 81-90 ק"ג 90-100 ק"ג מעל 100 ק"ג
נשים
מתחת ל-48 ק"ג 48-52 ק"ג 52-57 ק"ג 57-63 ק"ג 63-70 ק"ג 70-78 ק"ג מעל 78 ק"ג

שיטת הדרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג'ודו מקובל מבנה של דרגות האופייני לאמנויות הלחימה היפניות, למעשה מבנה זה הומצא על ידי פרופ' ג'יגורו קאנו ולאחר מכן חדר אל אמנויות הלחימה האחרות. ההתקדמות בדרגות מיוצגת על ידי חגורות ומחולקת לשני חלקים: עד לחגורה שחורה (חגורות: לבנה, צהובה, כתומה, ירוקה, כחולה וחומה) ולאחריה (הדירוג נקבע לפי דאן ולאחר מכן מספר).

דרגות חניכות (KYU)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן כל הדרגות הנמוכות עד לחגורה חומה הן חגורות לבנות. ראשיתו של השימוש בצבעים באירופה ב-1935. מספרי הדרגות הנמוכות הולכים וקטנים עם העלייה בדרגות. מועדון הג'ודו היפני הראשון, הקודוקאן לא מכיר בדרגות שהוענקו על ידי איגודים או מועדונים אחרים.

  • KYU6 - חגורה לבנה, בדרגה זו מתחילים ללמוד את הג'ודו.
  • KYU6 - חגורה לבנה-סגולה.
  • KYU6 - חגורה סגולה.
  • KYU6 - חגורה צהובה-סגולה.
  • KYU5 - חגורה צהובה.
  • KYU5 - חגורה צהובה-כתומה.
  • KYU4 - חגורה כתומה.
  • KYU4 - חגורה כתומה-ירוקה.
  • KYU3 - חגורה ירוקה.
  • KYU3 - חגורה ירוקה-כחולה.
  • KYU2 - חגורה כחולה.
  • KYU1 - חגורה חומה, חניך בכיר.[2]

דרגות הדרכה (DAN)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגורות שחורות, מוענקות על ידי איגוד המדינה

  • DAN1
  • DAN2
  • DAN3
  • DAN4
  • DAN5

דרגות כבוד[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

חגורות לבנות-אדומות (או שחורות)

  • DAN6, מוענקות על ידי איגוד הג'ודו של המדינה
  • DAN7, מוענקת על ידי איגוד הג'ודו של היבשת
  • DAN8, מוענקת על ידי איגוד הג'ודו הבינלאומי

חגורות אדומות (או שחורות)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוקת הג'ודו - אתר התאחדות הג'ודו הבינלאומית.
  2. ^ תקנון הדרגות של איגוד הג'ודו בישראל, עמ' 2.
  3. ^ DAN Grades IJF Regulations - EJU, עמ' 5.