בתי הספר של בית ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בתי הספר של בית ישראל הייתה רשת חינוך יסודית שפעלה באתיופיה למען קהילת ביתא ישראל בין השנים 1955 ו-1981. הרשת מומנה בתחילת והופעלה על ידי הסוכנות היהודית, לאחר מכאן על ידי האגודה לרווחת הפלאשים ולבסוף הארגונים אורט וג'וינט.

ראשיתה של הפעילות החינוכית שהביאה ליצירת הרשת החלה ב-1953 כאשר הגיע שליח המחלקה לתרבות וחינוך תורניים בגולה של הסוכנות היהודית, הרב שמואל בארי, לאתיופיה והקים יחד עם יונה בוגלה שהתפטר מתפקידו במשרד החינוך האתיופי את בית הספר למען נדחי ישראל באסמרה שתפקידו היה להכשיר מורים ולשמש כבית ספר ופנימייה לתלמידים.[1] במסגרת פעילות זו נשלחו לישראל שתי קבוצות של תלמידים, האחת ב-1955 והשנייה ב-1956, לתוכנית הכשרת מורים בכפר בתיה.[2][3]

הרשת החלה לפעול ב-1955 כאשר הכהנים שלמדו בבית הספר למען נדחי ישראל שבאסמרה הקימו בתי ספר של מורה אחד או שניים ביישובי הקהילה. שנה לאחר מכאן החליף הרב יהודה סיוון את הרב בארי וששימש בתפקיד עד ראשית 1958. ב-1957 נסגר בית הספר באסמרה ובשנה העוקבת העובר אל מחוז בגמדר, שבו חייתה רוב הקהילה, והיה למרכז הרשת. במקביל נפתחו בתי ספר נוספים על ידי נערי ביתא ישראל שהשתלמו בכפר בתיה.[4] בינואר 1958 הוחלף הרב סיוון במשה בר יודא שניהל את הרשת עד אוגוסט ובתקופתו הרשת נקלעה למשבר כאשר הסוכנות היהודית החלה לקצץ בתקציבה והביאה לכך שכל בתי הספר נסגרו פרט למרכזי.[5][3] לאחר בר יודא היה יונה בוגלה למנהל הרשת.

בראשית שנות ה-60 החלו לתמוך ברשת ארגונים יהודיים בריטים ובעיקר יק"א שגויסו על ידי נורמן בנטוויץ' ובתי הספר נפתחו מחדש. משנת 1967 ועד 1977 הארגון העיקרי שתמך ברשת היה האגודה לרווחת הפלאשים שכלל בתוכו את כל הארגונים שפעלו למען ביתא ישראל. בשנת 1976 מונה גרשון לוי מטעם האגודה למנהל הרשת במקומו של בוגלה ושנה לאחר מכאן הגבירו הג'וינט ואורט את מערבותם באגודה והחלו לפעול באופן ישיר. הארגונים באו במשא ומתן עם ממשלת אתיופיה שהתנתה את פעילותם בהנגשת הרשת לאוכלוסייה הכללית.[6][7][3]

סופה של הרשת הגיע ב-1981 שבה גורשו מהמדינה הארגונים שתמכו בה וזאת לאחר שמוריה ועובדיה עודדו ועזרו ליהודים לצאת לסודאן במסגרת מבצע אחים בהוראת ישראל.[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, משרד הביטחון, תשמ"ט, עמ' 241 - 247
  2. ^ ולדמן, מעבר לנהרי כוש, עמ' 256 - 258
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 יונה בוגלה, בתי-הספר של בית ישראל באתיופיה, פעמים 22, תשמ"ה, עמ' 89 - 92
  4. ^ ולדמן, מעבר לנהרי כוש, עמ' 247 - 489
  5. ^ ולדמן, מעבר לנהרי כוש, עמ' 258 - 261
  6. ^ Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics behind the Rescue of Ethiopian Jewry, Praeger, 2002, pp. 39-40
  7. ^ David Kessler, The Falashas: A Short History of the Ethiopian Jews, Frank Cass & Co Ltd, 1996, p. 164
  8. ^ Bard, From Tragedy to Triumph, pp. 78-79