ג'ואן מעכו
ג'ואן מעכו (אפריל 1272 - 23 באפריל 1307) הייתה נסיכה אנגלייה, בתם של אדוארד הראשון, מלך אנגליה ואלינור מקסטיליה.[1] השם "עכו" ניתן לה על שם מקום הולדתה, בזמן שהוריה היו במסע הצלב. ג'ואן נישאה פעמיים; בעלה הראשון היה גילברט דה קלייר, הרוזן השביעי מגלוסטר, אחד האצילים החזקים ביותר בממלכתו של אביה; בעלה השני היה ראלף דה מונת'רמר, נושא כלים של משפחתה, והשניים נישאו בסתר. ג'ואן ידועה בעיקר בשל טענות לניסים שהתרחשו ליד קברה, וכן באזכורים רבים שלה בספרות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ואן (או ג'ואנה, כפי שהיא מופיעה לפעמים) מעכו נולדה באביב של שנת 1272 בממלכת ירושלים, אחת המדינות הצלבניות בארץ ישראל.[2] בזמן לידתה סבה, הנרי השלישי עדיין היה בחיים ואביה טרם עלה לכס המלוכה. זמן קצר לאחר שנולדה עזבו הוריה את עכו, נסעו לסיציליה ולספרד ,[3] ולאחר מכן השאירו את ג'ואן עם אמה של אלינור, ג'ואן, רוזנת פונטייה, בצרפת. [4] ג'ואן גדלה בצרפת ולמדה אצל בישוף, וגם לאחר שהתאחדה עם הוריה כעבור כמה שנים, מערכת היחסים ביניהם הייתה מרוחקת במשך כל חייה.[5]
לאחר שאדוארד אביה חזר לאנגליה הוא החל לארגן נישואים לג'ואן וקיווה באמצעותם להשיג כוח פוליטי והון פיננסי.[6] כבר כשהייתה ג'ואן בת 5 הוחלט כי תינשא להרטמן, בנו של מלך רודולף הראשון, מלך גרמניה, אך הוא מת בטביעה עוד בטרם פגש את אשתו המיועדת בפעם הראשונה.[7] אדוארד מצא בעל מיועד נוסף לג'ואן, גילברט דה קלייר, רוזן גלוסטר, שהיה כבר גרוש ומבוגר מג'ואן בת ה-12 בכמעט 30 שנה.[8] הרוזן העניק לאדוארד את אדמותיו תמורת הבטחה לקבל אותן בחזרה לאחר הנישואים לג'ואן, וכן תשלום של 2,000 מארק.[9] השניים נישאו ב-30 באפריל 1290 במנזר וסטמינסטר, ונולדו להם ארבעה ילדים משותפים:[10]
- גילברט דה קלייר, הרוזן השביעי מהרטפורד
- אלינור דה קלייר
- מרגרט דה קלייר
- אליזבת דה קלייר
גילברט דה קלייר, מת ב-7 בדצמבר 1295[11], וג'ואן נישאה בשנית כעבור קצת יותר משנה לראלף דה מונת'רמר, נושא כלים בחצרו של אדוארד.[12] ג'ואן התאהבה בו ושכנעה את אביה להעניק לו תואר אבירות. באותה עת אשת אצולה לא הורשתה אפילו לשוחח עם אדם שלא במעמדה, אך השניים התחתנו בסתר בינואר 1297, וג'ואן אמרה על כך "אין זה נחשב מבזה או מביש עבור רוזן לקחת אישה ענייה ומרושעת לאישה; באותו אופן אין סיבה להקשות או להטיל אשמה ברוזנת שרוצה לקדם את מעמדו או להעניק תואר כבוד לצעיר אמיץ".[13] בזמן שנישאה, המלך אדוארד כבר תכנן כי ג'ואן תינשא לאמדאוס החמישי, רוזן סבויה[14] ולאחר ששמע על נישואי הסתר הוא כלא את מונת'רמר בטירת בריסטול.[10] ג'ואן הייתה בהריון עם ילדה המשותף הראשון עם מונת'רמר, ולאדוארד לא נותרה ברירה אלא לשחרר את מונת'רמר מהכלא באוגוסט 1297,[10] ומייד עם שחרורו גם העניק לו את תוארי הרוזן מגלוסטר ורוזן הרטפורד.
לג'ואן ולמונת'רמר היו ארבעה ילדים:
- מרי דה מונתרמר, נולדה באוקטובר 1297. בשנת 1306 סבה המלך אדוארד הראשון ארגן את נישואיה לדאנקן מקדאף, הרוזן השמיני מפייף [15]
- ג'ואן דה מונתרמר, ילידת 1299, הפכה לנזירה באמסברי.
- תומאס דה מונתרמר, ברון מונתרמר השני, נולד ב-1301.
- אדוארד דה מונתרמר, נולד ב-1304 ומת ב-1339.
יחסיה עם משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ואן הייתה השביעית מבין ארבעה עשר ילדיהם של אדוארד הראשון ואלינור. רוב אחיה מתו בילדותם[16] ומלבדה שרדו לבגרות רק אחיה הצעיר, אדוארד מקרנארבון (לימים המלך אדוארד השני), וארבע מאחיותיה: אלינור, מרגרט, מרי ואליזבת.[17] כמו שאר אחיה, ג'ואן לא גדלה עם הוריה. במשך ארבע שנים היא התגוררה עם סבתה בפונטייה, ולאחר מכן גדלה עם המשרתים שדאגו גם לחינוכם של אחיה ואחיותיה.[18] למרות זאת, כשבחרה לאחר נישואיה הראשונים לעזוב את חצר המלוכה, הדבר הביא לעימות עם אביה.[19] ג'ואן שמרה על קשר הדוק למדי עם אחיה ואחיותיה. היא ומונת'רמר התכתבו עם אדוארד אחיה, גם לאחר שהתנכר מאביהם.[20]
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ואן מתה ב-23 באפריל 1307, באחוזת קלייר בסאפוק.[21] סיבת מותה נותרה לא ברורה, אך ייתכן כי מתה במהלך לידה, סיבת מוות שכיחה באותה תקופה.[22] ג'ואן נקברה במנזר האוגוסטיני בקלייר, לצד רבים ממשפחתו של בעלה הראשון. במאה ה-15 נטען כי בשנת 1357 בתה של ג'ואן, אליזבת דה בורג כי "בדקה את גופת אמה ומצאה אותה שלמה",[22] תופעה שבכנסייה הקתולית נחשבת כסימן לקדושה, אך בשל הזמן הרב שעבר מזמן התרחשות האירוע לכאורה ועד לתיעוד הראשון שלו, מהימנות הדיווח מוטלת בספק. לאורך השנים צצו שמועות נוספות על ניסים שהתרחשו בקברה של ג'ואן,[22] אך מעולם לא הוצגה סיבה אמיתית שיצדיקו את הפיכתה למבורכת או קדושה.
אזכורים בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ואן מעכו מופיעה ברומן ההיסטורי Infamous של וירג'יניה הנלי, שם היא מתוארת כנסיכה צעירה, מתירנית, יהירה, רדודה ומפונקת. אין שום ראיה לכך שזה אכן היה אופיה של ג'ואן,[23] בעיקר לאור אי ההיצמדות לעובדות היסטוריות אחרות ברומן. כך למשל, על אף שלג'ואן היו שמונה צאצאים, ברומן יש לה בת אחת בלבד.
ברומן The Love Knot משנת 2000 מאת ונסה אלכסנדר, ג'ואן מעכו היא אחת הדמויות המרכזיות, ודמותה מוצגת שם באופן שונה לחלוטין מאשר בספרה של הנלי. הרומן מגולל את סיפור אהבתם של ג'ואן ומונת'רמר באמצעות סדרת מכתבים שהשניים כתבו זה לזו.[24]
בספרה של ההיסטוריונית הבריטית מרי אן אוורט גרין, שחקרה במאה ה-19 את חייהן של נסיכות אנגליה, ג'ואן מתוארת כ"נסיכה קלת ראש" ואם מזניחה.[25] היסטוריונים רבים תומכים בתיאור זה, אך ישנם גם מחברים אחרים שיצאו כנגד השקפה זו.[26]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ואן מעכו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Weir (2008), pp. 83–84
- ^ Green (1850), p.318
- ^ Green 1850, p. 319
- ^ Parsons (1995), p.39
- ^ Parsons (1995), p.40
- ^ Green (1850), p.321
- ^ Green (1850), p.323
- ^ Green (1850), p.327
- ^ Green (1850), p.328
- ^ 1 2 3 Oxford, p. 626
- ^ "Joan or Joanna of Acre, Countess." Oxford, p. 626
- ^ Green (1850), p.342
- ^ Green (1850), p. 347
- ^ Green (1850), p.343
- ^ Ailes 2019, p. 168.
- ^ Prestwich (1988), p.51
- ^ Prestwich (1988), p.52
- ^ Higginbotham (2009), p.1
- ^ Higginbotham (2009), p.2
- ^ Prestwich (1988), p.53
- ^ Oxford, p.627
- ^ 1 2 3 Higginbotham (2009), p.4
- ^ Higginbotham (2009) p.4
- ^ Higginbotham, (2009) p.5
- ^ Green (1850), p. 342
- ^ Higginbotham (2009), p.5
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Eleanor [Eleanor of Castile (1241–1290), queen of England, consort of Edward I], Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
- Mary Anne Everett Green, Lives of the Princesses of England, from the Norman Conquest, Henry Colburn, 1850. (באנגלית)
- Susan Higginbotham, The Traitor's Wife, Sourcebooks, Inc., 2009-04-01, ISBN 978-1-4022-2729-5. (באנגלית)
- Michael Prestwich, Edward I, University of California Press, 1988-01-01, ISBN 978-0-520-06266-5. (באנגלית)
- Alison Weir, Britain's Royal Families: The Complete Genealogy, Vintage, 2008, ISBN 978-0-09-953973-5. (באנגלית)
