ג'ון בלואו

**ג'ון בלואו**
**John Blow**
לידה	1649; נוטינגהאמשייר, הממלכה המאוחדת
פטירה	1 באוקטובר 1708 (בגיל 59 בערך); הסיטי של וסטמינסטר, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר
מוקד פעילות	אנגליה, ממלכת בריטניה הגדולה
תקופת הפעילות	מ-1670
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	עוגב, עוגב

ג'ון בלואו (באנגלית: John Blow‏; 1649 - 1 באוקטובר 1708) היה מלחין ונגן עוגב אנגלי. בין תלמידיו ויליאם קרופט והנרי פרסל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלואו נולד כנראה בצפון קולינגהם בנוטינגהאמשייר. הוא היה לזמר במקהלת הקאפלה המלכותית והתבלט בכישרונו המוזיקלי.

בלואו חיבר בגיל צעיר מאוד כמה מזמורי תפילה, ביניהם "אלי, אתה מפלטנו", "אלי, אל תוכיחני" ו"תמיד אביע תודותי", שהיה האחרון בסדרה של עבודה משותפת עם פלהאם האמפרי וויליאם טרנר ונועד לחגוג ניצחון על ההולנדים בשנת 1665, או, סביר יותר, פשוט להנציח את הידידות בין שלושה זמרי מקהלה.

לתקופה זו שייך החיבור בשני קולות ל"לך, עד שקר", שנכתב לבקשת צ'ארלס השני כחיקוי ל"דברו, שמיים" של ג'אקומו קריסימי. בשנת 1669 התמנה בלאו לנגן העוגב של כנסיית וסטמינסטר. ב-1673 קיבל את התואר אציל משמש בקאפלה המלכותית ובספטמבר של אותה נשא לאישה את אליזבת בראדוק, שמתה בלדתה כעבור עשר שנים.

בלואו, שנשא תואר דוקטור למוזיקה משנת 1678, התמנה בשנת 1685 לאחד הממונים על המוזיקה בחצר ג'יימס השני, מלך אנגליה. בין 1680 ל-1687 כתב את היצירה היחידה שלו לבימה שנותר ממנה איזה שהוא תיעוד, "ונוס ואדוניס", הצגה לבידור המלך. במופע זה שיחקה מרי דייוויס בתפקיד ונוס ובתה מצ'ארלס השני, ליידי מרי טיודור (בתו של צ'ארלס השני, מלך אנגליה), הופיעה כקופידון.

בשנת 1687 התמנה למנצח המקהלה בקתדרלת סנט פול; ב-1695 נבחר לנגן העוגב של סנט מרגרט, כנסיית וסטמינסטר והשמועה אומרת, שקיבל עליו מחדש את משרת נגן העוגב בווסטמינסטר לאחר שהתפטר, או פוטר, ממנה בשנת 1680 כדי לפנות מקום להנרי פרסל. ב-1699 התמנה למשרה החדשה של מלחין הקאפלה המלכותית.

היום מוכרים ארבעה-עשר סדרי-תפילה ויותר ממאה מזמורים מאת בלואו. נוסף למוזיקה הכנסייתית הצרופה, כתב בלאו את "ריבון רם ונישא, שמחת לבנו", אודה לראש השנה 1682 וחיבורים דומים לשנים 1683, 1687, 1688, 1689, 1693, (?), 1694 ו-1700; אודות וכדומה לחגיגת יום ססיליה הקדושה ב-1684, 1691, 1695 ו-1700; לכבוד הכתרת ג'יימס השני שני מזמורי תפילה, "הנה אלוהים מגיננו" ו"יש ואלוהים דובר בחזיונות"; כמה קטעי צ'מבלו (1689); "אפיסדיום" למלכה מרי (1695) ואודה על מותו של פרסל (1696). בשנת 1700 הוציא לאור את "אמפיון אנגליקוס", קובץ קטעי מוזיקה לקול אחד, שניים, שלושה וארבעה קולות, בליווי בס ממוספר.

דף מפורסם ב"היסטוריה של המוזיקה" מאת צ'ארלס ברני מוקדש לאילוסטרציות של "crudities", שרובן מגלות רק מאמצי ביטוי ראויים לשבח, אם גם בוסריים, האופייניים למוזיקה אנגלית של אותן שנים, אך אחדות מהן (שעליהן אומר ברני "כאן אנו אבודים") מצוינות בפירוש.

בלואו מת ב-1 באוקטובר 1708 בביתו בברוד סנקטוארי ונקבר בשדרה הצפונית של כנסיית וסטמינסטר.