ג'ון ווקר (רוקח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ון ווקר
John Walker
John Walker 1781-1859.jpg
לידה 29 במאי 1781
סטוקטון-און-טיס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במאי 1859 (בגיל 77)
סטוקטון-און-טיס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קופסת בדיל "קונגרבס" (1827)

ג'ון ווקראנגלית: John Walker;‏ 29 במאי 1781 - 1 במאי 1859) היה כימאי וממציא אנגלי שהמציא את הגפרור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר נולד בסטוקטון און טיס, מחוז דורהאם, ב־1781. הוא הלך לבית- הספר היסודי המקומי ואחר-כך התמחה אצל ווטסון אלקוק, המנתח הראשי של העיר, בתור שוליה. אולם בשל סלידתו מכירורגיה פנה ללימודי כימיה. לאחר שלמד ב דרהאם ו יורק, הוא הקים עסק קטן ככימאי ורוקח ב 59 High Street, Stockton, בסביבות 1818.[1] ווקר נפטר בסטוקטון ב-1 במאי 1859 ונקבר בשטח הכנסייה של סנט מרי בנורטון, ליד סטוקטון.[1]

המצאת הגפרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווקר התעניין באפשרות למצוא אמצעי להצתת אש בקלות. כמה תערובות כימיות כבר היו ידועות באותה תקופה כגורמות להתלקחות פתאומית, אך לא ניתן היה להעביר את הלהבה לחומר בערה איטי כמו עץ. פעם אחת, בעוד ווקר מכין תערובת הארה, גפרור שהיה טבול בחומר הוצת על ידי חיכוך מקרי על האח. הוא העריך מיד את הערך המעשי של הגילוי, והתחיל לייצר גפרורים. הם היו עשויים ממקלות עץ או ממקלוני קרטון מצופים בגופרית ובתערובת של גופרית אנטימון, כלור אשלגני, גומי טבעי, והגופרית משמשת כדי להעביר את הלהבה אל העץ.

מחיר הקופסה של 50 גפרורים היה שילינג אחד. עם כל קופסה סופקה פיסת נייר זכוכית, מקופלת לשניים, שדרכה היה צריך להעביר את הגפרור כדי להצית אותו. הוא כינה את הגפרורים "קונגרבס" לכבוד הממציא וחלוץ הרקטות, סר ויליאם קונגרייב. הוא לא גילה את ההרכב המדויק של הגפרורים שלו לאיש.[1]

שנתיים וחצי לאחר פרסום המצאתו של ווקר, הגיע אייזק הולדן, באופן עצמאי, לרעיון של ציפוי שבבי עץ עם גופרית. התאריך המדויק של גילויו, על פי ההצהרה שלו, היה אוקטובר 1829. לפני כן, ספר המכירות של ווקר מכיל חשבון של לא פחות מ -250 מכירות של גפרורים, המכירה הראשונה הייתה בתאריך 7 באפריל 1827.[2] הוא סירב לרשום פטנט על המצאתו, אף על פי שמייקל פאראדיי ואחרים עודדו אותו, ואיפשר לכל אחד לעשות בה כרצונו. לא זכה לשום תהילה או עושר על בסיס המצאתו, אם כי הוא היה יכול לפרוש כמה שנים מאוחר יותר. זכותו כממציא הגפרור הוכרה רק לאחר מותו.

בעקבות הרפיתוח על ידי הכימאי הצרפתי, שארל סוריא, שב-1830 המציא גפרור המבוסס גם כך על זרחן אבל תוך החלפת גופרית האנטימוניום בזרחן לבן. בארצות הברית במסאצ'וסטס בשנת 1836 נרשמו פטנטים הראשונים לגפרור קטן יותר ובטוח יותר לשימוש. הזרחן הלבן נאסר מאוחר יותר לשימוש הציבור בגלל רעילותו. גפרורי הבטיחות המודרניים נוצרו על ידי הכימאי השוודי, גוסטב אריק פאש .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Walker, John (1781?-1859) Dictionary of National Biography. London: Smith, Elder & Co. 1885–1900
  2. ^ המכירה הראשונה שנרשמה בחנותו הייתה ב־7 באפריל 1827 בשם "סופרפורטה היפר- חמצן". המכירה השנייה נרשמה ב -7 בספטמבר 1827 בשם המוכר יותר 'אורות חיכוך'. מלבד שלוש המכירות נרשמה במהלך 1828 בשם של 'אורות התשה'. כל שאר המכירות נרשמו בתור 'אורות חיכוך'.