ג'ון לילי

ג'ון לילי (1553/4 - נובמבר 1606) היה סופר, משורר, דרמטורג, מחזאי ופוליטיקאי באנגליה בתקופתה של המלכה אליזבת הראשונה. לילי ידוע בעיקר בזכות יצירותיו "יופאוס: האנטומיה של השנינות" (1578) ו"יופאוס ואנגליה שלו" (1580). ונחשב ליוצרו של סגנון ספרותי חדש, שמקורו בספריו הראשונים וכונה לימים "יופואיזם". מדובר בסגנון מקושט ומעוטר המושתת על תקבולות, שהשפיע לא מעט גם על כתיבתו של שייקספיר, שהיה פחות או יותר בן זמנו של לילי.

חייו

ג'ון לילי נולד בקנט שבאנגליה ב-1553/4, הבכור מבין שמונה ילדיהם של פיטר לילי וג'יין בורג (Burgh or Brough). סבו היה הבלשן ההומניסט ויליאם לילי, הידוע בעיקר בזכות ספר הדקדוק הלטיני שכתב, שלימים זכה לכינוי "ספר הדקדוק של לילי". לפי אנטוני ווד, כשהיה בן 16 החל את לימודיו במודלין קולג' שבאוקספורד וסיים את תואר ה-BA שלו בשנת 1573 ואת תואר ה-MA בשנת 1575.

קריירה ספרותית

לילי פרסם לראשונה יצירה פרי עטו בשנת 1578, אז יצא לאור "יופאוס: האנטומיה של השנינות" וזכה לפופולריות מיידית, וכשנתיים לאחר מכן התפרסם הסיקוול "יופאוס ואנגליה שלו". לזמן מה היה לילי הסופר האנגלי המצליח והאופנתי ביותר, וזכה לשבחים כממציא של "אנגלית חדשה". כמו שכתב בשנת 1632 אדוארד בלאנט, העורך של מחזותיו של לילי: "גבירה בחצר המלכה שלא ידעה לדבר יופואיזם זכתה לאותה מידת זלזול שזכתה לה זו שאינה יודעת לדבר צרפתית". אחרי הפרסום של יופאוס, שזכה לחיקויים ולהמשכים רבים, נראה כי לילי זנח לגמרי את צורת הרומנסה ועבר לכתוב כמעט אך ורק מחזות, ככל הנראה בניסיון נוסף להתמנות לשר החגיגות בחצר המלוכה (master of the revels). סביר להניח כי שמונה ממחזותיו הוצגו בפני המלכה. המחזות שימרו את הפופולריות של לילי בחצר, שהוא זכה בה עם יופאוס.

ככל הנראה, ב-1589 לילי שלח את העתירה הראשונה שלו למלכה אליזבת, מבין שתי עתירות. שתי העתירות אינן מתוארכות, אבל בראשונה שבהן לילי מדבר על כך שהוא נמצא בחצר המלוכה כבר עשר שנים בתקווה לזכות בהעדפה, ובעתירה השנייה הוא דיבר על 13 שנה. יש סבירות גדולה לכך שעשר השנים נמדדות מ-1579, כאשר אדמונד טילני מונה לשר החגיגות ונרמז ללילי שהוא יהיה הבא שימונה אחריו. "הוד מעלתך אירחה אותי ברוב טובה כמשרתה הנאמן", הוא אומר, "ועודדתי (אני לא מאז לומר שהובטח לי, אבל ניטעה בי תקווה לכך) לכוון את כל מאמצי למשרת שר החגיגות, וזה עשר שנים שאני ממתין לכך בסבלנות בלתי נלאית". אך ב-1589 או 1590 המשרה הייתה רחוקה ממנו כתמיד - למעשה, טילני החזיק במשרה במשך 31 שנה. בעתירה השנייה לילי כתב: "13 שנה שאני משרתה הנאמן של הוד מלכותך ועדיין כלום. [...] אלף תקוות, אבל כולן לשווא. אלף הבטחות - וכלום". לא ברור מה היה גורלו של לילי בחצר לאחר מכן. בלאנט אומר במעורפל שאליזבת "תגמלה" אותו, אבל אין לכך כל ראיה אחרת. אחרי 1590 פחתה בהדרגה ההשפעה של יצירותיו והמוניטין שלהן; הוא מת עני וזנוח בשנים המוקדמות של מלוכתו של ג'יימס הראשון. הוא נקבר בלונדון ב-20 בנובמבר 1606. הוא היה נשוי והיו לו שני בנים ובת.

השפעה תרבותית

לילי השפיע רבות על מחזותיו של ויליאם שייקספיר, במיוחד על הקומדיות הרומנטיות שלו. השפעתה של "המטאמורפוזה של האהבה" של לילי ניכרת מאוד במחזה השייקספירי "עמל אהבה לשווא" (Love's Labour's Lost), וגלתיאה (Gallathea) היא מקור עיקרי עבור "חלום ליל קיץ" (A Midsummer Night's Dream).

לקריאה נוספת

• ג'ון לילי – מתוך 'אופואס' (מאנגלית: אביעד שטיר), בתוך 'דחק', כרך יג', 2021.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון לילי בוויקישיתוף

• ג'ון לילי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'ון לילי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ון לילי, באתר Discogs (באנגלית)