ג'ונתן ליווינגסטון השחף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ונתן ליווינגסטון השחף
Jonathan Livingston Seagull
מידע כללי
מאת ריצ'רד באך עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית אמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה הוצאת מקמילן עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1970 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאות בעברית
הוצאה בוסתן
תאריך 1973
תרגום נורית יהודאי
מספר עמודים 93
 
הוצאה מודן
תאריך 2017
תרגום קטיה בנוביץ'
מספר עמודים 135
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001163925, 004055057, 001842908
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ונתן ליווינגסטון השחףאנגלית: Jonathan Livingston Seagull) הוא ספרו הרביעי של הסופר האמריקאי ריצ'רד באך, שיצא ב-1970, וזכה להצלחה רבה.

בתחילה נדחה הספר על ידי מספר הוצאות ספרים, אך כשפורסם, הפך לרב-מכר ושבר שיאי מכירות. בשנת 1972 לבדה מכר הספר כמיליון עותקים באנגלית. ב-1974 עובד הספר לסרט, עם פסקול שחיבר ניל דיימונד.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מספר את סיפורו של ג'ונתן, שחף שנודה מעדתו לאחר שסירב לחיות כשחף רגיל והתמסר לנפלאות התעופה. הוא רוכש יכולות גבוהות, ומסגל לעצמו רף ציפיות גבוה. לאחר מותו הוא הופך למעין נביא של העדה שממנה נודה, ומראה להם את מה שהם מפסידים במלחמתם המתמדת על המזון.

מטרתו של השחף היא להיות חופשי, והוא לומד איך לעשות זאת, ובתוך כך מלמד שחפים אחרים לעוף, להתרומם, ולהיות חופשיים. משפט ידוע מהספר הוא "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות".

השחף, ג'ונתן לווינגסטון, עולה בכל פעם לרמה חדשה, לשיא חדש. בכל פעם שהוא מצליח לעוף גבוה יותר, או מהר יותר, הוא מצליח להגיע לתובנות חדשות, ומוצא את עצמו ב"עולם חדש".

גרסה חדשה של הספר, הכוללת פרק רביעי שמעולם לא פורסם לפני כן, יצאה לאור בארצות הברית ובעולם כולו בפברואר 2014. עד אז כלל הספר שלושה פרקים בלבד, ופרק רביעי זה שופך אור חדש על הסיפור כולו.

ניתוח הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של השחף ג'ונתן, כשמו של אדם, בא להמשיל את חייו של השחף ג'ונתן לחייו של כל אחד מאיתנו. בפתח הספר אף נאמר כי הוא מוקדש "לג'ונתן השחף האמיתי שחי בתוכנו". הספר מותח ביקורת על החברה שחוסמת אנשים "בעלי מעוף", ועל המחסור באנשים שיוצאים מהשגרה, ורואים רחוק, מעבר למה שניתן לדמיין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונתן ליווינגסטון השחף בכניסה לבית הספר ברנר בגבעתיים


הקודם:
1973: Lenny - צוות שחקני ברודוויי
פרס גראמי לאלבום הספוקן וורד הטוב ביותר
1974: ג'ונתן ליווינגסטון השחף - ריצ'רד האריס
הבא:
1975: Good Evening - פיטר קוק ודאדלי מור
ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.