גבעתיים

גבעתיים
סמל העיר
סמל העיר גבעתיים
דגל העיר
דגל העיר גבעתיים

תצפית על גבעתיים ותל אביב מ"מצפור שלום".
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה רן קוניק
גובה ממוצע[1] ‎42 מטר
תאריך ייסוד 1922
סוג יישוב עיר 50,000‏–99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2023 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 62,226 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 33
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.5% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.10 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 19,265 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 3
תחום שיפוט[4] 3,230 דונם
    - דירוג ארצי[2] 218
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
9 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 14
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.4395
    - דירוג ארצי[2] 60
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.7%
גילאי 5 - 9 7.0%
גילאי 10 - 14 6.1%
גילאי 15 - 19 4.8%
גילאי 20 - 29 11.5%
גילאי 30 - 44 26.0%
גילאי 45 - 59 16.6%
גילאי 60 - 64 4.0%
גילאי 65 ומעלה 16.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 14
–  יסודיים 10
–  על-יסודיים 5
תלמידים 8,550
 –  יסודי 5,821
 –  על-יסודי 2,729
מספר כיתות 302
ממוצע תלמידים לכיתה 28.9
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל גבעתיים נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.givatayim.muni.il
הכניסה לגבעתיים מדרך השלום. האותיות מסודרות בצורת שתי גבעות – גבעתיים.
גן שיכון המורים בגבעתיים

גִּבְעָתַיִים‎ היא עיר במחוז תל אביב בישראל. הוכרזה כעיר בשנת 1959[6]. גבעתיים ממוקמת במישור החוף הדרומי, והיא גובלת ברמת גן ובתל אביב.

מקור השם "גבעתיים" בשתי הגבעות שעליהן הייתה בנויה העיר כשהוכרזה: גבעת בורוכוב וגבעת קוזלובסקי. האחרונה, בגובה 85 מטרים מעל פני הים (ועל כן נמצא עליה מצפה הכוכבים), היא שנייה בגובהה בגוש דן רק לתל בתחום היישוב גת רימון, שגובהו 94 מטרים. במאה ה-21, העיר משתרעת למעשה על ארבע גבעות: גבעת בורוכוב, גבעת קוזלובסקי, גבעת רמב"ם וגבעת פועלי הרכבת.

העיר חברה בארגון פורום ה-15.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחי העיר בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור העיר גבעתיים היה מיושב כבר בתקופה הכלקוליתית וזאת על פי שרידי מערכת קברים הכוללת גלוסקמאות ועוד ממצאים שנמצאו בגבעת קוזלובסקי בשנת 1958. בתקופה ההלניסטית הייתה במקום מצודה (שרידיה נמצאו בגבעת רמב"ם).

התיישבות ראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1917, בזמן מלחמת העולם הראשונה, התחולל קרב על גבעת קוזלובסקי בין חיילי האימפריה העות'מאנית וחיילי האנזא"ק מחיל המשלוח המצרי (1916)[7].

לאחר מלחמת העולם הראשונה העלתה קבוצת פועלים הצעה להקמת שכונת פועלים באזור תל אביב, שתהיה מבוססת על עקרון שיתוף ועזרה הדדית. המטרה העיקרית של חברי הקבוצה הייתה לאפשר לפועלים העירוניים לחיות בנפרד, כל אחד עם משפחתו והשקפתו החברתית. על פי התוכניות נכלל בכל בית משק עזר, שנועד להקל על הפועל ומשפחתו. לשכונה, שהייתה שכונת הפועלים הראשונה בארץ, החליטו חברי הקבוצה לקרוא על שם דב בר בורוכוב, שהיה ממקימי תנועת "פועלי ציון", ורעיונותיו השפיעו ביותר על תנועת העבודה הציונית.

שכונות בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת בורוכוב
ב-2 באפריל 1922 הונחה אבן הפינה לשכונת בורוכוב. אם השכונות והשכונה הוותיקה בגבעתיים. השכונה נוסדה בשנת 1922, ביוזמתו של דוד שניידרמן, איש העלייה השנייה, ונקראת על שמו של דב בורוכוב, ממנהיגי תנועת הפועלים ומייסד תנועת "פועלי ציון". שכונת בורוכוב הייתה שכונת הפועלים הראשונה בארץ, וקנתה לה שם כחלוצה ופורצת דרך בהתיישבות. כך למשל, הוקמו בה הצרכניה השיתופית הראשונה בארץ, בית-ספר של "זרם העובדים" וסניף "הנוער העובד" הגדול ביותר בארץ, שבוגריו הקימו קיבוצים רבים ושירתו בארגון ההגנה ובפלמ"ח. על הקמת השכונה כתב שמעון בן-צבי:

דרכה של השכונה לא הייתה סוגה בשושנים. מתחילת בריאתה לא שיחק לה המזל. היא נחשבה כבת חורגת בעיני כל. אם כי הוגיה ומייסדיה היו חברי "פועלי ציון" נאמנים, בכל זאת לא נמצאה השכונה תחת חסותה. המפלגה לא הכריזה בשום אופן רשמי על הקמת שכונה כזו.

מייסדי השכונה נתקלו בבעיות רבות. הם חיפשו מקורות מימון, אך גם כשאלה נמצאו, הוטלה כל העבודה על מספר אנשים בעלי רצון טוב, אך נטולי ניסיון וכישורי ניהול. על מייסדי השכונה הוטל להכשיר ולמדוד את הקרקע לפני ההתיישבות, לדאוג לאספקת מים לבתים ולמשק, לטפל באספקת המצרכים לאנשים ולחיות המשק, לבנות כבישים, בתים, מבני חינוך ועוד.
שני מוסדות הקשורים לעלייה השלישית הוקמו בשכונה: משק פועלות שבו הועסקו נשים ("חלוצות") והחנות הקואופרטיבית הראשונה בארץ ישראל, שנקראה: "צרכנייה". מצרכנייה זו, שפעלה ברחוב קרן קיימת לישראל עד אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, התפתחה מאוחר יותר רשת המרכולים "קואופ הריבוע הכחול".
שכונת שינקין
נוסדה בשנת 1925, נקראת ע"ש מנחם שינקין, מנהיג ציוני, ממנהיגי "חובבי ציון" וממייסדי תל אביב. רוב תושביה היו בעלי מלאכה וסוחרים זעירים. אחד מתושביה הראשונים כתב אודותיה: "שכונת שינקין גדולה ומבודדת, קטנה ודלילה, ללא סימן של דרך, פרט לשני רחובות ארוכים ומפותלים, ששני ואדיות עמוקים מפסיקים אותה...".
שכונת פועלי הרכבת
נוסדה בשנת 1931, ונבנתה עבור פועלי הרכבת. היה זה ניסיון מיוחד ומעניין לפתרון מצוקת השיכון של פועלים חסרי אמצעים. בשלב הראשון נבנו 15 בתים בעזרת בנק הפועלים. הצלחת הניסיון גררה קבוצה שנייה מבין פועלי הרכבת, אף היא בת 15 חברים.
גבעת רמב"ם
השכונה נוסדה בפועל בשנת 1933, אם כי כבר בי"ג תשרי תרפ"ו 1925 נערכה אספת חברי שכונת "גבעת רמב"ם" על אדמתם. היא נקראה על שם הרמב"ם, במלאת 800 שנה להולדתו. שכונת רמב"ם הייתה מפעל חייו של ישראל טייבר, תעשיין וממקימי גבעתיים, שזכה לכינוי 'מוכתר' גבעת רמב"ם משום שגאל את אדמותיה. השכונה, שהייתה בראשיתה גבעת טרשים בלתי מעובדת, כונתה על ידי ערביי האזור "תל אל הווה" - תל הרוחות, בשל היותה חשופה לרוחות הים. בימי המנדט היו במקום היתקלויות עם כנופיות פורעים ובמקום הוקמה תחנת נוטרים לאזור גוש דן בשל היותה של השכונה ישוב ספר מול כפרים מהם יצאו פורעים - כפר סלמה, אל-ח'ירייה, סקיה ויהודייה). בראש הגבעה ניצב עד היום מגדל המים ולידו, ביתו של ישראל טייבר. בשכונה נמצאת בריכת שחייה (בריכת רמב"ם, הבריכה הציבורית הראשונה בישראל) ולידה - "בית אלון" לפעילות תרבותית. בתחומי השכונה נמצא גם תיאטרון גבעתיים.
גבעת קוזלובסקי
ערך מורחב – גבעת קוזלובסקי

גבעת קוזלובסקי מתנשאת 87 מטר מעל פני הים. במקום התיישב בשנת 1933 מאיר קוזלובסקי (נכדתו היא הזמרת מירי אלוני) עם משפחתו ושנים רבות היה ביתם בודד על הגבעה. פסגת הגבעה מגודרת ובתוכה מאגר מים גדול המשרת בעיקר את תושבי תל אביב. לאורך הגבעה סלול רחוב "המרי" ובנקודה הגבוהה ביותר תצפית לתל אביב ולים הנקראת מצפור שלום על שם שלום קופטש, מראשוני המתיישבים בגבעתיים. על חלק אחר של הגבעה נטוע גן העלייה השנייה ובמרכזו מצפה הכוכבים.

שכונת קריית יוסף
נוסדה בשנת 1934 בגבול שכונת בורוכוב. שמה של השכונה הנקראת ע"ש יוסף בן-יעקב אבינו, מצביע על זיקה לבעלי הקרקע, יהודים אזרחי מצרים, שקנו אותה בשנת 1921 ונשארו לגור במצרים.
לימים, כשפשטה השמועה כאילו מדובר בשטחי הפקר, פשטו על שטחים אלה יהודים, שהשתלטו תוך לילה על המקום, חטפו לעצמם פיסות קרקע והקימו עליהם צריפים ובקתות למגורים. לכן הוצמד לשכונה השם "חאפ" (לחטוף, ביידיש). רק לאחר שהבעלים החוקיים לחצו על ממשלת המנדט שתגן עליהם מפני נישולם מרכושם, החלו הניסיונות להסדיר את בעיית הקרקעות, אולם ניסיונות אלה לא צלחו. לאחר שנים, המועצה המקומית גבעתיים פתרה את הבעיה, בכך שהקימה את "החברה לפיתוח קריית יוסף בע"מ", שבמסגרת הסדרת חילופי קרקע, איפשרה את רכישת הקרקעות ופיתוח השכונה[8].
בשכונה נמצא "גן התקומה" על שם רב-סרן משה וקס בן השכונה, שנפל במלחמת יום הכיפורים. בגן נמצא פסל "התקומה" שנוצר לפי דגם שאותו יצר בעת לימודיו בטכניון. בגן נמצאת גם אנדרטה לבני השכונה שנפלו במערכות ישראל.
שכונת ארלוזורוב
נוסדה בשנת 1936, נקראת ע"ש חיים ארלוזורוב, ממנהיגי תנועת העבודה ומעצבי המדיניות הציונית. מיום עלייתם לקרקע, סבלו תושביה מהיות השכונה אדמת "מושע" כלומר, חלקת אדמה אחת גדולה ובלתי מחולקת (ללא פרצלציה). כאשר לכל אחד מבעליה יש חלק יחסי לגודל שקנה, מבלי לדעת היכן היא ומהם גבולותיה. מצב זה הביא לכך שבתי התושבים לא נבנו על חלקות מסודרות, המותירות מקום לסלילת דרכים וכבישים ולהקמת מוסדות ציבור. סיבלם של תושבי השכונה, נמשך שנים רבות, והיה רצוף מאבקים שעיכבו את איחודה במסגרת גבעתיים רבתי.
שיכון המורים
נוסד בשנות ה-50 למען מורים. נמצא בתוך משולש הרחובות עמישב, הנדיב והידיד. מאופיין בבתים דו-קומתיים כשמדרגות חיצוניות מובילות לקומה העליונה. במרכז השיכון - גן גדול המטופח על ידי אחד מתושבי המקום.

הקמת גבעתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר גבעתיים - גשר תלוי להולכי רגל מעל דרך רבין בגבעתיים ע"ש ד"ר איזק דרזיה
איגרת חוב מוניציפלית "מלווה גבעתיים" שהונפקה על ידי המועצה המקומית ב-1955. המלווה נועד להקמת בתי ספר וגני ילדים.

בסוף מאי 1942 פורסמה הודעה בריטית רשמית על הקמת יישוב עירוני חדש בארץ - ישראל, שינוהל על ידי מועצה מקומית ממונה בת 13 חברים. וכך נאמר בה:

דבר המלך במועצה, על פלשתינה (א"י) 1922-193, פקודת המועצות המקומיות 1941. צו מספר 54 לשנת 1942, מאת הנציב העליון, על פי סעיף 2
בתוקף הסמכויות המסורות לי בסעיף 2 מפקודת המועצות המקומיות 1941, הואיל הנציב העליון, לפי הצעת מושל מחוז לוד, לצוות, ובזה מצווים לאמור:
1) צו זה ייקרא צו המועצות המקומיות (גבעתיים), 1942

בפקודת הוד מעלתו
ג'. ס. מקפרסון, המזכיר הראשי

ביולי 1947 רכשה לעצמה מועצת גבעתיים 5 דונם אדמה והחלה בבניית בניין המועצה. עם סיום מלחמת העולם השנייה וראשית העלייה הגדולה לארץ, הוקמו בגבעתיים שכונות נוספות של ארגון עולי רומניה, הונגריה תימן ופולין. חברי "ההגנה" הקימו את שכונת רוזנשטיין. בשנת 1949 נבנה שיכון "נוה חייל" עבור חיילים משוחררים. כמו כן הוקמו שיכונים לעובדי חברת החשמל, עובדי קופ"ח, המרכז החקלאי ושיכון המורים.

מספר מאבקים עמדו בפני המועצה המקומית: הראשון, הקמת ועידת בניין עצמאית. התביעה מומשה ב-1950. השני, סיפוח קרקעות הגובלות בגבעתיים. המחלוקת בעניין הובילה להתערבות ראש הממשלה, ובעקבותיה צורפו לגבעתיים 900 דונם. השלישי, סיפוח נחלת יצחק לגבעתיים[9]. הפרשה שעוררה פולמוס ציבורי, הועברה לערכאות משפטיות שפסקו לטובת תל אביב באוקטובר 1958.

יוזמה שעלתה, לאחד את גבעתיים עם רמת גן ותל אביב לגוש מוניציפלי אחד, לא התקבלה. זאת בין השאר בשל התנגדותו של שמעון בן צבי[10]. כמו כן התקיים משא ומתן לאיחוד גבעתיים עם רמת גן מספר פעמים. לראשונה בשנת 1949, ביקשה גבעתיים להתאחד עם רמת גן מאחר שלא הושלמו עבודות הפיתוח ביישוב ולא היה לו תקציב מספק למוסדות ציבור[11][12]. רמת גן התנגדה לאיחוד[13]. ב-1966 שוב החלו דיונים על איחוד רמת גן עם גבעתיים[14], עקב משבר כספי בגבעתיים[15][16], אך הדבר לא יצא לפועל[17].

ב-1947 התחנכו בגבעתיים 1,300 תלמידים בשלושה בתי ספר - של הזרם הכללי, של זרם העובדים וזה של "המזרחי". חינוך חינם הוענק לכל תושב המשלם מיסים. ב-1951 כמעט והוכפל מספר התלמידים והגיע ל-2550. רוב מוסדות החינוך השתייכו לזרם העובדים. ב-1957 חוסלה המשמרת השנייה, שהתקיימה בחלק מכיתות בתי הספר היסודיים בגבעתיים, ונבעה ממחסור בכיתות לימוד.

תקציבה של גבעתיים עמד ב-1951 על 720,000 ל"י והוא נבנה ברובו ממיסי התושבים. אורך הכבישים הגיע ל-20 ק"מ[18]. "גדוד כבאי גבעתיים", שהחל לפעול כבר ב-1939, מנה ב-1952 כ-50 איש, רובם מתנדבים[19].

ב-10 בדצמבר 1959 הוכרזה גבעתיים כעיר בישראל[20]. במועד הכרזתה מנתה העיר 38,000 תושבים ושטחה עמד על 3,600 דונם.

לאחר ההכרזה כעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1961 הייתה עיריית גבעתיים מעורבת בשתי פרשיות: סכסוך שהתגלע בין ראש עיריית גבעתיים, שמעון בן צבי, לסגנו, יעקב (קובא) קרייזמן, שלימים החליפו בתפקיד, הוביל לדרישת התפטרות מהסגן[21]. בתגובה הודיעה מזכירות מועצת מפא"י על התפטרותה. הסכסוך הסתיים ביולי 1961, בהענקת סמכויות לסגן.

בדצמבר 1961 ספגה עיריית גבעתיים ביקורת בדו"ח מבקר המדינה על מתן הלוואות בסכומים גדולים לחברת "סולל בונה" ללא אישור מועצת העירייה ומשרד הפנים[22].

בשנת 1962 הונחה אבן הפינה לאזור התעשייה של גבעתיים "כורזין" המשתרע על פני שטח של שמונה דונם, 10,000 מ"ר בנוי בשלוש קומות. המרכז נועד לרכז בעלי מלאכה שפעלו במקומות שונים בעיר ובעלי מלאכה מחוץ לעיר ואכלס 174 יחידות. המרכז הוקם על ידי החברה לפיתוח המלאכה בשיתוף עיריית גבעתיים וגורמים נוספים, ובמימון חלקי של משרד המסחר והתעשייה. המתחם נחנך בשנת 1964 י"ח בטבת תשכ"ה[23][24].

בשנת 1968 נחנך מצפה הכוכבים בנקודה הגבוהה ביותר בעיר[25].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפה הכוכבים
תיאטרון גבעתיים
המזרקה בפארק גבעתיים על רקע רחוב שמעון בן צבי, רחוב הקרוי על שם ראש העיר הראשון של גבעתיים. הפארק נושק לקניון שבעיר.
היכל יהדות ווהלין (בית ווהלין)
מעון ע"ש צ'ארלס קלור לחולי סרטן בגבעתיים
כיכר חטיבה 188
ציור של אלעד גרינברג על ארון תקשורת בקשר ל"שכונת חאפ"

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בגבעתיים 62,226 תושבים (מקום 33 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.5%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 95.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 12,434 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[26]

גבעתיים היא עיר קטנה-יחסית בשטחה, ומספר התושבים בה ממצב אותה כעיר השלישית בצפיפותה בישראל (אחרי בני ברק ומודיעין עילית) וברשימת 50 הערים הצפופות ביותר בעולם.

העיר, אשר נחשבה משך שנים ארוכות לעיר בעלת אחוז גבוה של תושבים בני האוכלוסייה המבוגרת, עוברת בעשור השני של המאה ה-21 תהליך של "הצערה". להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבעתיים פועלים חמישה בתי ספר תיכוניים: קלעי, אורט טכניקום גבעתיים, תיכון שמעון בן צבי, תלמה ילין (בית ספר ארצי לאומנויות) ובית אקשטיין (בית ספר שש שנתי לתלמידים עם לקויות למידה)[27]. בעיר ישנם גם תשעה בתי ספר יסודיים (המשמשים גם כחטיבות ביניים עד כיתה ח', אין חטיבות בגבעתיים): דוד שמעוני, יגאל אלון, א.ד גורדון, ברל כצנלסון, בורוכוב, אמונים, י.ח ברנר, ד. בן-גוריון, ולאה גולדברג (אנתרופוסופי)[28]. בשנת 2007 החלה עיריית גבעתיים ביוזמה לפתיחת מסלולי לימוד ייחודיים בבתי הספר היסודיים אשר יתמקדו בתחומי הטבע, הסביבה, אומנויות ומדעים. בנוסף לכך ישנם 62 גני ילדים בעיר. בעיר נמצא קונסרבטוריון עירוני ותיק שפועל ופורח עד היום.

בשנת 2009 גבעתיים דורגה שנייה במחוז ת"א באחוז הזכאות לבגרות (71.4%) וחמישית מבין הערים הבינוניות במדינה, כאשר בגרויות החורף מעלות את ממוצע הזכאות ל-74.3%.

בשנים 2020–2021 גבעתיים דורגה ראשונה מבין הערים בישראל באחוז הזכאות לבגרות עם 97.9% זכאות לבגרות[29].

בעיר שלוש ספריות ציבוריות: ספריית יד-לבנים (הספרייה המרכזית) אשר בשכונת בורוכוב, ספריית בית אלון, אשר בגבעת רמב"ם וספריית שז"ר, אשר בדרום גבעתיים. חדר העיון של הספרייה העירונית בגבעתיים נמצא בספריית בית אלון.

תנועות הנוער הפועלות בעיר הן הצופים (בשני שבטים שונים)[30], בני עקיבא, הנוער העובד והלומד, כנפיים של קרמבו וכן תנועת גב"ע - תנועת מד"צים (מדריכים צעירים) עירונית אשר פועלת במסגרת המרכזים הקהילתיים הפזורים ברחבי העיר: "מרכז שדה בוקר", "מרכז בית שזר" ו"מרכז בית ראשונים".

איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2008, מובילה גבעתיים במחוז תל אביב בכמות הנייר הנאסף למיחזור ביחס לאוכלוסיית העיר, והיא בין המובילות בישראל בתחום המיחזור הכולל. בשנת 2008 החלה העירייה להשתמש במכלי אשפה טמוני קרקע הנחשבים לידידותיים יותר לסביבה, ולחלק לתושבים שקיות בד לעריכת קניות, כתחליף לשקיות פלסטיק. בשנת 2013 הציבה העירייה פחים סגולים למיחזור זכוכית ברחבי העיר.

גבעתיים נבחרה על-ידי תאגיד תמי"ר כעיר המצטיינת במחזור מבין הערים הגדולות בישראל. בשנת 2020 מחזרו תושבי גבעתיים 21.5 ק"ג אריזות לכל משק בית. נתון זה הוא הגבוה ביותר בערים שמונות מעל 20,000 איש. לשם השוואה: בעיר השנייה בדירוג המחזור נאספו רק 16.6 ק"ג אריזות למשק בית בשנת 2020[31].

בעיר גנים רבים, הגדולים בהם נמצאים בדרום העיר:

  • "גן חיל האוויר", ובו מוצב מטוס ישן של חיל האוויר הישראלי מסוג פוגה מגיסטר.
  • "גן רבקה" ("גן הדרום"), על-שם רבקה שטרום, שהייתה מנהלת בית הספר "מצדה" במשך 12 שנה (בית הספר שינה את שמו לאחר מכן ל"יגאל אלון"). בגן פסל שיש לזכר בני העיר שנפלו במערכות ישראל. הפסל נוצר בשנת 1988 על ידי הפסל מרדכי כפרי.
  • "פארק גבעתיים", בסמוך לקניון גבעתיים. הפארק, שנחנך ביום העצמאות תשס"ח - 2008, משתרע על 35 דונם ובו משטחי דשא, במת הופעות, מזרקות ומגרש משחקים לילדים.
  • "גן העלייה השנייה", בגבעת קוזלובסקי. הגן כולל אגמון קטן אשר מלא בימי החורף, תצפית על תל אביב ואת מצפה הכוכבים של גבעתיים, בנקודה הגבוהה ביותר בגוש דן[32].
  • "מצפור שלום", אשר ממוקם ברחוב המרי בגבעתיים. מהמצפור יש תצפית מרהיבה על גבעתיים ותל אביב.

אתרים חשובים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעתיים נשקפת מגבעת קוזלובסקי. ברקע מגדלים בתל אביב
תצפית לעבר תל אביב ממצפור שלום
מבט בלילה מגבעת רמב"ם לכיוון צפון מערב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-26 בדצמבר 2023.
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ סרטונים גבעתיים מוכרזת כעיר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
  7. ^ ראו את סיפורו של הקרב בערך "קו שתי העוג'ות"
  8. ^ עפרה ישועה-ליית החוק להסדרת שכונת חאפ באתר הגדה השמאלית, 3 ביוני 2016
  9. ^ עם הקמת המועצה המקומית גבעתיים, קבעו שלטונות המנדט את גבולותיה וצרפו את נחלת יצחק לתל אביב
  10. ^ יוסף אסא, "גבעתיים - עיר בישראל", "הארץ", 9.12.1959
  11. ^ י שלוח, שאלת הספוח של רמת גן ובנותיה לעיר אחת, חרות, 18 בספטמבר 1949
  12. ^ פדרציה לגוש דן, הַבֹּקֶר, 4 בספטמבר 1953
  13. ^ רמת גן החליטה נגד הסיפוח, הַבֹּקֶר, 13 בספטמבר 1949
  14. ^ דיון במועצת עיריית גבעתיים על איחוד עם רמת גן, הצופה, 26 ביולי 1966
  15. ^ גילוי המשבר הכספי בעיריית גבעתיים הסעיר את העיר, על המשמר, 15 באוקטובר 1967
  16. ^ הצעת האיחוד עם גבעתיים תידון ברמת גן, למרחב, 12 באוקטובר 1967
  17. ^ עיריית רמת־גן דנה באיחוד עם גבעתיים, דבר, 5 במאי 1969
  18. ^ "גבעתיים שואפת למרחב", "הארץ", 1.11.1951
  19. ^ באוקטובר 52 חגגו כבאי גבעתיים 13 שנה להיווסדם, במצעד חגיגי שצעד ברחבי העיר. לתהלוכה הצטרפו כבאי הערים השכנות
  20. ^ מעמד עיר לגבעתיים, מעריב, 18 בנובמבר 1959
    גבעתיים עיר ביום ה' הבא, דבר, 11 בדצמבר 1959
  21. ^ א. קוברינסקי, "החריף הסכסוך בין ראש עיריית גבעתיים וסגנו", "הארץ", 14 בפברואר 1961
  22. ^ "רוב עבודות הפיתוח בגבעתיים נמסרו 'לסולל בונה'", "הארץ", 7 בדצמבר 1961
  23. ^ סרטונים הנחת אבן פינה למרכז חדש לבעלי מלאכה בגבעתיים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
  24. ^ סרטונים חנוכת מתחם כורזין בגבעתיים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
  25. ^ סרטונים חנוכת מצפה הכוכבים גבעתיים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
  26. ^ פרופיל גבעתיים באתר הלמ"ס
  27. ^ בתי ספר תיכוניים, באתר עיריית גבעתיים
  28. ^ בתי ספר יסודיים, באתר עיריית גבעתיים
  29. ^ גבעתיים ראשונה באחוז הזכאות לבגרות בישראל, באתר https://www.givatayim.muni.il/News/News/Lists/List/DispForm.aspx?ID=305
  30. ^ תנועות הנוער בגבעתיים, באתר עירית גבעתיין
  31. ^ גבעתיים ועמק חפר בראש: אלו שיאניות מחזור האריזות, באתר ynet, 7 בדצמבר 2020
  32. ^ 1 2 חנוכת מצפה הכוכבים גבעתייםסרטונים חנוכת מצפה הכוכבים גבעתיים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
  33. ^ נחנכה בריכת שחייה בגבעתיים, דבר, 6 באוגוסט 1945
  34. ^ מעון צ'ארלס קלור
  35. ^ עוד תאומה נולדה לגבעתיים, באתר המקומון


ראשי עיריית גבעתיים
שמעון בן-צבי יעקב קרייזמן יצחק ירון אפרים שטנצלר איריס אברהם (בפועל) ראובן בן שחר רן קוניק
1941 - 1965 1965 - 1978 1978 - 1993 1993 - 2006 2006 - 2007 2007 - 2013 2013 - נוכחי