ג'ינצ'ינג, קיסר סין
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, תרגמת. |
 | |||||||
| לידה |
13 בנובמבר 1760 Old Summer Palace, שושלת צ'ינג  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1820 (בגיל 59) אתר הנופש ההררי והמקדשים שסביבו בצ'נגדה, אימפריית צ'ינג הגדולה | ||||||
| שם לידה |
ᠶᠣᠩ ᠶᠠᠨ | ||||||
| מדינה |
שושלת צ'ינג | ||||||
| מקום קבורה |
Changling Mausoleum (Qing dynasty) | ||||||
| בן או בת זוג |
Empress Xiaoshurui Consort Jian Concubine Xun Imperial Concubine Chun Imperial Concubine En Imperial Concubine Rong Imperial Concubine An consort Xin Consort Hua Empress Xiaoherui Consort Zhuang Imperial Noble Consort Heyu Shufei Imperial Noble Consort Gongshun Noble Yun | ||||||
| שושלת אייסין גיורו, קיסרי צ'ינג | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
הקיסר ג'ינצ'ינג (13 בנובמבר 1760 – 2 בספטמבר 1820), שמו הפרטי יונגיאן, קיסר סין השביעי בשליטת שושלת צ'ינג תחת השבט המאנצ'ורי אייסין גיורו. הוא שלט על כלל סין משנת 1796 שאז אביו צ'ייאנלונג פרש כדי שייזכר סבו הגדול הקיסר קאנגשי כמי ששלט לתקופה הארוכה ביותר עד מותו המסתורי בשנת 1820. הוא היה בנו ה-15 של הקיסר צ'ייאנלונג. במהלך שלטונו ניסה לנרמל את האימפריה, נלחם בסחר האופיום ונפטר מהשן השותף השלטוני לשעבר של אביו.
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יונגיאן נולד בארמון הקיץ הישן, 8 ק"מ צפונית מערבית לחומות בייג'ינג. שמו האישי, "יונגיאן" (永 琰), שונה מאוחר יותר ליאנגיאנג (顒 琰) כאשר הפך לקיסר. הדמות הסינית עבור יונג על שמו שונתה מהשכיחות יותר 永 לשם פחות מוכר. חידוש זה הונהג על ידי הקיסר צ'ייאנלונג, שהאמין כי לא ראוי היה לדמות סינית נפוצה בשמו האישי של הקיסר בגלל התרגול רב השנים של שמות טאבו במשפחה הקיסרית. יונגיאן היה בנו ה-15 של הקיסר צ'ייאנלונג. אמו הייתה אשת הקיסר לינג האצילית, בתו של וויי צ'ינגטאי (魏清泰), פקיד סיני של האן, שמשפחתו השתלבה זה מכבר בשמונה באנרים של מנצ'ו כחלק מאנר באן. לקיסר צ'ייאנלונג היו במקור שני בנים נוספים שעמדו על המבחנים לירושת הכס, אך שניהם מתו מוקדם יותר ממחלות, ולכן בדצמבר 1773 בחר בסתר ביונגיאן כיורשו. בשנת 1789, הקיסר צ'ייאנלונג הציב את יונגיאן כ"נסיך ג'יה מהמדרגה הראשונה"(嘉 親王; או בפשטות "הנסיך ג'יה").
שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1795, השנה ה-60 למלכותו, הודיע קיסר צ'ייאנלונג על כוונתו להתמקד לטובת הנסיך ג'יה. הוא קיבל את ההחלטה הזו מכיוון שהוא חש שזה לא מכבד לו לשלוט יותר מסבא שלו, הקיסר קאנגשי, שהיה על כס המלוכה במשך 61 שנה. הנסיך ג'יה עלה על כס המלוכה ואימץ את שם העידן "ג'ינצ'ינג" בפברואר 1796, ומכאן שהוא ידוע היסטורית כקיסר ג'ינצ'ינג. עם זאת, במשך שלוש השנים הבאות, קיסר ג'ינצ'ינג היה קיסר רק בשמו מכיוון שהחלטותיו התקבלו עדיין על ידי אביו, שהפך לטייאנג-הואנג (קיסר אמריטוס) לאחר כניסתו. לאחר מותו של קיסר צ'ייאנלונג בראשית פברואר 1799, השתלט קיסר ג'ינצ'ינג על השלטון והעמיד לדין את השן, פקיד מועדף על אביו. השן הואשם בשחיתות ובניצול לרעה בכוח, תאריו נלקחו ממנו, רכושו הוחרם והורה על מנת להתאבד. כלתו של השן, הנסיכה הקסיאו, אחותו של הקיסר ג'ינצ'ינג, נחסכה מעונש וקיבלה כמה נכסים מאחוזותיו של השן. באותה תקופה התמודדה אימפריית צ'ינג עם הפרעה פנימית, והכי חשוב - מרד הלוטוס הלבן הגדול (1796–1804) ומרידות מיאו (1795–1806), כמו גם אוצר קיסרי ריק. הקיסר ג'ינצ'ינג עסק בפייסציה של האימפריה ובכריתת המרידות. הוא ניסה להחזיר את סין לשגשוגה ולעוצמתה של המאה ה-18. עם זאת, בין היתר עקב יצוא גדול של כסף מהמדינה כתשלום עבור האופיום שהוברח לסין מהודו הבריטית, הכלכלה ירדה.
שינוי השם של וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ינצ'ינג סירב לבקשתו של השליט הווייטנאמי ג'יה לונג לשנות את שמה של ארצו לנאם וייט. במקום זאת הוא שינה את השם לווייטנאם. הספר הסודי על היסטוריית המלוכות של וייטנאם של גיאה לונג מכיל את ההתכתבויות הדיפלומטיות ביחס לשמות. למעשה הייתה לסין השפעה מנצחת על וייטנאם ומכאן יכולתו של קיסר סיני על וייטנאם.[1]
החוקה האנטי נוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקוד המשפטי הגדול של צ'ינג כולל חוק אחד שכותרתו "איסורים על מכשפים ומכשפים" (禁止 師 巫 邪術). בשנת 1811 נוסף לו סעיף בהתייחס לנצרות. הוא עבר שינוי בשנת 1815 וב-1817, התיישב במתכונתו הסופית בשנת 1839 תחת בנו ויורשו של ג'ינצ'ינג הקיסר דאוגואנג, ובוטל בשנת 1870 תחת קיסר טונגזי. היא גזרה את האירופאים למוות בגין הפצת הקתוליות בקרב האן הסיני ומאנצ'ורים. נוצרים שלא ישובו בתשובה שלהם נשלחו לערים מוסלמיות בשינג'יאנג, כדי להינתן כעבדים למנהיגים ובני בית מוסלמים.[2]
מותו ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2 בספטמבר 1820 נפטר הקיסר ג'ינצ'ינג בארמון המסע של רייה (ג'הול), 230 ק"מ (צפונית מזרחית) לבייג'ינג, שם היה בית המשפט הקיסרי ברובע הקיץ. טיוטת ההיסטוריה של צ'ינג לא רשמה סיבת מוות. חלקם טענו שהוא מת לאחר שהוכה על ידי ברק, אך אחרים מעדיפים את התיאוריה שהוא מת משבץ מכיוון שהקיסר היה במצב של השנמת יתר שפגע בפעילותו בצורה בעייתית למדי. אחריו הוא הוחלף על ידי בנו השני, מיאנינג, שנודע מהכתרתו כקיסר דאוגואנג. ג'ינצ'ינג קבור בין קברי הצ'ינג המערבים, 120 ק"מ דרומית-מערבית לבייג'ינג, במתחם המאוזוליאום צ'אנג (昌; מואר "מפואר").
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ינצ'ינג, קיסר סין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Chinese history in geographical perspective, מסת"ב 978-0-7391-7231-5
- ^ China and Christianity, Cambridge, MA and London, England: Harvard University Press, מסת"ב 978-0-674-28363-3