דאוגואנג, קיסר סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דאוגואנג, קיסר סין
清 佚名 《清宣宗道光皇帝朝服像》.jpg
לידה 16 בספטמבר 1782
העיר האסורה, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בפברואר 1850 (בגיל 67)
שושלת צ'ינג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שושלת צ'ינג עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת House of Aisin Gioro
אב ג'ינצ'ינג, קיסר סין עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Empress Xiaoshurui עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Prince Yiwei
Yikang
Yichi
שיאנפנג, קיסר סין
Yicong
Prince Gong
Yixuan, Prince Chun
Yiho
Yihui
State Princess Duanmin
State Princess Duanshun
Kurun Princess Shou'an
Princess of the second rank Shou-Zang
State Princess Shou-En
Princess of the second rank Shou-Xi
State Princess Shou-Zhuang עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר סין
3 באוקטובר 182025 בפברואר 1850
(29 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קיסר סין, דאוגואנג (16 בספטמבר 178226 בפברואר 1850) היה קיסר סין השמיני משושלת צ'ינג ומבית האייסין גיורו. הוא שלט על כלל סין כקיסר משנת 1820 ועד 1850 בעת נפטר. דור שלטונו היה זה בו החלה נפילת השושלת והחלה ירידה מתמדת של כוח סין לכמעט מאה שנה, מצבה הזה של סין התבטא יותר מכל במלחמת האופיום הראשונה שהציטה את שאר המרידות. היסטוריונים כדוגמת ג'ונתן ספנס מתארים את הקיסר בתור "איש טוב, אבל חסר יכולת", אשר תמך בפקידי ממשל שהציגו "תמונה של סין חזקה ואמידה בלי להתייחס לכלל הבעיות המדיניות פנים או חוץ של המדינה הסינית של צ'ינג".[1]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיסר דאוגואנג נולד בעיר האסורה, בייג'ינג, בשנת 1782, וקיבל את השם מיאנינג (绵宁; Mi; מיאנג; מינן). מאוחר יותר הוא שונה ל- 旻宁 旻寧; Mǐnníng כאשר הפך לקיסר. הדמות הראשונה בשמו הפרטי שונתה ממיאן למין כדי להימנע מהדמות הנפוצה יחסית של השם מיאן. החידוש הזה הוצג על ידי סבו, קיסר שיאנלונג המכהן, שחשב שלא ראוי להשתמש בדמות משותפת בשמו הפרטי של הקיסר בגלל התרגול רב השנים של שמות טאבו. מיאנינג היה בנו השני של הנסיך יונגיאן, בנו ה-15 ויורשו של קיסר שיאנלונג. אף על פי שהיה בנו השני של יונגיאן, הוא היה הראשון בתור אחרי הנסיך יונגיאן לכס הקיסרות. כך הייתה שעל פי שיטת הדישו, אמו, ליידי חיטארה, הייתה בת זוגו הראשית של יונגיאן ואילו אחיו הגדול נולד לפילגש של יונגיאן. מיאנינג הועדף על ידי סבו, קיסר שיאנלונג. לעיתים קרובות הוא ליווה את סבו בטיולי ציד. בטיול אחד כזה, בגיל תשע, צד מיאנינג בהצלחה איילים, מה ששיעשע מאוד את הקיסר המבוגר. הקיסר ימנע חמש שנים לאחר התקרית ההיא, בשנת 1796, כאשר מיאנינג היה בן 14. אביו של מינינג, הנסיך יונגיאן, היה מוקסם אז כקיסר ג'ינצ'ינג, ואחריו הפך את ליידי חיטארה (אמו של מיאנינג) לקבוצת הקיסרות שלו. שיאנלונג הקשיש חי שלוש שנים נוספות בפנסיה לפני שהוא נפטר בשנת 1799, בן 89, כשמיאנינג היה בן 17. בשנת 1813, כשהיה עדיין נסיך, מילא מיאנינג גם תפקיד חיוני בהדחתה ובהרגם של שמונת הפולשים של טריגרמים שהסתערו על העיר האסורה.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרד קונגסא בשינג'יאנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1820, בגיל 38, ירש מיאנינג את כס המלוכה לאחר שקיסר ג'ינצ'ינג נפטר לפתע מסיבות לא ידועות. הוא הפך לקיסר צ'ינג הראשון שהיה בנו הלגיטימי הבכור לאביו. כיום, הוא ידוע כקיסר דאוגואנג, הוא ירש אימפריה בירידה עם המערביים הגוברים בגבולות סין. קיסר דאוגואנג שלט כבר שש שנים כשהיורש הגולה של החוג'ות, ג'האנגיר חג'ה, תקף את שינג'יאנג מקוקנד במרידות אפאקי חוג'ה. בסוף שנת 1826, ערי צ'ינג לשעבר קשגאר, ירקנד, חותן ויאנג'יסאר נפלו כולם למורדים. לאחר שחבר בגד בו במרץ 1827, נשלח חוג'ה לבייג'ינג במלטה ברזל ובהמשך הוצא להורג, בזמן שאימפריה של צ'ינג קיבלה את השליטה מחדש בשטחן האבוד.

מלחמת האופיום הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האופיום הראשונה

בתקופת קיסר דאוגואנג, סין חוותה בעיות משמעותיות באופיום, שיובאה לסין על ידי סוחרים בריטים. אופיום החל לטפטף לסין בתקופת שלטונו של קיסר יונגג'נג, אך הוגבל לכ-200 שדות בשנה. בתקופת יונגג'נג עלתה כמות זו מכלל של כ-1,000 שדות, 4,000 שדות בעידן הג'יאקינג ולמעלה מ-30,000 שדות בתקופת דאוגואנג. פגישת צומת מלחמה סינית במהלך מלחמת האופיום הראשונה באה כאשר הקיסר דאוגואנג הוציא גזרות אימפריאליות רבות האוסרות על אופיום בשנות העשרים והשמונים של המאה העשרים, אשר בוצעו על ידי לין זקסו, אותו מינה כמפקח קיסרי. מאמציו של לין זקסו לעצור את התפשטות האופיום בסין הובילו ישירות למלחמת האופיום הראשונה. עם התפתחות מלחמת האופיום הראשונה, לין זקסו נעשה חלש ומבוגר. הקיסר דאוגואנג הסיר את סמכותו וגירש אותו לין. בינתיים, בהימלאיה, האימפריה הסיקית ניסתה לכבוש את טיבט אך הובסה במלחמת סין-סיקה (1841–1842). על החופים הפסידה האימפריה של צ'ינג את המלחמה, תוך שהיא חושפת את נחיתותם הטכנולוגית והצבאית למעצמות אירופיות, והושיטה את הונג קונג לבריטים בהסכם נאנג'ינג באוגוסט 1842.

אנטי-נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1811 נוספה לחוקה סעיף גזר דין על אירופים למוות בגין הפצת הקתוליות בחוק הנקרא "איסורים על מכשפים ומכשפים" (禁止 師 巫 邪術) בחוק המשפטי של צ'ינג הגדול.[2] פרוטסטנטים קיוו שממשלת צ'ינג תבחין באפליה בין פרוטסטנטיות וקתוליזם, מכיוון שהחוק הזכיר את האחרונים בשמם, אך לאחר שמיסיונרים פרוטסטנטיים מסרו ספרים נוצריים לסינים בשנת 1835 ו-1836, דרש קיסר דאוגואנג לדעת מי הם "הילידים הבוגדים" שבגואנגג'ואו שסיפקה להם ספרים נוצרים.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר דאוגואנג נפטר ב-26 בפברואר 1850 בארמון הקיץ הישן, 8 ק"מ / 5 מיילים מצפון-מערב לבייג'ינג, בעוד שהיה קיסר צ'ינג האחרון שהלך לעולמו בארמון ההוא לפני שנשרף על ידי חיילים אנגלו-צרפתים במהלך מלחמת האופיום השנייה, עשור אחר כך. אחריו הוחלף על ידי בנו הבכור שנשאר בחיים, יהזו, שלבסוף הסתובב כקיסר שיאנפנג. קיסר דאוגואנג לא הצליח להבין את כוונתם או נחישותם של האירופאים, או את הכלכלה הבסיסית של מלחמה בסמים. אף על פי שהאירופאים היו מרוחקים על פני מספר אלפי קילומטרים מתמיכה לוגיסטית בארצות מולדתם, הם יכלו להביא כוח אש נעלה בהרבה בכל נקודת מגע לאורך החוף הסיני. ממשלת צ'ינג הייתה תלויה מאוד בהמשך זרם המיסים מדרום סין דרך התעלה הגדולה, שכוח המשלוח הבריטי ניתק בקלות בג'נג'יאנג. לקיסר דאוגואנג הייתה בסופו של דבר הבנה לקויה של הבריטים והמהפכה התעשייתית שעברו בריטניה ומערב אירופה, והעדיף להעלים עין משאר העולם, אם כי ככל הנראה המרחק מסין לאירופה שיחק תפקיד. נאמר כי הקיסר כלל לא ידע היכן נמצאת בריטניה בעולם. שלטונו של 30 שנה הציג את ההתקפה הראשונית של האימפריאליזם המערבי ואת הפלישות הזרות שיעיפו את סין, בצורה כלשהי, במשך מאה השנים הבאות.

קיסר דאוגואנג הוצג במתחם המאוזוליאום של מו (慕; מואר "געגוע" או "אדמירציה"), המהווה חלק מקברי הצ'ינג המערביים, 120 ק"מ / 75 מיילים דרומית-מערבית לבייג'ינג. בנימה צדדית, קיסר דאוגואנג היה קיסר צ'ינג האחרון שהצליח לבחור יורש בין בניו שכן ממשיכי דרכו היו לו רק בן אחד שנותר בחיים או לא היו לו צאצאים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאוגואנג, קיסר סין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John B. Vickery, Kingsley Amis, London: Palgrave Macmillan UK, 1990, עמ' 149–166, ISBN 978-1-349-20847-0
  2. ^ {{{מחבר}}}, Green rose, Notes and Queries s2-XII, 1861-10-26, עמ' 336–337 doi: 10.1093/nq/s2-xii.304.336k