דאוגואנג, קיסר סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דאוגואנג, קיסר סין
清 佚名 《清宣宗道光皇帝朝服像》.jpg
לידה 16 בספטמבר 1782
העיר האסורה, אימפרית צ'ינג הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בפברואר 1850 (בגיל 67)
אימפרית צ'ינג הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שושלת צ'ינג עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Empress Xiaomucheng
Empress Xiaoshencheng
Empress Xiaoquancheng
Empress Xiaojingcheng
Imperial Noble Consort Zhuangshun
Noble Consort Tóng
Noble Consort Jia
Noble Consort Cheng
Consort He
Consort Xiang
Consort Chang
Imperial Concubine Zhen
Imperial Concubine Tian עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת House of Aisin Gioro
אב ג'ינצ'ינג, קיסר סין עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Empress Xiaoshurui עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Prince Yiwei
Yikang
Yichi
שיאנפנג, קיסר סין
Yicong
Prince Gong
Yixuan, Prince Chun
Yiho
Yihui
State Princess Duanmin
State Princess Duanshun
Kurun Princess Shou'an
Princess of the second rank Shou-Zang
State Princess Shou-En
Princess of the second rank Shou-Xi
State Princess Shou-Zhuang עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר סין
3 באוקטובר 182025 בפברואר 1850
(29 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דאו-גואנג, קיסר סין (16 בספטמבר 178226 בפברואר 1850) הקיסר השביעי בשושלת צ'ינג ומבית האייסין גיורו. הוא כיהן בפועל בין השנים 1850-1820. תקופתו מסמלת את תחילת נפילת השושלת, והחלשות השלטון הקיסרי בסין. החלשות האימפריה הסינית הומחשה במלחמת האופיום הראשונה, ובמרידות שפרצו בעקבותיה. היסטוריונים כדוגמת ג'ונתן ספנס מתארים את הקיסר בתור "איש טוב אבל חסר יכולת", אשר תמך בפקידי ממשל שהציגו "תמונה של סין חזקה ואמידה בלי להתייחס לכלל הבעיות המדיניות פנים או חוץ של המדינה הסינית של צ'ינג"[1]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר דאו-גואנג נולד בהעיר האסורה, בייג'ינג, בשנת 1782 בשם מיאן-נינג (绵宁). שמו שונה למין-נינג (旻宁) לאחר הכתרתו לקיסר. הסימנית הראשונה בשמו הפרטי שונתה ממיאן (绵) למין (旻) כדי להימנע משימוש בהברה נפוצה בשפה. זהו חידוש בו החל סבו, הקיסר שיאנלונג המכהן, שסבר שאין זה ראוי לשלב סימניות נפוצות בשמו של הקיסר, ולהמנע מסימניות שיש עליהן טאבו במסורת הסינית.

מיאנינג היה בנו השני של הנסיך יונגיאן, בנו ה-15 ויורשו של קיסר שיאנלונג. אף על פי שהיה בנו השני של יונגיאן, הוא היה הראשון בתור אחרי הנסיך יונגיאן לרשת את כס הקיסרות. זאת משום שעל-פי "שיטת הדישו", אמו, היטארה, נחשבה גבת זוגו הראשית של יונגיאן, ואילו אחיו הגדול נולד לפילגש של יונגיאן. מיאנינג הועדף על ידי סבו הקיסר שיאנלונג . לעיתים קרובות הוא ליווה את סבו בטיולי ציד. באחד הטיולים, בגיל תשע, הצליח מיאן-נינג הקטן לצוד איילים. הצלחתו זו גרמה נחת רבה לקיסר המבוגר. 5 שנים לאחר-מכן, בשנת 1796, כאשר מיאן-נינג היה בן 14, ירד מכס המלכות הקיסר הסב. אביו של מיאן-נינג , הנסיך יונג-יאן, הוכתר כקיסר בשם ג'יא-צ'ינג, ועשה את היטארה (אמו של מיאן-נינג) לפילגש הקיסרית שלו. שיאנלונג הקשיש, חי שלוש שנים נוספות בפרישה, נפטר בשנת 1799 בגיל 89, כשמיאן-נינג היה בן 17.

בשנת 1813, כשהיה עדיין נסיך, מילא מין-נינג תפקיד מרכזי בהדיפת הסתערות "שמונת הטריגרמות" על העיר האסורה, והריגתם.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרד קונגסא בשינג'יאנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1820, בגיל 38, ירש מיאנינג את כס המלוכה לאחר שקיסר ג'ינצ'ינג נפטר לפתע מסיבות לא ידועות. הוא הפך לקיסר צ'ינג הראשון שהיה בנו הלגיטימי הבכור לאביו. כיום, הוא ידוע כקיסר דאוגואנג, הוא ירש אימפריה בירידה עם המערביים הגוברים בגבולות סין. דאוגואנג שלט כבר שש שנים כשהיורש הגולה של החוג'ות, ג'האנגיר חג'ה, תקף את שינג'יאנג מקוקנד במרידות אפאקי חוג'ה. בסוף שנת 1826, ערי צ'ינג לשעבר קשגאר, ירקנד, חותן ויאנג'יסאר נפלו כולם לידי המורדים. לאחר שחבר בגד בו במרץ 1827, נשלח חוג'ה לבייג'ינג במלטה ברזל ובהמשך הוצא להורג, בזמן שאימפריה של צ'ינג קיבלה את השליטה מחדש בשטחן האבוד.

מלחמת האופיום הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האופיום הראשונה

בתקופת קיסר דאוגואנג, סין חוותה בעיות משמעותיות באופיום, שיובאה לסין על ידי סוחרים בריטים. אופיום החל לטפטף לסין בתקופת שלטונו של קיסר יונגג'נג, אך הוגבל לכ-200 שדות בשנה. בתקופת יונגג'נג עלתה כמות זו מכלל של כ-1,000 שדות, 4,000 שדות בעידן הג'יאקינג ולמעלה מ-30,000 שדות בתקופת דאוגואנג. פגישת צומת מלחמה סינית במהלך מלחמת האופיום הראשונה באה כאשר הקיסר דאוגואנג הוציא גזרות אימפריאליות רבות האוסרות על אופיום בשנות העשרים והשמונים של המאה העשרים, אשר בוצעו על ידי לין זקסו, אותו מינה כמפקח קיסרי. מאמציו של לין זקסו לעצור את התפשטות האופיום בסין הובילו ישירות למלחמת האופיום הראשונה. עם התפתחות מלחמת האופיום הראשונה, לין זקסו נעשה חלש ומבוגר. הקיסר דאוגואנג הסיר את סמכותו וגירש אותו לין. בינתיים, בהימלאיה, האימפריה הסיקית ניסתה לכבוש את טיבט אך הובסה במלחמת סין-סיקה (1841–1842). על החופים הפסידה האימפריה של צ'ינג את המלחמה, תוך שהיא חושפת את נחיתותם הטכנולוגית והצבאית למעצמות אירופיות, ונתנה את הונג קונג לבריטים בחוזה נאנג'ינג באוגוסט 1842.

אנטי-נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1811 נוספה לחוקה סעיף גזר דין על אירופים למוות בגין הפצת הקתוליות בחוק הנקרא "איסורים על מכשפים ומכשפים" (禁止 師 巫 邪術) בחוק המשפטי של צ'ינג הגדול.[2] פרוטסטנטים קיוו שממשלת צ'ינג תבחין באפליה בין פרוטסטנטיות וקתוליזם, מכיוון שהחוק הזכיר את האחרונים בשמם, אך לאחר שמיסיונרים פרוטסטנטיים מסרו ספרים נוצריים לסינים בשנת 1835 ו-1836, דרש קיסר דאוגואנג לדעת מי הם "הילידים הבוגדים" שבגואנגג'ואו שסיפקה להם ספרים נוצרים.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר דאוגואנג נפטר ב-26 בפברואר 1850 בארמון הקיץ הישן, 8 ק"מ מצפון-מערב לבייג'ינג, בעוד שהיה קיסר צ'ינג האחרון שהלך לעולמו בארמון ההוא לפני שנשרף על ידי חיילים אנגלים וצרפתים במהלך מלחמת האופיום השנייה, עשור אחר כך. אחריו הוחלף על ידי בנו הבכור שנשאר בחיים, יהזו, שלבסוף הסתובב כקיסר שיאנפנג. קיסר דאוגואנג לא הצליח להבין את כוונתם או נחישותם של האירופאים, או את הכלכלה הבסיסית של מלחמה בסמים. אף על פי שהאירופאים היו מרוחקים על פני מספר אלפי קילומטרים מתמיכה לוגיסטית בארצות מולדתם, הם יכלו להביא כוח אש נעלה בהרבה בכל נקודת מגע לאורך החוף הסיני. ממשלת צ'ינג הייתה תלויה מאוד בהמשך זרם המיסים מדרום סין דרך התעלה הגדולה, שכוח המשלוח הבריטי ניתק בקלות בג'נג'יאנג. לקיסר דאוגואנג הייתה בסופו של דבר הבנה לקויה של הבריטים והמהפכה התעשייתית שעברו בריטניה ומערב אירופה, והעדיף להעלים עין משאר העולם, אם כי ככל הנראה המרחק מסין לאירופה שיחק תפקיד. נאמר כי הקיסר כלל לא ידע היכן נמצאת בריטניה בעולם. שלטונו של 30 שנה הציג את ההתקפה הראשונית של האימפריאליזם המערבי ואת הפלישות הזרות שיעיפו את סין, בצורה כלשהי, במשך מאה השנים הבאות.

קיסר דאוגואנג נקבר במתחם המאוזוליאום של מו (慕; מואר "געגוע" או "אדמירציה"), המהווה חלק מקברי צ'ינג המערביים, 120 ק"מ דרומית-מערבית לבייג'ינג. קיסר דאוגואנג היה קיסר צ'ינג האחרון שהצליח לבחור יורש בין בניו שכן לממשיכי דרכו היה רק בן אחד שנותר בחיים או לא היו להם צאצאים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאוגואנג, קיסר סין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John B. Vickery, Kingsley Amis, London: Palgrave Macmillan UK, 1990, עמ' 149–166, ISBN 978-1-349-20847-0
  2. ^ Green rose, Notes and Queries s2-XII, 1861-10-26, עמ' 336–337 doi: 10.1093/nq/s2-xii.304.336k