גאטנו ופייטרו זגאראבוטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אב ובן, 1926

גאטנו זגאראבוטואיטלקית: Gaetano Sgarabotto; נולד ב-1878 בויצ'נצה, נפטר ב-1959) ובנו פייטרו זגאראבוטו (Pietro Sgarabotto; נולד ב-1903 במילאנו, נפטר ב-1990) עבדו כל חייהם באיטליה כבוני כינורות מן המעלה הראשונה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאטנו החל את עבודתו בוויצ'נצה ובשנת 1901 עבר למילאנו לעבוד שם אצל ליאנדרו ביזיאק. ממילאנו עבר ב-1926 לפארמה ושם נשאר כמעט ללא הפסקות עד מותו בשנת 1959.

בנו, פייטרו, המשיך במשלח ידו של אביו והיה לבונה כינורות אמן בזכות עצמו. בחוגים של יודעי דבר מדברים בהוקרה ובהתפעלות על השושלת הקצרה אך רבת היוקרה של בוני הכינורות זגאראבוטי, שני אמנים בתחומם, שלצד יצירת כלי נגינה מעולים הקדישו חלק גדול מזמנם להנחלת הידע והניסיון שצברו לבוני כינורות צעירים.[2] פייטרו פרש בשנת 1971, אך המשיך להפיק יצירות אמן עד 1979.

פעילותם של בוני הכינורות ממשפחת זגאראבוטו הטביעה חותמה באסכולת בניית הכינורות של פארמה, קרמונה ועוד. יש מקום להזכיר את השפעתם של השניים על המורשת התרבותית בעולם המוזיקלי של כלי הקשת ואת הכבוד וההוקרה שרחשו כל תלמידיהם והנגנים שהכירו אותם לרבי האמנים. עיקר העניין לעתיד מתמקד במפעל חייהם המשותף, באוסף הכינורות מלאכת מחשבת שיצאו מתחת ידיהם ונשארו לדורות הבאים, לנגן בהם ולהתפעל מצליליהם.

גאטנו זגאראבוטו בסדנת העבודה שלו, 1929

את יצירותיהם של בני זגאראבוטו אפשר לזהות בנקל בבחירת החומרים הקפדנית, במיומנות הבאה לביטוי בעבודת-יד מופתית בכל שלב ביצירת כל אחד מן הכלים, שניכרים בה דיוק שאינו יודע פשרות ותשומת לב אוהבת לכל פרט. [3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Philip J. Kass (1983). "Bisiach Family". William Moening & Sons Ltd.. בדיקה אחרונה ב-5 באפריל 2007. 
  • Gaetano e Pietro Sgarabotto-Liutai Violin Makers 1878-1990 Editrice TURRIS 1991 ISBN 88-7929-000-2
  • Jost Thoene, Italian & French Makers (2006)
  • Marlin Brinser, Dictionary of 20th Century Italian Violin Makers (1978)
  • Carlo Vettori, I Maestri Del Novecento (1992)
  • Vannes, Rene (1985) [1951]. Dictionnaire Universel del Luthiers (vol.3). Bruxelles: Les Amis de la musique. OCLC 53749830. 
  • William, Henley (1969). Universal Dictionary of Violin & Bow Makers. Brighton; England: Amati. ISBN 0901424005. 
  • Blot, Eric (1994). "Emilia e Romagna I". Un secolo di liuteria italiana, 1860-1960 - A century of Italian violin making. Cremona: Turris. ISBN 8879290266. 
  • Versari Artemio, Modern Violin Making in the Emilia-Romagna Region (2002)
  • Liuteria Parmense

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Philip J. Kass (1983). "Bisiach Family". William Moening & Sons Ltd.. בדיקה אחרונה ב-5 באפריל 2007. 
  2. ^ Liuteria Parmense
  3. ^ Gaetano e Pietro Sgarabotto-Liutai Violin Makers 1878-1990 Editrice TURRIS 1991 ISBN 88-7929-000-2
  4. ^ Philip J. Kass (1982). "Selected World of Strings Newsletters". William Moening & Sons Ltd.. אורכב מ-המקור ב-2007-02-07. בדיקה אחרונה ב-5 באפריל 2007.