גדות האוהיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Banks of the Ohio
חזרה לתרגום
על גדות האוהיו
מאת מחברים אלמונים

ביקשתי, בואי נטייל
אהובתי, איתי היום,
למקום המים שם זורמים
לשם, אל חוף האוהיו.

אִמרי לי רק שאת שלי,
ולא תלכי לזר להיות,
מקום המים שם זורמים,
שם על חופי האוהיו.

אל מול חזה סכין חדה
והיא נלחצת בתחינה,
"הו, וילי, אל נא", היא בכתה
"למות אינני מוכנה".

תרגום: נתן יונתן
(באנגלית: הבית הראשון והפזמון החוזר. בעברית: תרגום לשלושת הבתים הראשונים בגרסה אחרת[1])
Banks of the Ohio
מאת מחברים אלמונים

I asked my love to take a walk
Just a walk a little way
And as we walk, oh, may we talk
All about our wedding day

Only say that you’ll be mine
In our home we’ll happy be
Down beside where the waters flow
On the banks of the Ohio

על גדות האוהיו

ביקשתי, בואי נטייל
אהובתי, איתי היום,
למקום המים שם זורמים
לשם, אל חוף האוהיו.

אִמרי לי רק שאת שלי,
ולא תלכי לזר להיות,
מקום המים שם זורמים,
שם על חופי האוהיו.

אל מול חזה סכין חדה
והיא נלחצת בתחינה,
"הו, וילי, אל נא", היא בכתה
"למות אינני מוכנה".

תרגום: נתן יונתן
(באנגלית: הבית הראשון והפזמון החוזר. בעברית: תרגום לשלושת הבתים הראשונים בגרסה אחרת[1])

גדות האוהיואנגלית: Banks of the Ohio) היא בלדת רצח (מוֹריטָאט) (אנ') עממית אמריקאית מהמאה ה-19 שמחבריה אינם ידועים. בשיר מספר הדובר שהזמין את אהובתו לטיול קצר לגדות נהר האוהיו, וכשזו לא שעתה להצעת הנישואים שלו, רצח אותה.

השיר דומה דמיון שטחי לכמה בלדות רצח אחרות כדוגמת "Omie Wise" ו-"Pretty Polly", שגם הן נמסרות מפי מְסַפֵּר גיבור רוצח בשם וילי. ואולם הבדל משמעותי נמצא בנרטיב: הרוצח מסביר למה הרג את אהובתו, וחלק ניכר מהשיר הוא ביטוי של הצער והחרטה שלו בעקבות המעשה. מבחינה מוזיקלית השיר מיוחד בפזמון החוזר שלו, שבו מבטא הדובר את אהבתו ואת תקוותו לעתיד משותף עם האהובה. מרכיב זה מעניק לשיר ממד פסיכולוגי שונה, וכן מאפשר לזמרי הליווי (או לקהל) להצטרף בשירה בפזמון.

השיר הוקלט פעמים רבות במרוצת עשרות שנים, החל בהקלטות קאנטרי מסחריות מ-1927 (הראשונה שבהן של להקת Red Patterson's Piedmont Log Rollers) ולאורך שנות השלושים, עבור דרך הקלטות לקהל תחיית מוזיקת הפולק האמריקאית (בעיקר בשנות החמישים והשישים) וכלה בהקלטות בעשור השני של המאה ה-21. בין המבצעים הבולטים: ג'ואן באאז, שהקליטה את השיר מספר פעמים (1959, 1961 ו-1968); פיט סיגר; ג'וני קאש עם משפחת קרטר; ואוליביה ניוטון-ג'ון, שהקליטה אותו לאלבום הסולו הראשון שלה ב-1971 (השיר עצמו הגיע למקומות הראשונים במצעדי הפזמונים בבריטניה ובאוסטרליה). בחלק מהמקרים שבהם הושר השיר בפי נשים (כמו זה האחרון) עובדו המילים כדי להתאימן למבצעת אישה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתן יונתן, עד סוף הקיץ האינדיאני, מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ח 1968, עמ' 121.